האוטו שלנו

לקראת סוף ההרצאה רוג'רס הצביע. "אני יזם צעיר שבונה חברה לייצור מכוניות בקוד פתוח, שתיצור גם מכוניות חשמליות. אנחנו שוקלים לעבוד עם סוללות חדשניות. האם נוכל לדבר על התוכניות שלך למערכת החלפת הסוללות?". אגסי השיב בכל הנימוס שיכול היה לגייס. "בטר פלייס עובדת כרגע רק עם חברות גדולות. אנחנו רוצים לפעול בסדרי גודל שייצרו שינוי בעולם", אמר.

המכונית ראלי פייטר של לוקאל מוטורס מחוץ למטה החברה באריזונה צילום: אסף גלעד

"ואז אמרתי לו, גם אני רוצה לעשות שינוי גדול, שינוי בקשר שבינינו לבין המכוניות שלנו", אומר ל"מוסף כלכליסט" רוג'רס, כיום מנכ"ל Local Motors, אחת מיצרניות הרכב המסקרנות ביותר באמריקה ומי שהוכתרה כחברה שממציאה מחדש מושגי יסוד בתעשייה. "אבל הוא אמר לי, 'אני לא מעוניין. אם תוכל להראות לי שאתה יודע לייצר במיליונים אולי יש על מה לדבר'. עברו כמה שנים, בטר פלייס פשטה רגל אחרי שהיו לה הכנסות של אולי 6 מיליון דולר והוצאות של כמעט מיליארד דולר. זה בזבוז קולוסאלי", הוא אומר. "לדעתי לאגסי היה הרעיון הנכון, והוא פשוט ניסה להגשים אותו מוקדם מדי ומהר מדי. הוא השקיע הכל בסוללה שבאותו רגע אף אחד לא רצה. אני הצעתי לו לבחון את הסוללה שלו בסדר גודל קטן. הייתי משלב אותה במכונית הראשונה שלנו, היינו בודקים אצלכם בישראל איך זה מתאים, ואם לא הוא יכול היה להמשיך הלאה. השיטה שלנו לייצור רכב, שיטת הקהילה שלנו, היא בדיוק המקום לבדוק דברים כאלה. לכן מתסכל אותי שלא הצלחתי לשכנע אותו להקשיב. וניסיתי לא פעם אחת אלא שלוש. אנחנו מסתובבים באותו מילייה. אבל בכל פעם הוא אמר לי שהם עובדים רק עם גדולים. שאלוהים יברך אותו על הניסיון שלו, כי הוא גרם להרבה אנשים לחשוב איך לנסות לשנות בלי לשרוף מיליארד דולר".

ב-100 המיקרו מפעלים שמתוכננים לקום באמריקה, הרוכשים ישתתפו בהרכבת רכבם צילום: אסף גלעד

את מפעל לוקאל מוטורס בצ'נדלר, פרבר דרומי של פיניקס באריזונה, קשה לפספס. כל רכב שנוסע לכיוון לוס אנג'לס יבחין בקובייה האפורה הגדולה שלצדה, בראש גבעה, עומד רכב כתום, גדול ועתידני, שנראה כאילו עוד רגע יתרומם ויהפוך לרובוטריק. ספק אם איזושהי יצרנית רכב בעולם היתה מסתכנת בלעצב ללקוחותיה מכונית כזאת, גדולת גוף וגלגלים, אימתנית אפילו בין רכבי שטח. אלא שלא היה כאן שום הימור. את המכונית הזאת, Rally Fighter שמה, הלקוחות עיצבו, תכננו והנדסו בעצמם.

אובמה לקח דוגמה אישית

לוקאל מוטורס היא אחת החברות המרתקות באמריקה. לא רק כחברת רכב, אלא בכלל, כגוף עם גישה חדשנית לעולם הוותיק והשמרני של תעשייה, ולעולם העסקים בכלל. היא קמה לפני שש שנים בפרופיל נמוך, אבל בשנתיים האחרונות התקשורת האמריקאית, מ"הניו יורק טיימס" דרך "ביזנסוויק" ועד האתר האישי של המנחה האמריקאי ג'יי לנו, מסקרת אותה בהתפעמות הולכת וגדלה.

