• תפריט
מוסף 04.10.2017

האיש העשיר ביפן בדרך לקנות את כל העולם

מתחילת השנה מאסיושי סון, מייסד אימפריית סופטבנק והאיש העשיר ביפן, שקוע במירוץ אקסטטי: הוא משלים גיוס קרן השקעות חסרת תקדים של 100 מיליארד דולר, משקיע סכומי עתק באינספור מיזמים טכנולוגיים ומשנה את חוקי המשחק בעולם ההייטק בדרך ליצירת "החברה הרווחית ביותר בעולם". על כישלון שלו כולנו עלולים לשלם. על הצלחה אנחנו עלולים לשלם אפילו יותר

הגר רבט 19:0606.10.17
כמעט בכל הראיונות וההופעות הפומביות שלו, והיו לא מעט כאלה בעשורים האחרונים, מאסיושי סון - או Masa, כפי שהוא מכונה לרוב - מכריז שהוא "רוצה להיות מספר 1". בשיחה עם משקיעים ב־2012 הוא הוסיף עוד אמירה שאפתנית: להפוך את סופטבנק, התאגיד שהקים, לחברה הרווחית ביותר בעולם. "יש לי תוכנית ל־300 שנה איך לעשות את זה", אמר בשיחה שצוטטה בבלומברג. 300, זו לא טעות. התוכנית כללה, בין השאר, השקעה ב־5,000 חברות שונות עד 2040.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

להאזנה ב-iTunes | לכל הכתבות המוקלטות

 

סון היה אז האיש העשיר ביותר ביפן, ובכל זאת היעד הזה נראה כפנטזיה, בדיוק כמו ההצהרה שלו בשנה שעברה על הקמת קרן ההון סיכון הגדולה בעולם, שתגייס 100 מיליארד דולר. אבל במאי האחרון הקרן שלו, Vision, דיווחה שהספיקה לגייס 93 מיליארד דולר, וסון הוסיף שעד סוף השנה הוא יגייס את 7 מיליארד הדולר הנותרים. כבר עתה מדובר בקרן הגדולה בהיסטוריה, וכאן לא מסתכמים השיאים של האיש. באפריל הוא רשם את ההשקעה הגדולה אי פעם בחברה פרטית, עם 5.5 מיליארד דולר לחברת שיתוף הנסיעות הסינית דידי צ'אושינג. מצד אחר, גם בתחילת העשור הקודם סון רשם שיא, והיה לאיש שהפסיד הכי הרבה כסף עד היום, כשבועת הדוט קום התפוצצה וסופטבנק איבדה 110 מיליארד דולר מערכה בתוך חודשים אחדים.

 

סון במסיבת עיתונאים בטוקיו. "אני מרגיש ששינה היא בזבוז זמן", אמר ותיאר את חזונו לרשת של טריליון מכשירים ולוויינים שמכסה כל נקודה על הכדור סון במסיבת עיתונאים בטוקיו. "אני מרגיש ששינה היא בזבוז זמן", אמר ותיאר את חזונו לרשת של טריליון מכשירים ולוויינים שמכסה כל נקודה על הכדור צילום: אי פי איי

 

 צילום: בלומברג
זה לא מפליא, אם כך, שמאסיושי סון (Masayoshi Son) מעורר הרבה מאוד תקוות והרבה מאוד חששות. את כל 100 מיליארד הדולר של ויז'ן הוא מתכנן להשקיע בתוך חמש שנים, כלומר לשפוך הון עתק בתוך זמן קצר. ההון הזה מסחרר את עולם הטכנולוגיה. כשסון משקיע בחברה, הוא מזניק אותה מיד גבוה מעל כל המתחרות שלה, מסמן את מי שאמורה להוביל בתחום מסוים, ובעצם גם מגדיר מה הם התחומים של העתיד, אלה שבהם יושקעו משאבים אדירים, ולכן הסיכוי שלהם לשנות את חיינו גבוה מאוד. "היה לנו את המפץ הגדול של המחשבים האישיים, את המפץ הגדול של האינטרנט, והמפץ הבא יהיה גדול אפילו משני אלה. כדי להתכונן אליו אנחנו צריכים להניח את היסודות המתאימים - וזו המטרה של קרן ויז'ן", אמר בפברואר.

