• תפריט
בארץ

ניתוח כלכליסט

מי ינצח בקרב על הרפורמה במשק החשמל

הניסיון השמיני לבצע רפורמה במשק החשמל הישראלי עשוי לגלגל דילמה לפתחו של האוצר משה כחלון. מן העבר האחד הברית עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ומן העבר השני המינוי הטרי שאול מרידור, שעד לפני רגע היה הסמן הימני בדיונים על אופי הרפורמה

ליאור גוטמן 06:5424.10.17

הרפורמה בחברת החשמל ספגה ביומיים האחרונים שתי מכות, שעלולות לדחוק אותה עמוק לתוך שנת 2018.

 

 

 

הראשונה - חידוש רישיון הייצור של חברת החשמל עד אוגוסט של השנה הבאה, מהלך שדוחה את יישום הרפורמה לפחות עד מועד זה. השנייה - פרישתו של מנכ"ל משרד האנרגיה שאול מרידור לטובת תפקיד ראש אגף תקציבים באוצר. עזיבתו של מרידור, שהיה המוציא והמביא של שר האנרגיה יובל שטייניץ בדיונים והסמן הימני של הרה־ארגון בחברת החשמל, מותירה בור בשדרת הנושאים והנותנים. ובכל זאת, מרידור אינו פורש מהחיים הציבוריים ויוכל ללחוש על אוזנו של שר האוצר משה כחלון גם בתפקידו החדש.

 

 

 

 

עוד לפני ההתפתחויות הללו, נקבע לתחילת השבוע הבא סבב שיחות מרתוני בין הצדדים - משרדי הממשלה, ההסתדרות וועד עובדי חברת חשמל - במטרה לנצל את שעות הכושר הנוכחית שבה שוט בג"ץ מונף מעל ראשי ההסתדרות והעובדים. בשיחות ינסו כולם לפרק כמה מוקשים, אלא שדווקא פירוקם עלול לייצר רפורמה חלבית לעומת זו שגובשה בסוף השנה שעברה.

 

רגע לפני שיא נוסף בניסיון לסכם על רפורמה במשק החשמל, "כלכליסט" מנתח את הרפורמה החדשה המסתמנת, ממפה את יחסי הכוחות ומסביר מדוע שילוב ידיים של ההסתדרות עם משרד האוצר מאיים לרכך את הרפורמה ומה הסיכוי שיצרני החשמל הפרטיים יהרסו לכולם את הקומבינה המתהווה.

 

שאול מרידור שאול מרידור צילום: שאול גולן

 

 

1. בג"ץ החשמל: בפני מהפך בשוק העבודה?

ב־15 בנובמבר יתכנסו שופטי בג"ץ לדון בזכות השביתה של עובדי חברת החשמל. דיון זה יכלול שאלה שמדירה שינה מעיניו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן: האם לעובדי החברה הממשלתית, שהיא גם ספק שירות חיוני וגם מונופול, מותר בכלל לנקוט בעיצומים.

 

מבחינת ניסנקורן, מדובר בדיון תיאורטי בשאלה רחבה בהרבה, שיהיה תקף במקרים אחרים ועשוי להחליש את כוחה של ההסתדרות.

 

התערבות בג"ץ בזכות השביתה של עובדי חברת החשמל נולדה בחטא: במאי האחרון התיר בית הדין הארצי לעבודה לקיים שביתה בחברת החשמל, בעקבות טענת העובדים כי המדינה מתעמרת בהם בכך שהחלה בקידום רפורמה מבנית זוחלת באופן חד־צדדי. העובדים, בראשות היו"ר מיקו צרפתי שנבחר באחרונה לקדנציה נוספת, הקפיאו את גביית הכספים של החברה וייבשו את מקורות ההכנסה שלה. בעקבות זאת, החברה נאלצה לקחת הלוואות של כ־2 מיליארד שקל בשוק הפרטי ולהתחנן לעזרה ממשלתית כדי שתוכל לעבור את הקיץ.

