• תפריט
בארץ

העובדים של נגב קרמיקה יפוטרו גם אם יימצא רוכש

אנחות הרווחה שנשמעו אתמול עם חתימת ההסכם בין הנהלת נגב קרמיקה לעובדים היו מוקדמות. ספק אם קרן ויולה תמצא למפעל קונה עד מרץ, אבל גם אם כן ‑ ההסכם קובע שכל העובדים יפוטרו

מאיר אורבך, זוהר שחר לוי, אלי שמעוני ותומר גנון 06:5907.12.17

ההסכם להצלת נגב קרמיקה הוא בעצם מכתב פיטורים. קשה היה לחשוד בכך למראה חיבוקי האושר בין חברי ההנהלה לעובדים בתום שש שעות הדיון בבית הדין הארצי לעבודה שלשום ‑ אבל זה נכתב בהסכם שחור על גבי לבן: “מוסכם כי הסכמה זו תהווה הודעה מוקדמת לפיטורים לכלל העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי”. בעלי המפעל ‑ קרן ויולה קרדיט, יריב לרנר ואודי אמיר ‑ התחייבו להשתדל למצוא קונה שימשיך להפעיל את העסק, אבל לא התחייבו להצליח.

 

 

מפעל נגב קרמיקה סגור זה חודשיים אחרי שנקלע לקשיים, וכנראה יישאר סגור עד סוף פברואר 2018. אם לא יימכר עד אז, ייאלצו בעליו להגיע להסדרים עם בעלי הנכס ועם החברה שמחכירה את הציוד למפעל, ואחד המוסדות הוותיקים בירוחם יגיע לסוף חייו.

 

נאחזים בקש

הדיון שהתנהל בבית הדין הארצי לעבודה בפני השופטים אילן איטח, רועי פוליאק ואילן סופר היה טעון מאוד. הוא התקיים אחרי שבדיון קודם התיר בית הדין האזורי לשלוח לעובדים מכתבי פיטורים. עד השעות הקטנות של הלילה הצטופפו באולם בירושלים עובדים, חברי ההנהלה, נציגי משרד הכלכלה ונציגי ההסתדרות, וניסו לגבש פתרון. העובדים טענו שההנהלה “עשתה סיבוב על גבם” ופיטרה אותם בחוסר תום לב, ולמעשה אינה מתכוונת ברצינות למצוא רוכש.

 

“המפעל הוא כל מה שאנחנו מכירים”, אמרו כמה מהעובדים, “אין לנו לאן ללכת”. הם תיארו את המפעל בגרון חנוק כ”מקום הכי יפה בעיר”. אחד הנוכחים סיפר על עובד שביקש להיכנס למפעל הסגור רק כדי לבצע עבודות תחזוקה במכונה שבה הוא מטפל, כי “אם לא יתחזקו אותה, היא פשוט תיהרס”.

 

לקראת סוף הדיון נרשמה סוף־סוף פריצת דרך והחלו להתנסח ההבנות בין הצדדים. בהסכם שנערך בחסות בית הדין, ההנהלה מתחייבת לעשות כל מאמץ למצוא למפעל קונה עד מרץ, ועד אז להמשיך לשלם את משכורות העובדים. העובדים מצדם מתחייבים לשמור על שקט תעשייתי, וההסתדרות, שתיווכה בין העובדים להנהלה, מתחייבת להפסיק מיידית את הצעדים הארגוניים. כדי לשכנע את העובדים “להתנהג יפה” בזמן שהיא מנסה למשוך קונים, ההנהלה מציעה להם מעין דמי שתיקה: פיצוי של שלושה מיליון שקל אם המפעל יימכר עד ינואר, או פיצוי של שני מיליון שקל אם הוא יימכר עד פברואר. הסכום הזה עשוי לנוע בין 15 ל־20 אלף שקל לעובד.

 

נושאים עיניים לממשלה

 

ואולם, בין שיימצא קונה ובין שלא, בסוף התקופה יסתיימו הסכמי ההעסקה עם כל העובדים, ואיש לא מבטיח שייקלטו מחדש, ואם כן, באילו תנאים.

 

בית הדין לעבודה אמור לפקח על יישום ההסכם ולהכריע בחילוקי דעות בין הצדדים. עם זאת, הוא לא אמור להתערב בהליכי המכירה של המפעל ובזהות הרוכש. בניגוד למצב השורר בהליכים של פירוק חברה, בין הדין לעבודה מוסמך אך ורק לדאוג לאינטרס של העובדים ולאכוף את חוקי העבודה.

 

ברגע שהושג הסכם החלה הנהלת נגב קרמיקה להקים חדר מידע למתעניינים ברכישת המפעל. מקורבים לחברה טוענים שהצלחת המכירה תלויה בעיקר בנכונותה של ממשלת ישראל להעניק לתוצרת של המפעל העדפה מתקנת, ואומרים שלי העדפה כזו הוא יקשה להתרומם. נגב קרמיקה עצמה תישא בכל הוצאות המפעל עד למכירתו, כולל תשלום הפיצוי על מכירה מוקדמת.

 

עוד אין קופצים

בעלי נגב קרמיקה מוכנים למכור את המפעל ללא חוב, אבל עם ההתחייבויות העתידיות של המפעל ‑ ואלה אינן מעטות. כלל ההתחייבויות של המפעל בדרום עומדות על 150 מיליון שקל לפחות, רובן לתשלום דמי שכירות וחכירת ציוד. חוזה השכירות עומד על שמונה מיליון שקל לשנה ומסתיים רק בעוד 16 שנים, בסך הכל 130 מיליון שקל. חכירת ציוד הייצור עד פברואר 2019 מוסיפה לסכום 20 מיליון שקל. כמו כן, חברת נגב קרמיקה סוחבת חובות של כ־260 מיליון שקל שלא כולם קשורים למפעל בדרום.