 

כך, התחומים שהוא סימן - בינה מלאכותית, מוביליטי (מערכות רכב ותחבורה מתקדמות) והאינטרנט של הדברים - רותחים, ומסחררים את המשקיעים האחרים, את החברות הפועלות בהם ואת ענפי החדשנות הנוספים; כולם פתאום נשארים בצד, בצל המלכים האחרים שסון המליך. במילים אחרות, מדובר באדם אחד שמשנה את מרכז הכובד של כל עולם הטכנולוגיה, ועושה זאת מהר מאוד, בכל הכוח. האדם הזה כבר נפל בעבר, ויותר מפעם אחת. והדהירה שלו קדימה בחודשים האחרונים מעוררת גם הרבה מאוד שאלות על יכולת ההשפעה של כסף. המון המון כסף.

 

ההכנסות גדלו פי 230 בשנה

 

סון (59), שאביו היה דיג, נולד למשפחה ממוצא קוריאני שחיה ביפן, וספג לא מעט הקנטות בשל מוצאו. אז הוא עזב. בגיל 16 נסע לארצות הברית, חי אצל חברי משפחה בסן פרנסיסקו, ובגיל 18 החל ללמוד כלכלה ומדעי המחשב באוניברסיטת ברקלי היוקרתית. הוא החליט שהעתיד טמון בשבבים, ושעליו להיהפך למיליונר. לכן שכר מדען שסייע לו לפתח מתרגם המופעל באמצעות הקול, המצאה שמאוחר יותר מכר לשארפ תמורת 450 אלף דולר. את הכסף השקיע ביבוא מכונות ארקייד של "Space Invaders" מיפן והצבתן בקמפוס שבו למד.

 

 

דווקא אז, כשסון היה על הגל, הוא בחר לעצור. ב־1980 חזר ליפן ולקח חופשה של שנה וחצי. לא לגמרי כדי לנוח, אלא מתוך החלטה שהדבר הבא שיעשה יהיה הרבה יותר גדול. כך נולדה סופטבנק, שהוקמה ב־1981 כדי לשנות את עולם שיווק התוכנה. זה לא קרה, לפחות לא בהתחלה. אף אחד לא רצה לקנות תוכנות מחברה לא מוכרת, וסון איבד את שארית חסכונותיו. למעשה, סיפר, הוא היה עני כל כך שכאשר הוזמן לפגישה עם הנהלה של חנות אלקטרוניקה, הוא סירב כי לא היה לו כסף לנסיעה.

 

אבל מנכ"ל החברה לא ויתר והסכים להגיע אליו. סון גילה שמי שפנו אליו הם אנשי דושין דנקי, אחת הרשתות הגדולות ביפן אז, ושהם רוצים למכור את התוכנות ששיווק. סון הסכים, ובאופן חריג למדי, יחסית למעמדו העסקי הלא־קיים, התעקש להציב תנאי: קבלת בלעדיות ברשת. הם הסכימו. סוף סוף היו לו לקוחות, והרבה. בעוד בשנה הראשונה לקיומה רשמה סופטבנק הכנסות של 10,000 דולר בחודש, בשנה השנייה היא הכניסה 2.3 מיליון דולר מדי חודש. פי 230. ב־1984 היא כבר חלשה על 50% משוק התוכנות היפני.