 

בתגובה, המדינה ויצרני החשמל הפרטיים עתרו לפני שלושה חודשים לבג"ץ, ועד העובדים נסוג והציע 60 יום של מו"מ, השופטים שלחו את הצדדים להתדיין ובאמצע החודש הבא הם ישובו, כאמור, לדון בעתירה.

 

וכך, מחאת עובדים נקודתית הולידה את האפשרות שבג"ץ ישרטט גבולות גזרה חדשים לשביתות במונופולים ציבוריים שמספקים שירות חיוני. החלטה כזאת תהיה תקפה גם לגבי עובדים במונופולים ציבוריים נוספים, כמו הנמלים והרכבת. ואם אין זכות שביתה לכל מי שמחזיק שאלטר במשק, מה שווה ההסתדרות למי שעומד בראשה כעת?

לכן, ניסנקורן מוכן להקריב נכסים כדי להשאר רלבנטי ולהסכים לרפורמה בחברת החשמל, אפילו במחיר שהמונופול הכי מאיים במשק יאבד חלק מרכזי בנכסי היצור שלו עד לרמה שבעוד שש שנים הוא יהפוך ליצרן חשמל מן השורה.

 

ניסנקורן מקווה לרכך את עמדת השופטים ואולי אפילו לגרום למדינה למשוך את העתירה. נכון לשבוע שעבר, הדעות במשרדי האוצר והאנרגיה חלוקות בנוגע למשיכת העתירה.

 

מי שמאיים לקלקל את החגיגה - גם אם המדינה תחליט למשוך את העתירה - הם בעלי תחנות הכוח הפרטיות, שהצטרפו כמשיבים לדיון בבג"ץ. הם צפויים להתעקש על קיום הדיון. כשזה יקרה, הרפורמה בחברת החשמל תהיה צרה קטנה בהרבה עבור ניסנקורן.

 

 

 

 

2. כחלון בוחש בקלחת - ומה אנחנו נקבל?

מי שהיה אמור להתנצח עם ניסנקורן בסוגיית אם כל הרפורמות במשק הוא כחלון. אבל לפי שעה זה לא קורה, בין השאר משום שבשנה האחרונה הצמיחה מפלגת כולנו זרועות לכיוון מאחזי שליטה נוספים, מחוץ לממשלה.

 

כך למשל, כולנו הצליחה למנות ראש עירייה ראשון מטעמה: תומר גלאם באשקלון. בנוסף, לקראת הבחירות האחרונות בהסתדרות הצטרפה כולנו באופן רשמי לקואליציה של ניסנקורן וכעת מצפים שם לתשלום הדיבידנדים על התמיכה בו, וזה יהיה קשה יותר עם הסתדרות מוחלשת.

 

ניסנקורן וכחלון נועדו בתקופת החגים ופקידי האוצר והאנרגיה, ביניהם מרידור, שניהלו מלחמת חורמה בחברת החשמל ובוועד שלה על אופי הרפורמה, גילו לתדהמתם שבחדר נשמעות זמירות אחרות, פייסניות יותר, כולל אפשרות לפיצול הרפורמה הגדולה.

 

מה שבכל זאת נשאר בגרסה המרוככת הזאת היא המסגרת הכללית שבנו הפקידים, עם שינויים מסוימים. במסגרת המקורית, כלל הייצור יצא מידי מחברת החשמל עד לשנת 2028, תחנות הכוח הפחמיות יעוגנו בחברה־בת של חברת החשמל שתופעל רק במקרי חירום, עד 2,500 עובדים יפוטרו וייערך הסדר נכסים, הכולל תספורת אג"ח של חברת החשמל מול המדינה. במקור, חברת החשמל היתה אמורה להישאר לבסוף רק עם ניהול המערכת, ההולכה והחלוקה.