 

הגורם היחיד שהביע עניין ברכישת החברה הוא בעלי רב בריח שמואל דונרשטיין. אבל הצעתו של דונרשטיין רחוקה מאוד מיישום, שכן הוא מתנה את העסקה ברכישה ללא ההתחייבויות לצד ג’ ‑ בניגוד לכוונת הבעלים של נגב.

 

בשיחה עם “כלכליסט” אמר דונרשטיין: “יש 150 איש בירוחם שאין להם עבודה, וזה הדבר הכי כואב. פנינו להנהלת נגב. לא נעלה על הדעת לרכוש מפעל בלי לסייר ובלי לקבל התחייבות, ועד כה לא סיירנו ולא קיבלנו שום פרט”.

 

מימין: שר הכלכלה אלי כהן ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מימין: שר הכלכלה אלי כהן ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן צילום: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן,

 

משיכת קונים אחרים תהיה עניין לא קל. אמנם, אין עוררין שנגב קרמיקה הוא מפעל טוב שמייצר אריחים באיכות גבוהה. בשיאו הוא ייצר כ־250 אלף מ”ר של אריחים בחודש, וסיפק תעסוקה לכ־700 עובדים. המספר הזה פחת ל־300 אחרי שהבעלים הקודמים, אפריקה ישראל, הנהיגה במפעל שיפורים טכנולוגיים. אלא שבשנתיים האחרונות ירדה תפוקת המפעל ל־50%, ומספר העובדים צנח לכ־140 עובדים בלבד.

 

הצרה היא שמוצרי המפעל יקרים הרבה יותר מהיבוא מאיטליה, מטורקיה ומסין. מחיר האריחים של נגב הוא 45 שקל למ"ר לפני שילוח, שמוסיף כ־10 שקלים, לעומת אריחים מיובאים שעולים כ־30‑40 שקלים כולל שילוח. הפער העצום הוא שחרץ למעשה את דינו של המפעל הקטן בירוחם. ההתנהלות של אפריקה ישראל בעבר הביאה את המפעל למצבו הנוכחי, וכיום, כשהמפעל מנסה לשרוד, הוא נדון להפסדים כבדים מדי חודש.

 

הקשיים של מפעל האריחים הם רק פרק אחד במסכת הקשיים של קבוצת נגב, שסובלת זה שנים מתוצאות כספיות גרועות. למרות העשור החלומי שעבר על ענף הבנייה בישראל, נגב לא הצליחה לתרגם זאת למזומנים. חלק מהכישלון נעוץ בכדאיות הייצור בישראל, וחלקו בסיבות ניהוליות פנימיות שהקשו על הקבוצה לתפקד בשנים האחרונות, כמו פרשת המנכ”ל לשעבר אבי מוטולה שעודה מתבררת בבית המשפט.

 

רותי שמחה, מנהלת ויולה קרדיט רותי שמחה, מנהלת ויולה קרדיט צילום: יח"צ

 

ב־2017 הפסיד המפעל כ־35 מיליון שקל, זאת מתוך מחזור מכירות של קרוב ל־700 מיליון בכל קבוצת נגב, הכוללת בעיקר את הפעילות המסחרית.

 

מה שמבקשת עכשיו ההנהלה החדשה של נגב, בראשות קרן ויולה, הוא לשמור על פעילות היבוא והשיווק של הקבוצה, אך להפסיק את פעילות הייצור ההפסדית בירוחם. הסיבה העיקרית היא ששוק הריצוף והחיפוי מצוי במלחמת מחירים. המחסור בחומר גלם לייצור חרסינה בישראל, עלויות ההובלה, וכן שכר העובדים המקומיים הופכים את הייצור בישראל ללא משתלם.

 

מקלות בגלגלים

 

גם להסתדרות היתה השפעה מכרעת לרעה על מצב המפעל, שסבל במהלך השנים מתרבות ארגונית כושלת ומכשלים בייצור שגרמו לבזבוז כסף. הסתדרות מרחב הנגב לא סייעה להנהלה החדשה בתיקון המצב. כמו כן, במפעל מועסקים במקביל עובדי דור א’ ועובדי דור ב’ ‑ שעלות שכרם נמוכה פי שלושה מזו של דור א’. בדומה למאבקים רבים של ההסתדרות, הארגון בחר להגן דווקא על העובדים החזקים, ומונע מהנהלת הקבוצה לבצע שינויים ארגוניים.

 

מזכיר האיגוד המקצועי במרחב דימונה של ההסתדרות, תומר מרציאנו, אמר בשיחה עם “כלכליסט”: “אנחנו מאושרים מהפסיקה, כולל העובדים שקיבלו הרבה מעבר למה שחשבנו. היינו בטוחים שנקבל רק שבועיים חמצן, אבל אבי ניסנקורן ייצג אותנו וקיבלנו את כל מבוקשנו”. לדבריו, ההסתדרות תנהל מו”מ על העסקת העובדים עם כל רוכש אפשרי.

 

מהנהלת נגב קרמיקה נמסר כי “לאורך כל התהליך ראינו את טובת העובדים לנגד עינינו. בצעד נדיב הסכמנו לשלם שכר לתקופה נוספת בתקווה שיימצא רוכש שייקח על עצמו את המשך העסקת העובדים. יחסי העבודה בין נגב לעובדים יסתיימו ב־28 בפברואר”.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x