 

סון, כמובן, לא הסתפק בזה. הוא החל לקנות שלל חברות טכנולוגיה מקומיות, ובחלק לא קטן מהמקרים פשוט הפסיד את הכסף. אבל כפי שהוא כבר הוכיח, אין לו בעיה לספוג עוד ועוד כישלונות בדרך להצלחת ענק. והיא הגיעה. ב־1996 מנכ"ל של אחת החברות שבהן השקיע סיפר לו על חברה אמריקאית קטנה שמנסה לגייס 5 מיליון דולר כדי לפתח מנוע חיפוש. סון הציע להשקיע בה 100 מיליון. לחברה קראו יאהו, וכשהיא הונפקה בהמשך אותה שנה סופטבנק החזיקה בשליש ממנה; כיום היא עדיין מחזיקה בכ־40% מיאהו יפן, שהיא חברת אחזקות שבבעלותה גם חלק מעליבאבא, בשווי של כ־40 מיליארד דולר. אפרופו עליבאבא, בשנת 2000 הסיפור חזר על עצמו כשסון הציע ליזם סיני 20 מיליון דולר. זה היה ג'ק מא, שבעזרת הכסף הזה בנה את עליבאבא, ששווה כיום 400 מיליארד דולר. סופטבנק מחזיקה שליש ממנה, בשווי של כ־100 מיליון דולר.

 

סון עם טראמפ בדצמבר בניו יורק. יש לי תוכנית של 300 שנה איך להפוך את החברה לרווחית בעולם" סון עם טראמפ בדצמבר בניו יורק. יש לי תוכנית של 300 שנה איך להפוך את החברה לרווחית בעולם" צילום: איי פי

 

 

סון, לא מופת גדול לצניעות כפי שכבר אפשר להבין, אוהב לספר את הסיפורים האלה. ויש עוד סיפור אחד, שהוא אוהב במיוחד. בתחילת העשור הקודם הוא פגש את סטיב ג'ובס. אפל כבר נהנתה אז מההצלחה הגדולה של האייפוד, אבל עוד לא השיקה את האייפון. סון סיפר לג'ובס על רעיון חדש, והציג לו שרטוט של מכשיר אייפוד - שהוא גם טלפון סלולרי. ג'ובס אמר "תודה אבל לא תודה, אנחנו כבר עובדים על משהו כזה", וסון ענה: "או.קי, כשיהיה לך מוצר, תן לי להיות המשווק שלו ביפן". לסופטבנק לא היה אז רישיון הפעלה של רשת סלולרית, אבל ג'ובס הסכים. בסוף 2006 סופטבנק קנתה את הפעילות היפנית של וודאפון. חצי שנה אחר כך, כשהאייפון הושק, היא היתה למשווקת הבלעדית שלו ביפן.

 

סון ידע שלא יהיה פשוט להכניס את המכשיר האמריקאי לשוק שבו הלקוחות שומרים אמונים למכשירים המקומיים, ומשתמשים באלה של סוני ופנסוניק. כדי לעודד אותם לעבור לאייפון, סופטבנק הציעה להם לקנות חבילת תקשורת זולה - ולקבל מכשיר בחינם. הכדאיות הכלכלית ניצחה את הנאמנות המסורתית, ובתוך כשנה האייפון היה למכשיר הפופולרי ביותר ביפן, ומספר המנויים ברשת הסלולרית של סופטבנק הוכפל.

 

WeWork, חקלאות, סרטן, הכל

 

צריך לדייק רגע בפרטים: סון הוא כאמור האיש העשיר ביפן, ומדורג במקום ה־34 ברשימת עשירי העולם של "פורבס", עם הון מוערך של כ־22 מיליארד דולר. אבל בסופטבנק, שפעילה בעיקר בתחומי התקשורת והאינטרנט ושווה קרוב ל־90 מיליארד דולר לפי "פורבס", הוא מחזיק רק בנתח הגדול ביותר, 21%. קרן ויז'ן לא מתבססת רק על ההון שלו, ולא רק על זה של סופטבנק, שהשקיעה בה 28 מיליארד דולר. למעשה, חלק הארי של הכסף, 45 מיליארד, מגיע מקרן ההשקעות של סעודיה, ועוד 15 מיליארד מחברה מאבו דאבי. אבל גם אפל, שארפ, פוקסקון וקוואלקום שם, כשכל חברה השקיעה כמיליארד דולר.