 

בגלגול הנוכחי והלא־סופי, ניהול המערכת יצא מידי חברת החשמל, אבל 40% מכוח הייצור יישאר אצלה ומהלך זה יגרור קיצוץ של 50% במספר המפוטרים. הרף אינו מקרי: הוא יאפשר לחברת החשמל להמשיך לייצר חשמל אך לא להיות מוגדרת כמונופול, להישאר אחראית על ההולכה וגם לקבל הסדר נכסים.

 

היצרנים הפרטיים, שמחזיקים ב־32% מהייצור, עוקבים אחרי מהלכים אלו מהצד. החשש העיקרי שלהם הוא ששטייניץ יאפשר לחברת החשמל להקים כמה תחנות לפני שהיא יוצאת מהמשחק, בניגוד מוחלט להכרזה קודמת שלו.

 

אם זה יקרה, אפשר יהיה להכריז על הרפורמה בחברת החשמל ככישלון, מעין יצור כלאיים שמאפשר לחברת החשמל גם להחזיק את ההולכה, גם להקים 2‑3 תחנות כוח וגם לעכב פרישת עובדים. זו ממש לא רפורמה. זה ישראבלוף.

 

 

 

 

3. מי ילך בחברת החשמל הביתה וכמה זה יעלה?

לפי מתווה הרפורמה הקודם, שגובש בסוף 2016, כ־2,000‑2,500 עובדי חברת החשמל היו אמורים לצאת לגמלאות באופן מדורג בפרק זמן של 4‑5 שנים.

 

עלויות השכר של חברת החשמל הן 370 מיליון שקל בחודש. פרישה של 20% מהעובדים תשפר משמעותית את איתנותה הפיננסית של החברה כבר בתחילת העשור הבא. ניתוח של חברת טאסק שבוצע לבקשת משרד האוצר חזה שבתוך 10 שנים מהשקת הרפורמה יעלה הרווח הנקי של החברה ל־1.9 מיליארד שקל בשנה, בעוד היקף החוב לבנקים ולגופים המוסדיים ירד ל־18 מיליארד שקל בלבד, לעומת 42 מיליארד שקל כיום.

 

אבל לפי המסתמן כעת, מספר הפורשים יפחת. ככל שחברת החשמל תקבל אישור להקים תחנות כוח חדשות הוא אף יפחת באופן משמעותי.

 

עובדי חברת החשמל מתרכזים כעת בשתי חזיתות עיקריות. הראשונה: לוודא שהרפורמה תוביל להוצאת עובדי דור א' לפנסיה עם מענקי פרישה ועלויות נלוות, שהיקפן הכספי הוא כ־1.5 מיליון שקל לעובד. החזית השנייה: לייצר כמה שיותר עבודה לחברה עד לסיום הרפורמה, כלומר ללחוץ על שטייניץ שיאפשר לחברה להקים מחדש כמה תחנות כוח, לרבות הפיכת ההחלטה שלפיה יצרנים פרטיים יקימו תחנות חדשות בחדרה. הקמתן של שתי תחנות כוח בלבד תקנה לעובדים שקט תעשייתי ותייצר עבורם יש מאין שני פרויקטים בהיקף של 8 מיליארד שקל.

 

ללא קשר לרפורמה, בשנתיים האחרונות הוציאה חברת החשמל לגמלאות כ־800 עובדים בעלות של כ-1.5 מיליון שקל לעובד, תוך הקפדה שתעריף החשמל לא יעלה כתוצאה מהצורך לממן את הסדרי הפרישה.

 

 

משרדי הממשלה שכחו שוב את הנוכח־נפקד הקבוע של המשק: לפחות 2.5 מיליון לקוחות חברת החשמל שממשיכים לשלם ביוקר על חשמל שיכול להיות זול יותר משרדי הממשלה שכחו שוב את הנוכח־נפקד הקבוע של המשק: לפחות 2.5 מיליון לקוחות חברת החשמל שממשיכים לשלם ביוקר על חשמל שיכול להיות זול יותר צילום: גלעד קוולרצ'יק

 

 

4. ההיבט הצרכני: למה זה טוב?