200 מוטות מרכיבים את השילדה של הראלי פייטר צילום: אסף גלעד

כל ההחלטות העיצוביות וההנדסיות בחברה מתקבלות באתר האינטרנט שלה, localmotors.com, בשיתוף קהילת מתנדבים שכיום מונה כ־25 אלף איש בכל העולם. הקהילה כוללת גם מעצבים, מהנדסים מקצועיים, חובבי טכנולוגיה וחובבי רכב, שבאמצעות מערכת פידבקים, שיחות, הצבעות ותחרויות נושאות פרסים מפתחים דגמי מכוניות חדשים שהחברה מייצרת ובונה. הזכויות על התכנון נשארות בידי הקהילה, וכל אחד רשאי להשתמש בהן, ולפתח באופן פרטי אביזרים נלווים, או אפילו מכונית דומה. ממש כמו בקהילת המתכנתים של הקוד הפתוח. הראלי פייטר, דגם המכונית הראשון של לוקאל מוטורס, קיבל ב־2010 את כל האישורים הנדרשים ממשרד התחבורה האמריקאי ומאז נמכר ונוסע ברחבי ארצות הברית. פיתוחו נמשך שנה וחצי - כמחצית מהמקובל בענף הרכב - ועלה 3 מיליון דולר, סכום שנחשב לחלקיק מההשקעה שמבצעות יצרניות רכב גדולות.

"גילינו שהרגולציה והאישורים הם דבר מרתק", אומר רוג'רס. " עכשיו אנחנו פונים למדינות בעולם ומגלים שכאשר אתה מתמקד במקום קטן המדינה מוחמאת, ובמקום להערים קשיים מתחילה לשאול כמה מקומות עבודה תביא להם. המדינות שמחות להקל ברגולציה ולתת אישורים, ועם הזמן אנחנו נתאים את עצמנו אל המחוקקים בכל מקום".

תרשים מכונית למשלוחי פיצה שהקהילה מעצבת עבור דומינוס פיצה

הקהילה של לוקאל מוטורס לא מספקת רק עזרה בתכנון ובפתרונות לאתגרים מכניים, אלא גם משתתפת בבנייה עצמה. כל רוכש של ראלי פייטר מוזמן להגיע למפעל ההרכבה לסוף שבוע שבו ישתתף בבניית המכונית שלו. הוא יעשה זאת בהדרכת הצוות, ויקבל עם המכונית לא רק תעודת אחריות לטיפולים וחלפים, אלא גם לימוד מקיף וערכת עבודה שתאפשר לו, אם ירצה, לבצע תיקונים בעצמו ולהשתחרר מתלות במוסכים. הרוכשים, מן הסתם, גם השתתפו בתהליך ההמצאה עצמו - עד כה נמכרו כ־60 מכוניות ראלי פייטר במחיר של כ־75 אלף דולר האחת, ורוב הרוכשים באו מקרב 160 הגולשים הפעילים ביותר בתכנון המכונית - וכך בעלי המכוניות הופכים מהרגע הראשון לקהילה תומכת.

גם המפעלים עצמם אחרים. למעשה, אם תקראו למבנה מדרום לפיניקס "מפעל", מיד יתקנו אתכם. בלוקאל מוטורס קוראים לזה "מיקרו־מפעל", מבנה שמאכלס לא יותר מ־20 עובדים, ומאפשר לבנות לא יותר משש מכוניות בו בזמן. החזון של לוקאל מוטורס הוא לזרוע בעולם המוני מיקרו־מפעלים, חלקם זמניים, שיבנו את המכוניות קרוב לאזור המגורים של רוכשיהן.