 

 צילום: בלומברג

 

הסיפור מאחורי ההשקעות הללו קצת יותר מורכב. כי לסופטבנק, גם בשנה המוצלחת ביותר בתולדותיה - ב־2016 הסתכמו מכירותיה בכ־80 מיליארד דולר - יש חובות של 125 מיליארד דולר. במסיבת עיתונאים לפני כארבעה חודשים תיאר סון את החברה כ"אווזה שאוכלת חובות כדי להטיל ביצי זהב". כך, ויז'ן מאפשרת לה להמשיך לבנות אימפריה בלי להתעסק במצב הנקודתי. "הכל שם אסטרטגי, והקרן היא יותר מקרן, היא סוג חדש של מימון תאגידי", אמר בנסון טאם, מי שאחראי לאחת ההשקעות הראשונות בעליבאבא, לצד סון. טאם הוסיף כי לדעתו מדובר בדרך חדשה ללוות מיליארדי דולרים למיזוגים והשקעות בלי לשלם ריבית.

 

מימין: סטיב ג'ובס וג'ק מא מימין: סטיב ג'ובס וג'ק מא צילום: בלומברג

 

 

סון הוא חריג בתרבות היפנית העסקית שנזהרת מלקיחת סיכונים, ועכשיו החריגות שלו, כאמור, מטלטלת גם את עמק הסיליקון ואת שיטות העבודה שם. קרנות הון סיכון פועלות לרוב בפרקי זמן שנמשכים שנים אחדות: מגייסים קרן, משקיעים את הכסף במשך כמה וכמה שנים, במקביל להשקעות מגייסים קרן שנייה, ואת הכסף מהקרן הראשונה מחזירים למשקיעים אחרי חמש עד עשר שנים. ויז'ן מחויבת לכאורה לאותו לוח זמנים, אבל בהיקף אחר לגמרי: המטרה המוצהרת של הקרן היא להשקיע את כל 100 המיליארד במשך חמש שנים, כלומר 20 מיליארד בכל שנה. כמה גדול הנתח הזה מהשוק כולו? בשנה שעברה ההשקעות בו, כולן, הסתכמו ב־134 מיליארד.

 

ואמנם, ויז'ן, שנוסדה רק בתחילת השנה, כבר השקיעה ב־14 חברות יותר מ־14 מיליארד דולר. ויש עוד חידוש באופן שבו סון עובד. חברות טכנולוגיה גדולות בדרך כלל משקיעות בחברות בתחומי הפעילות שלהן, כאלה שיבטיחו להן להישאר מעודכנות. הן דואגות למחקר ופיתוח פנימי, מאתרות סטארט־אפים שנוגעים לעבודתן, מקימות מאיצים וחממות שיאפשרו להן לגדל סטארט־אפים כאלה. ההיגיון בעבודה שלהן ברור, הסינרגיה בין החלקים השונים מובנת, התהליך מדורג, מכוון, מפוקח, גם כשמדובר בהשקעות גדולות. אבל סון מראה להם עכשיו איך עובדים לגמרי אחרת. כן, גם הוא דואג למחקר פנימי, לתוכניות חדשנות ולהשקעות שנוגעות לליבת הפעילות המובהקת של החברות שלו. אבל הוא לא עוצר כאן. ליבת הפעילות הזאת מתרחבת כל הזמן, כשהוא מרחיב את הפורטפוליו לעוד ועוד תחומים מתקדמים, גם כאלה שסופטבנק לא נגעה בהם עד היום.

 

זה מה שעושים כשהמטרה היא לבנות את האימפריה הגדולה בעולם, ולהיות הראשון, בכל תחום ובעולם בכלל. התוכנית היא אמנם ל־300 שנה, אבל למה לא להתחיל הכי חזק שלך ואחר כך רק להגביר. "כשהוא משקיע את כספו בחברה אתה יודע שהוא החליט שהיא הולכת להוביל את התחום שלה, ולכן הוא מוכן להשקיע בגדול. הוא איש חזון", אמר על סון ג'וזף ציי, סגן היו"ר של עליבאבא.

