תיק המוות של האח הראשי: המקום שבו לא משקרים לחולים
האח הראשי שמוליק בן טל: "אני כבר 30 ומשהו שנים במקצוע, ותמיד אהבתי מקומות שיש בהם מגע עם אנשים, שאפשר לחבק, לשמוע, מקומות שצריכים אותך - ועם מצבים קשים"
יד ימינה של ד"ר מיקי ברקוביץ' בניהול ההוספיס בתל השומר, השותף שלה לרגעים הקשים ולסיפוקים הקטנים, הוא האח הראשי שמוליק בן טל (60). הוא יושב איתי מול תוכנה שמראה את מצב כל החולים, תוכנה שהוא בודק גם מהבית, ומתאר אותם: "גידול בשד שהתפשט לעצמות ולחוליות. גידול של הגרון, גרורתי. גרון זה נורא, אי אפשר לנשום, לאכול, לשתות זה כאבי תופת. חולה עם לימפומה. עוד סרטן של הגרון. אחד עם ריאה גרורתי. שד. גידול מוחי. עוד שד. לבלב. שד. מוח. רחם. שד. מערכת העיכול. לימפומה. ראש. מלנומה.
"אני עשר שנים כאן, ואשאר כאן כל עוד לא חוסמים אותי", הוא אומר. לפני כן עבד במחלקות אונקולוגיות במשך 20 שנה, ו"ההוספיס היה מקום שתמיד חלמתי להגיע אליו, בגלל האישיות שלי. את יודעת, יש מי שאומרים שכל מי שעובד פה יש לו שריטה כזאת או אחרת. אני לא יודע, אבל אני יכול להעיד על עצמי".
ד"ר מיקי ברקוביץ' ושמוליק בן טל צילום: תומי הרפז
מה השריטה שלך?
"אני בלי הורים מגיל צעיר. נולדתי בספרד, וכשהייתי בן שנה לקחו אותי מאמי וסבתא גידלה אותי. אמי היתה חולה בשחפת ונפטרה כשהייתי בן 6. שנה אחרי זה אבי נהרג בתאונת דרכים. אני זוכר מילדותי הרבה בתי חולים, ואין לי ספק שזה קשור לבחירה הזאת. אני יודע שתמיד רציתי להיות קרוב לטיפול ולאנשים שסובלים, במצב הכי דרמטי".
מבחינתו, בהוספיס מצא סוף סוף את המקום המקצועי הנכון לו. "אני כבר 30 ומשהו שנים במקצוע, ותמיד אהבתי מקומות שיש בהם מגע עם אנשים, שאפשר לחבק, לשמוע, מקומות שצריכים אותך - ועם מצבים קשים. כשעזבתי מנהל המחלקה שאל אותי: 'אתה עוזב אונקולוגית והמטולוגית בשביל ההוספיס?'. אבל מה, לחולה בהוספיס לא מגיע השירות שנתתי שם?
"כשהייתי אחראי על מחלקות אונקולוגית והמטולוגית היה לי הרבה יותר קשה מאשר פה, כי שם אנחנו משקרים לחולים. שם אתה מקבל תשובה של חייל בן 19 מלא בלוקמיה, המחלה מתפרצת מכל מקום, כל הצוות בוכים בחדר, אבל אתה לא יכול להראות לו את זה כי הילד רוצה סיכוי וצ'אנס, והמסר הוא 'נלחמים'. פה מהרגע הראשון שהאלונקה נכנסת הכל כל כך ברור. פה רבים על שלווה, איך למות יותר בשקט, בכבוד".