קונספט לרכב הנקי Green Apple

לחברה אפילו הוקדש פרק שלם ברב־המכר מ־2012 "Makers" של העורך לשעבר של המגזין "וויירד" כריס אנדרסון. אנדרסון, שכבר שנים נחשב המגדיר החד ביותר של המהפכות שמביא האינטרנט, מנבא בספר את מה שהוא מכנה "המהפכה התעשייתית השלישית". אחרי שבמאה ה־18 כוח השרירים הוחלף בכוח המכונות ובמאה ה־20 כישורים שכליים הוחלפו ביכולתו של המחשב, בשנים הקרובות, אנדרסון כותב, כוחם של פסי הייצור והמפעלים הגדולים יוחלף ביכולת לעצב ולייצר מוצרים בקלות ובאופן פרטי. מדפסות תלת־ממד יאפשרו לייצר חפצים בבית, מחרטות זולות ומפעלי אד־הוק יאפשרו לחברות קטנות או קהילות משותפות לייצר מוצרים מורכבים יותר, ועיצובים ומפרטים ייווצרו בתוכנות נוחות לשימוש וישותפו באינטרנט. בפרק שקרוי "ממציאים מחדש של בתי החרושת הגדולים מכולם", ושמתאר את לוקאל מוטורס כחלוצת המהפכה, אנדרסון כותב: "איש לא מצפה מלוקאל מוטורס להפוך לענקית שמוכרת מיליוני מכוניות. אבל מה שהחברה הזאת יצרה הוא יותר ממכונית. היא יצרה זירת חדשנות, בדיוק כפי שהאייפון של אפל הוא זירת חדשנות למתכנתים עצמאים ויזמים קטנים שבונים סביבו עסקים. לוקאל מוטורס תיצור מכונית חשמלית שתהיה שונה מכל מה שראינו, והיא תהפוך את הקהילתיות למשהו שחברות רכב גדולות לא רק יבחינו בו, אלא גם יתקנאו בו. הדמוקרטיזציה, לא רק הקידמה הטכנולוגית, היא המהפכה".

האופנוע רייסר שואב השראה ממכוניות ראלי

וההוכחות שזה עובד כבר כאן. ב־2011 לוקאל מוטורס, בעזרת הקהילה שלה, זכתה בתחרות של דרפ"א, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה של ארצות הברית, להמצאה וייצור של רכב לוגיסטי חדש וחסכוני לצבא ארצות הברית. המשימה שבה החברה עמדה היתה לתכנן את הרכב החדש בתוך חודש ולבנות אותו, בעלות מינימלית, בתוך שלושה חודשים נוספים. "לוקאל מוטורס בחרה את העיצוב הטוב ביותר מבין 162 הצעות שהועלו לאתר שלהם", אמר ביוני 2011 נשיא ארצות הברית ברק אובמה, בנאום שבו דיבר על היוזמה ועל ההבטחה שהיא נושאת בחובה, "ואז בנתה את הרכב והביאה אותו לכאן לפני הזמן. כרגע בחנתי אותו. לא רק שיש כאן חיסכון עצום בכספי המסים שלכם, יש כאן יעילות שתוכל להביא ציוד חדש לשטח מהר יותר ולהציל חיים, וגם דרך שבה המגזר הפרטי יכול לתפקד מהר יותר בעולם כולו. בזה מדובר". "קשה לי לחשוב על גורם  צבאי שהיה מצליח ליצור בשלושה וחצי חודשים רכב משוריין עם ביצועים טובים יותר", אומר רוג'רס.

20 אלף קנייני ג'אנטים

והוא יודע על מה הוא מדבר. את ההשראה ללוקאל מוטורס קיבל רוג'רס בבצרה, עיראק, כשראה את שני חבריו הטובים ביותר נהרגים - האחד במארב שאליו נקלע הרכב המשוריין שלו, והשני בתאונת מסוק שצלל לתוך אגם. את שני הרגעים האלה הוא מסוגל, גם אחרי כמעט עשור, לתאר לפרטי פרטים. "אין בעיראק הרבה גופי מים, אבל מכל המקומות המסוק הזה נחת דווקא באגם. הוא התהפך, וטריין מקקלאוד, הקצין הבכיר ביותר שהיה שם, היה היחיד שלא יצא ממנו בחיים. אלה שני מקרי מוות שקשורים ברכב, האחד פוצץ על ידי אר.פי.ג'י והשני נורה והתרסק. ואז אתה מתקשר הביתה לאשתך, ושומע שהיא היתה כל היום בתוך רכב, הסיעה את הילד שלנו. והיא נוהגת בהונדה כי אין רכב אמריקאי מספיק טוב. ואז אתה מבין שהבעיה היא לא הבטיחות של הרכבים, אלא זה שהם שולטים בנו. כשאשתי מתדלקת את הרכב כל יום, היא מתדלקת את הוגו צ'אבז כל יום, ותוך כדי כך מעלה את מחירי הנפט. וכשהיא מתקשרת אליי ומתחננת שאחזור מעיראק, אני לא יכול לחזור כי אני עסוק בלהילחם כדי שהיא תמלא את מכל הדלק שלה כל יום. זה שיגעון מוחלט, ואף אחד לא עושה כלום. בשורש התעשייה הזאת יש בעיה".