 

ג'וזף ציי ג'וזף ציי צילום: בלומברג

 

מקורבים לסון מספרים על אסטרטגיה של איסוף חברות שייצרו ישות ענקית אחת - בקנה מידה דומה לזה של אפל או גוגל - בתחום הבינה המלאכותית והאינטרנט של הדברים. כדי לעשות זאת, הכי יעיל ומהיר שאפשר, סון משקיע לא רק באמצעות ויז'ן, אלא גם ישירות מסופטבנק, כמו גם מהונו הפרטי. לפי מאגר הנתונים הגדול ביותר על סטארט־אפים, Crunchbase, סופטבנק השקיעה עד היום ב־103 חברות וקנתה 19 חברות. התבוננות בתמהיל החברות האלה מעלה תחושה של התקף השקעות ורכישות לא מאוזן וחסר שליטה.

 

כך, בין השאר, בחודשים האחרונים הרשימה כוללת את קניית ענקית השבבים הבריטית ARM תמורת 31.7 מיליארד דולר, השקעה של 4.4 מיליארד דולר בחברת חללי העבודה WeWork (כ־1.4 מיליארד מתוכם מיועדים להתרחבות במזרח אסיה), רכישת חברת הרובוטיקה בוסטון דינאמיקס מגוגל (תמורת סכום לא ידוע), השקעה של 100 מיליון דולר בסייבריזן הישראלית, יותר מ־5 מיליארד דולר שהושקעו בענקית שיתוף ההסעות הסינית דידי צ'אושינג, 200 מיליון דולר בחברת Plenty, שמפתחת חקלאות בתוך חללים סגורים, ו־360 מיליון דולר בסטארט־אפ Gaurdant Health, שפיתח סוג חדש של ביופסיה.

 

פריץ דמופולוס פריץ דמופולוס צילום: בלומברג
שבבים, חללי עבודה, הסעות שיתופיות, חקלאות, סרטן. כך נראה שופינג שמנסה להשתלט על העולם. האנשים שסביב סון מקפידים להסביר שבהכל יש היגיון, שהכל חלק מהחזון, שבראש שלו הכל מתחבר, כשכאמור בתוך כל המגוון הזה יש כמה תחומים מרכזיים שאמורים להוביל לדעתו את העתיד. בשנה שעברה, בכנס של סופטבנק, הוא תיאר עולם שבו רשתות לוויין יכסו כל סנטימטר בכדור הארץ וטריליון מכשירים יהיו מחוברים לרשת וישחררו מידע לרשתות ענן, שינתחו אותו בעזרת בינה מלאכותית. "סופטבנק והחברות שלה יהיו נוכחות בכל אחד מהשלבים הללו", אמר סון, "אני כל כך מתרגש, אני מרגיש ששינה היא בזבוז זמן".

 

תחושת המאניה עולה לא רק מהיקף הרכישות ומהירותן, אלא גם מסיפורים קטנים שמדי פעם מבקיעים את חומת ההגנה של נאמני סון וגולשים החוצה. במקרה אחד, למשל, ב־2011, סופטבנק עמדה לפני עסקה עם יצרנית הסמארטפונים HTC, שהיתה אמורה להוביל להשקעה משותפת בסטארט־אפ בתחום המוזיקה שנקרא Beyond Oblivion. פיל צ'ן, מבכירי HTC, סיפר לאחרונה שבהתחלה סון היה נלהב מהעסקה, אבל אז הוא פשוט ויתר עליה - בגלל לחיצת יד לא נעימה עם מייסד הסטארט־אפ המדובר. "הוא אמר שהזרת שלו החליקה כשהם לחצו ידיים", מספר צ'ן.

 

בועת ענק או שינוי העולם?