בין שלל ההצהרות על חשיבות הרפורמה, משרדי הממשלה שכחו שוב את הנוכח־נפקד של המשק: האזרחים - לפחות 2.5 מיליון לקוחות חברת החשמל שממשיכים לשלם ביוקר על חשמל שיכול להיות זול יותר.

 

אבל קולו של הציבור לא נשמע. משרדי הממשלה ורשות החשמל, הגופים שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי, לא דואגים לציבור. בהתחשב בחוסר רצונם של משרדי הממשלה לשפר את חוזה הגז של חברת החשמל בדיוני מתווה הגז, תהיה זו איוולת ענקית לצפות מהם כעת כי יפעלו להוזלת התעריף. ברשות החשמל סבורים כי אין לאפשר לחברת החשמל להקים תחנות חדשות, כפי שמסתמן במתווה החדש. אלא שאנשי הרשות, שכפופים לשר האנרגיה ומכירים באילוצי המערכת, יסתפקו גם בהוצאת ניהול המערכת מידי חברת החשמל, מהלך שימנע ממנה לנהל מערך ייצור שהיא חלק ממנו.

 

ניתוחים לא־רשמיים של האוצר מראים שאם הרפורמה היתה מוציאה את כלל הייצור מחברת החשמל עד לשנת 2028, התעריף היה יורד ב־16%. מצד שני, פתיחת משק החשמל ליצרנים פרטיים בלבד יכולה לייצר שירות הרבה פחות איכותי מזה שלו הצרכן הישראלי מורגל כיום.

 

5. יחסי הכוחות על המגרש: לאן נעלם נתניהו?

אחת השאלות הגדולות סביב הרפורמה היא עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אף מתווה רפורמה לא יתקדם בלי אישור שלו ושל גורמי הביטחון. חברת החשמל היא חברת ענק עם 12 אלף עובדים. אם היא קורסת, כולם ישבו בחושך - כולל כוחות הביטחון.

 

נתניהו עדיין לא התבטא בנושא: אפשרות אחת היא שהוא יתנה את יישום הרפורמה ואת הכותרות שכחלון ירוויח ממנה בדבר מה אחר, למשל סגירת תאגיד השידור. מצד שני, ייתכן שהוא יתמוך בה בעצת מקורבו שטייניץ יאמר לו כי מדובר ברפורמה טובה. שטייניץ אף הצהיר בעבר שמבחינתו או שתהיה רפורמה טובה או שלא תהיה רפורמה כלל. הבעיה היא שרפורמה טובה היא בעיני המתבונן.

 

במשרד האוצר מזהים שעת כושר ולמרות עמדת הנחיתות של ההסתדרות והוועד, הם מוכנים לותר על חלום הרפורמה הגדולה ומסכימים למיני־רפורמה. מהלך כזה אמנם ישנה את מבנה משק החשמל, אבל לא בהיקפים שעליהם דיברו עד לפני כחודש. הסיבה לגמישות הזו היא שבאוצר לא רוצים להיות מזוהים עם הגבלת זכות השביתה ומעוניינים להימנע משביתה כללית או מפתיחת הסכמי העבודה בכל החברות הממשלתיות.

 

מי שממתין לרפורמה יותר מכל הם היצרנים הפרטיים. התחנות הגדולות - OPC, דוראד ודליה אנרגיות - כבר הוכיחו שאפשר להכניס את הפנסיות של הציבור למשק החשמל ולסיים כל שנה עם תשואות דו־ספרתיות. העסק פועל כל כך טוב, שיש תוכניות להכפלת הייצור בתוך שבע שנים. אלא שעכשיו מתווה הרפורמה החדש מאיים להרוס את החגיגה.

 

האינטרס של היצרנים הפרטיים הוא משולש: ראשית, לוודא שחברת החשמל לא תקים תחנות חדשות. שנית, לוודא שמשק החשמל יהיה תלוי בהם ורק בהם בעשור הבא. ולסיום, שאם כבר עורכים רפורמה, שהיא תסתיים בכך שהם לא רק ייצרו חשמל, אלא גם ימכרו אותו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x