רוג'רס. "רעיון טוב שמתממש זה דבר נדיר"

רוג'רס לא טוען שארצות הברית פלשה לעיראק כדי לגזול את הנפט שלה. ברור לו, הוא אומר, שכיוון שהאזור רווי נפט חשוב לייצב אותו. אבל מפריע לו שהעולם צריך להיעצר בגלל התלות בנפט. כלי הרכב של היום, הוא טוען, מזינים מלחמות כאלה. "ומלבד זאת, כנחת במארינס אתה נייד מטבעך. אתה כל הזמן חושב על מכוניות. איך אני מגיע מכאן לשם, האם יש לי מספיק דלק, האם הרכב מתאים למשימה או האם הוא עלול להתקלקל או להתפרק. כשהמארינס מתפרסים, לא הרבה אנשים מבינים שהם פורסים ערים שלמות על פני מרחבים גדולים", הוא אומר. "יכולנו להתאים את כלי הרכב שלנו לסביבות כאלה, אבל אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו לא יודעים איך. ואז אומרים, בואו נקנה האמר מישראל, זה בטח יפתור את הבעיה. זה מה שצריך להיפסק".

לבסוף הוא פרש מהצבא כדי לנסות לשנות את הגישה. "אמרו לי שזה רעיון מטופש לבנות מכוניות, אבל אז אמרתי להם שזה פשע מלחמה לא לשנות את עולם ייצור הרכב, כי כרגע התלות שלו בנפט גורמת לארצות הברית לסכן חיי אדם. אמרתי שאולי אכשל ואז מישהו אחר יצליח במקומי, אבל אין לנו זמן לבזבז".

את לוקאל מוטורס הוא הקים ב־2007, עם עמית לספסל הלימודים בהרווארד, ג'ף ג'ונס. הם קיבלו השראה מעולם הקוד הפתוח ומיקור ההמונים, זה שייצר מפעלי אינטרנט מרשימים כמו ויקיפדיה או מערכת ההפעלה הפתוחה והחינמית לינוקס, והחלו בהקמת אתר אינטרנט. בדומה לויקיפדיה, מטרת האתר היתה לאפשר למומחים וחובבים ליצור ביחד תוכניות למכוניות חדשות, טובות יותר וחסכוניות יותר. הוא קיווה למשוך מעצבים תעשייתיים ומהנדסי מכונות שרצו להשתלב בתעשיות הכבדות אבל מצאו עבודה רק כמעצבי צעצועים. קיווה, והצליח.

אגסי. רוג'רס: "שאלוהים יברך אותו" צילום: אוראל כהן

ב־2008 הוא הודיע באתר על תחרות לעיצוב הרכב הראשון של החברה. הרכב, כך החליט, צריך להיות מכונית שמתאימה למירוצים, וכדי לאתגר את הקהילה הוא ביקש שכהשראה הם יתבססו על מטוס הקרב ממלחמת העולם השנייה מוסטנג 51-P.

בתחרות לא זכה מעצב מקצועי מקרייזלר או ג'נרל מוטורס אלא סטודנט ממוצא קוריאני בשם סנג'הו קים, שלמד עיצוב תעשייתי בקולג' לאמנות של פסדינה. הפרס על הצעת העיצוב לשלדה החיצונית היה 20 אלף דולר - וקים גם קיבל בעקבות זאת הצעת עבודה במשרדי ג'נרל מוטורס בסיאול. מיד אחר כך גבר זרם המעצבים, המהנדסים והמתעניינים, ובמערכת של תחרויות והצבעות נבחרו הפנסים, חומר השלדה, ציפויי הוויניל, הגלגלים וכך הלאה. הרכיבים עצמם הוזמנו מחברת הונדה, לפי מפרט מדויק, והתוצאה היתה רכב מדברי מעוצב ששוקל 1.3 טונות בלבד, מסוגל לעופף מעל גומחות לפנות בחדות ב־80 קמ"ש בלי סכנת התהפכות - וקיבל אישורים גם ממשרד התחבורה האמריקאי ומהמשרד להגנת הסביבה.