 

למסע ההשקעות חסר התקדים שסון מוביל יש כמה וכמה השלכות. אחת מהן נוגעת לתחרות. סופטבנק מחזיקה כאמור בשליש מעליבאבא. אמזון מתרחבת בהודו ומאיימת על עליבאבא שם. אז ויז'ן משקיעה 2.5 מיליארד דולר ב־Flipkart ההודית, שעוסקת במסחר מקוון. וסופטבנק פועלת לכך שפליפקרט תשתמש בשירות התשלומים Paytm, שבו עליבאבא מושקעת. בעולם הטכנולוגי הגלובלי, זה שאין בו גבולות של ממש, שום ממונה על הגבלים עסקיים לא יתערב, והחיבורים האלה רק יתרבו. בוקר אחד עוד נתעורר ונגלה שסון מעורב בכל שירות שאנחנו משתמשים בו.

 

הריכוזיות היא בעיה אחת, שחורגת בהרבה מגבולות עולם הטכנולוגיה. אבל גם בתוך העולם הזה שיטת העבודה של סון עלולה להתגלות כבעייתית מאוד. אם סון היה מייעד חלק מהכסף להשקעה בחברות ציבוריות או בקניית חברות, השוק אולי היה יכול לעמוד בזה, אבל זה לא המקרה. כך, אחת הסכנות היא מה שההשקעות האלה יעוללו לחברות עצמן.

 

הנה דוגמה אחת: Improbable הוא סטארט־אפ בריטי בתחום המציאות המדומה. עד חודש מאי הוא גייס 52 מיליון דולר, ושוויו, עם מוצר בשלבי פיתוח, הוערך ב־100 מיליון. ואז סון השקיע בו 502 מיליון דולר. כן, פי 10 מהגיוס עד כה ופי 5 משווי החברה, שבבת אחת נהפכה לחד־קרן (כלומר בשווי של יותר ממיליארד דולר) והגדילה פי 5 את מספר עובדיה. "זה יותר מדי כסף יותר מדי מהר", אמר לאתר The Information גורם הבקיא בפרטי העסקה, "הטכנולוגיה אולי גדלה באופן אקספוננציאלי, אבל היא מנוהלת בידי בני אדם - ואנחנו לינארים".

 

בעיה אחרת היא העיוות בעולם ההון סיכון, כשהשקעות העתק של ויז'ן מנפחות שווי של חברה ומקשות את כניסתם של משקיעים חדשים; אבל במקביל מתרחשת תופעה נוספת: לפי מאגר המידע Preqin סון מעוניין לבצע השקעות שיקנו לו 40%-20% בחברות ולצורך כך אין ברירה אלא לקנות את חלקם של המשקיעים הוותיקים, אלה שצריכים להחזיר את ההשקעה בתוך חמש עד עשר שנים. השילוב של שני הדברים הללו יוצר סיטואציה שבה סון הוא המשקיע החזק ביותר בדירקטוריון ומרחיק משקיעים חדשים שלא מסוגלים להיכנס אחרי קפיצת הערך של החברה.

 

והעיוות הזה משפיע על כל האקוסיסטם החדשני. כאשר תחומים מסוימים מוגדרים המפץ הגדול הבא, כל שאר המשקיעים רצים אליהם, הערכות השווי מתנפחות עוד יותר, חברות חלשות בתחום זוכות להשקעות לא פרופורציונליות לערכן האמיתי, והענף מוצף. כמה מהמשקיעים בעמק הסיליקון כבר מראים סימני דאגה. "מבחינת ההשפעה שלו, מאסיושי סון לא נופל מג'נט ילן, יו"ר הפדרל ריזרב", אומר פריץ דמופולוס, מייסד קרן Queen’s Road Capital, "הוא מציף את השוק בכסף קל, ואנחנו הולכים לראות חוסר איזון ואיום באינפלציה בתחום הסטארט־אפים".

 

בקיצור, יש כאן חשש מבועה. כמו זאת שהתפוצצה בעבר על סון, אחרי שהשקיע בכ־800 חברות וטווה רשת אדירה של בעלויות צולבות, עד שהמניות שלו איבדו 99% מערכן. האם זה מה שיקרה הפעם, או שסון אכן יצליח להיות האיש שבעזרת הרבה מאוד כסף שינה את העולם, ביותר ממובן אחד? לפי הקצב הנוכחי שלו, התשובה לשאלה הזאת תגיע מהר מאוד.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x