סדנת הייצור הראשונה של הרכב, הראלי פייטר, הוקמה מחוץ לבוסטון במסצ'וסטס. הצוות שנדרש היה קטן במיוחד, והורכב, מלבד מהמרכיבים, ממומחים לבטיחות ובקרת איכות, שהפכו להיות הסמכות האחרונה בדיוני העיצוב של הרכב, ומי שאחראים על עיבוד התוכניות לעולם המעשי. רוב התפקידים האחרים מולאו בידי הקהילה.

הגרסה הצבאית של ראלי פייטר מוצגת בפני אובמה צילום: רויטרס

והקהילה לא היתה צריכה להמציא את הגלגל. המנוע והרכיבים הפנימיים שאולים ברובם ממכוניות קיימות. במקרה של הראלי פייטר, אומר רוג'רס, מדובר ברדיאטור של דודג' צ'לנג'ר, מנוע של מכונית קורבט, תא דלק ממיצובישי אקליפס ומערכת ידיות ואורות של הונדה סיוויק. ג'יימס ריברה, מנהל ההרכבה במפעל, מסביר ל"מוסף כלכליסט" שלוקאל מוטורס מקפידה שהחלקים שתוכננו במיוחד בידי הקהילה, בעיקר השלדה, החלונות, הקפיצים בגלגלים ואביזרים שונים, ייוצרו בידי ספקים אמריקאים, רצוי מפיניקס, מושבה החדש של החברה. מיעוט של החלקים, ובהם הסרן של הגלגלים והברגים שלו, מיוצרים על ידי לוקאל מוטורס עצמה.

"זה עובד כך", רוג'רס מסביר, "נגיד שיש לך רעיון למכונית שהכיסא בתוכה זז גם ימינה ושמאלה. אולי זה רעיון טוב, אולי רע מאוד, אבל הוא מעניין. אתה יושב באוקלהומה, מעלה את הרעיון לאתר וחושב לעצמך מה יכול להיות עם זה. אנחנו לוקחים את הרעיון ומאפשרים לאחרים, בהם מהנדסים ומהנדסים תעשייתיים, לחשוב אם זה מעניין ואם יש מה לקחת משם. אנחנו מאפשרים לכם להתחיל לדבר ולהתאגד, ואם נוציא את הרעיון שלך לשוק אתה יכול לעשות מזה כסף. אנשים עם רעיון ובלי הבנה יכולים לפגוש מומחים. מומחים שאין להם רעיון יכולים להגיב. והנה משהו מעניין: רעיון מקורי הוא דבר נדיר, אבל תגובה מקצועית מהשורה הראשונה היא לא כל כך נדירה. עכשיו בוא נניח שלוקאל מוטורס לא קיימים. מה יקרה עם הרעיון שלך? תציע אותו לדילר שלך, והוא יגיד לך, מה אני אעשה עם זה? אני לא פורד. או שתטוס לב.מ.וו בגרמניה ותגיד להם, יש לי רעיון ענק, והם יגידו לך - אנחנו כבר עובדים על דבר דומה, וזו תהיה הפעם האחרונה שבה הרעיון הזה דובר. רעיונות טובים שמגיעים למימוש הם הדבר הכי נדיר".

ההפך מכיבוש הענף

לוקאל מוטורס לא מתחרה בגדולים. עד היום גייסה 13 מיליון דולר בלבד, והיא לא מתכננת לגלגל מיליארדים כמו יצרניות הרכב הקיימות. השם "לוקאל מוטורס" הוא עבורה תוכנית עסקית: במקום לפתח קומץ דגמים ולייצר מהם מאות אלפי יחידות, רוג'רס רוצה לנצל את היעילות והמהירות של הקהילה שלו, לפתח במהירות מודלים חדשים, ולייצר מכל רכב עד 2,000 יחידות בלבד. גם כדי לשמור על האקסקלוסיביות, וגם כדי שהמכוניות באמת יהיו "לוקאל" - באמת יתאימו לצרכים המקומיים של האזורים שבהם גרים מפתחיהם. הראלי פייטר מתוכננת למדבריות החמות של אריזונה. רכב אחר לגמרי שמתוכנן כיום ישווק בבוסטון.

יזם העל אלון מאסק במפעל המכוניות החשמליות טסלה צילום: בלומברג

"תהליך הייצור והבטיחות נשמרים בקפידה", הוא אומר, "מה שהשתנה הוא ששרשרת הערך נפתחת לאדם הפשוט".

הלקוחות הראשונים של החברה שהגיעו לבנות את הרכב שרכשו, מספר מנהל ההרכבה ריברה, מגיעים ממקומות מגוונים. יש בהם אספני מכוניות, מנהלים בכירים וכמה ידוענים שהוא נשבע לא לחשוף את שמם. כמה מהם גם הגיעו מחוץ לארצות הברית: מרוסיה, אוסטרליה, דובאי ובחריין. כולם מצאו עצמם מול 200 מוטות וצינורות שמרכיבים את שלד הפלדה, וכל החלקים האחרים שמסודרים בהמוני מדפים, לפי הסדר הכרונולוגי של ההרכבה. במפעל הקטן אין מלאים, והחלקים מוזמנים מהספקים עבור כל מכונית בנפרד.

"לא צריך להיות מכונאי רכב בשביל להרכיב", אומר ריברה, "המדריכים שלנו מספיקים, ויש גם סרטונים ביוטיוב. גם אם מעולם לא החזקת מפתח שבדי, עד סוף התהליך תהפוך למומחה". בסוף התהליך הרכב עובר לקצין עמידות שמבצע בדיקה שמקיפה 300 מאפיינים ורכיבים במכונית, אחר כך עובר כמה מבחני נסיעה ומבחני עמידות, ואז אפשר לנסוע בו הביתה. "יש הורים וילדים שהגיעו אלינו יחד לבנות את הרכב החדש, ממש כגיבוש משפחתי", ריברה אומר.

לוקאל מוטורס גם מצאה דרך להתמודד עם מקרי תביעות אם יהיו, וגם מעודדת את בעלי המכוניות לתחזק את הרכב בעצמם, בסיוע החברה. הרי אם הרכבת מכונית בעצמך את כנראה חלק מקהילה שמתמקצעת בתחום, וגם שלהוטה לעזור. לדברי רוג'רס, שביעות הרצון מהראלי פייטר בשלוש השנים הראשונות לקיומו היא ההוכחה שהקוד הפתוח והקהילתיות הם העתיד גם בתעשייה. קהילות מפיקות מוצרים מהר יותר, זול יותר וטוב יותר, והן שבעות רצון ממנו יותר.

האופניים בדרך

עד כה המתקן בצ'נדלר הוא הראשון והיחיד של לוקאל מוטורס, אבל רוג'רס מתכוון להשיק אחד נוסף בלאס וגאס כבר בנובמבר הקרוב. מיד לאחריו יושק מפעל בבחריין. החברה מקווה להקים בעשור הקרוב מאה מיקרו־מפעלים בעולם, שיבנו מכוניות שונות לקהילות שונות.

איפה כאן נמצא החזון לשחרור מתלות בדלק?

"מי שחושב שאנחנו כאן רק כדי לתת לך ליצור מכונית בעצמך לא מבין מה אנחנו עושים פה. אנחנו מחפשים דרך לזרז חדשנות. היום חושבים שכדי להמציא רכב צריך לפעול כמו טסלה, יצרנית המכוניות החשמליות של אלון מאסק. הם גייסו מיליארד דולר ובנו מכונית. היא חשמלית לחלוטין, וזה נראה מבריק, אבל זו חשיבה ישנה. אתה מוציא מיליארד, ואז אתה צריך למכור מספיק מהמכוניות האלה כדי שתוכל לייצר עוד מיליון. אתה אטי ומפתח תלות, כמו טויוטה וב.מ.וו. כעת, מה עם מכוניות שלא עשויות מפלדה? מה עם מכוניות שאפשר לבנות בשעה? מה עם מכוניות שעולות רק אלף דולר? מה עם נהג אוטומטי? כל הדברים האלה יצטרכו לקרות במוקדם או במאוחר. אלה כמו שבונים מכוניות בניסאן, בטאטא, ב־PSA, ברנו, כולם מגייסים מיליארדים, משקיעים במפעלים יקרים ומקובעים, ואז מקבלים גישה חופשית למשאבים של המדינה כדי לייצר מכוניות שייקח שנים לפתח ואז הם יצטרכו שנים כדי לשווק".

טסלה הוקמה באותה תקופה שהקמת את לוקאל מוטורס, והיא כבר חברה ציבורית רווחית.

"לא. זה לא עסק רווחי. זה שקר. כולם מניחים שאם הם יהיו טובים הם יתעשרו כמו פורד. אבל כשפורד הקים את החברה שלו לא היו מכוניות, ולכן אנשים היו מוכנים לשלם הרבה על מכונית. היום יש באמריקה 300 מיליון רכבים. מכונית לאדם. בעולם היחס הוא מכונית לכל שניים־שלושה אנשים. אתה לא צריך כל כך הרבה מכוניות. לאורך זמן, מה שנחוץ זה עסקים קטנים בני קיימא, עם טכנולוגיה טובה יותר ופעילות מהירה יותר. אנחנו צריכים מכוניות חשמליות לסביבות עם תשתית טעינה חשמלית ומכוניות שנוסעות על ליגנין במדינות עם תעשיית עץ מפותחת. אנחנו צריכים בכל אזור מכונית מקומית שמתאימה לו ושהפיתוח שלה לא יעלה יותר מ־30 אלף דולר. והיום הזה קרב. אני מאמין בזה כי זה מה שקורה עכשיו במדינות מתפתחות, שבהן אין לאנשים טויוטה אלא טאטא ננו, משהו ממש שונה. הפילוסופיה של 'סטארט־אפ רזה' לא שייכת רק לעולם התוכנה, אלא גם לעולם הרכב".

בינתיים אתה מייצר רכב מירוצים לעשירים.

"הראלי פייטר הוא רכב מדברי שמתאים גם לכבישים עירוניים, ופיניקס היא המקום בשבילו. הוא קל, עם מערכת מיזוג אוויר משוכללת ומעטפת שניתנת להחלפה. מחיר תחרותי הוא לא הערך המוסף שלו. אם אתה חי בבנגלדש, אולי הראלי פייטר לא מתאים לך, אבל מודל הייצור המקומי שלנו כבר יביא לך רכב שמותאם לרמת המחירים שלך ולסביבה שלך, לחומרי הייצור המקומיים ולטעם המקומי. אנחנו רואים כלכלות שיש בהן ביקוש לאופניים כתחליף לרכב. יצרניות האופניים כיום לא משתפות קהילות בפיתוח או עיצוב האופניים. אנחנו חושבים גם בכיוון הזה".

כרגע עובדים בלוקאל מוטורס על מכונית עירונית חדשה, על אופנוע ראשון, "רייסר" שמו, שיעלה 25 אלף דולר, ואחריו יחל פרויקט לפיתוח אופניים חשמליים במחיר סביר. בינתיים החברה מצאה מודל עסקי מעניין: כלי רכב ממותגים תחת חסות. באחרונה ערכה תחרות לעיצוב רכב חשמלי שישמש את שליחי דומינוס פיצה בארצות הברית.

אתה לא חושש מזה שגישת הקוד הפתוח מאפשרת להתחרות בכם בקלות?

"אנחנו צריכים לבחון את עניין הקניין הרוחני, כי קודם כל אנחנו רוצים לדעת מה המוצר הכי טוב שאנחנו יכולים למכור. אם פתאום נוציא את האייפון של המכוניות כבר נלמד להגן עליו, אבל כרגע זו לא המטרה. המטרה היא לפתח מוצר שאפשר למכור. ממילא, גם במקרה של אייפון, אני מאמין שהכוח שייך ליצרנים הקטנים כמו פוקסקון ולא לבעל הקניין הרוחני".

באמת? מפעל ההרכבה בעולם השלישי לדעתך חזק יותר מאפל?

"בוא נראה מה יקרה לאורך זמן. פוקסקון פועלים כדי לבנות מוצרים בעצמם. הם רוצים להיות כמו לנובו, שיצאו מיבמ. אנחנו מחפשים הפקה וייצור מהירים, ויכולת לחולל שינוי".

החברות הגדולות, המתחרים שלכם, התעוררו?

"החברות הגדולות הן לא מתחרים שלנו. אנחנו קונים מהן חלפים, והאנשים שם נלהבים ממה שאנחנו עושים. זה מעניין, יש לי תיאוריה לגבי למה הם כל כך חיוביים. כשאתה עושה משהו שמגשים חלום אישי של אנשים, אז גם אם מישהו עובד בתאגיד גדול ועובד עבורו, עמוק בפנים הוא בעדך".