לנד רובר דיסקאברי: סוחב בעלייה לשוק היוקרה
לנד רובר דיסקאברי עדין מקודמיו השריריים, אבל מתפקד היטב בשטח. עם תא נוסעים ענקי ותנוחת ישיבה מצוינת הוא מתרחק משוק רכבי השטח ומנסה לפלרטט עם שוק הפרמיום. חבל שמערכות הבטיחות המקוריות הוחלפו
דיסקו. כך המכורים קוראים לו. כמו הריקוד הנוראי של שנות ה־70 שמתעקש לעשות קאמבק אחת לעשור ודועך כלעומת שבא. השם המלא הוא לנד רובר דיסקאברי. והמכורים לדבר מתעקשים שדיסקאברי טוב לעולם אינו מת, הוא הולך ומשתבח. הוא מתחיל חדש מהסוכנות בידיו של בעל אמצעים שמעולם לא טיפס את מעלה מחמל, מעולם לא שבר דיפרנציאל בורדית, לא יודע בכלל איפה זה זיק ובטוח שהר חורשן קשור בכלל לחקלאות.
הבעלים השני בדרך כלל מבין קצת יותר. הוא מוסיף קפיצי הגבהה וצמיגים ראויים. הוא מתקן הרבה, משביח ומעביר את הדיסקו הלאה, אל הבעלים הנוספים, שמשפרים, משביחים, מתקנים וחוזר חלילה. דיסקו הראשון, של שלהי שנות ה־80 היה תשובה מוחצת ליפנים, אצולה בריטית נגישה, אח קטן לריינג' רובר שהיה אמור להדוף את גלי הטרופרים, הפאג'רואים והלנד קרוזרים. הוא עשה זאת, אפילו בהצלחה.
לנד רובר דיסקאברי החדש. יש בו מקום לשבעה נוסעים בקלות והוא סופר מאובזר, עם מערכת שמע מרשימה צילום: עמית שעל
להתרומם בלחיצת כפתור
כדי לצאת מהבריכה של נחל סמך, אי שם ברמת הגולן בסמוך למצפה אופיר, צריך הרבה ריכוז: הנחל עצמו קר, במים מתרוצצים סרטנים בגודל של אגרוף, גם דגים. הקפה, בשקית האדומה, מעולה. אבל צריך לצאת. שתי אפשרויות: עלייה שמאל כוללת מה שמכונה "הצלבה", כלומר מצב שבו שני גלגלים של הרכב שנמצאים בפינות מנוגדות נמצאים באוויר, והרכב עושה חיקוי עגום במיוחד של נדנדה. לפעמים הוא מתהפך. בהמשך של ההצלבה יש עלייה, בשיפוע של מעל 30 מעלות. ושוב הצלבה. עם אופנוע שטח ראוי קשה לעלות את זה. עלייה ימין כבר מזמן אינה "עלייה": היו כאן הרבה ג'יפאים, עשו איתה הרבה מלחמות, שברו גלי הינע, פוצצו צמיגים, לא נשאר ממנה כלום. אז כנראה שעלייה שמאל תצטרך להיכבש.
אם היינו באאודי Q7 או וולבו XC90 לא היינו מגיעים מלכתחילה. לא האאודי ולא הוולבו יכולים אפילו לרדת אל ערוץ נחל סמך, הם נמוכים מדי, שבריריים מדי. אין להם יכולת, עם כל האלקטרוניקה והפאר. דיסקאברי, לעומת זאת, כבר שעה יושב לצד הנחל. הגיע בקלות. רק יש איתו בעיה: הוא לא נראה כמו לנד רובר דיסקאברי. לנד רובר דיסקאברי נראה זוויתי, כמעט כמו קופסה. כל הדורות הקודמים נראו קופסתיים, תכליתיים, שריריים. הדור הנוכחי נראה מיועד למדרכות העיר. ישבן גבוה, חזית דמויית ריינג' רובר מפואר, ירכתיים גבוהים. עיצוב עדין.
בין המושבים הקדמיים יש כפתור LOW. הילוך כוח. מאפיין נדיר שמפריד בין רכבי שטח אמיתיים לכאלה שרוצים להיות. הילוך כוח משולב. ללנד רובר דיסקאברי יש מתלי אוויר. כלומר הוא יודע כיצד להתרומם בלחיצת כפתור ולהגדיל בקלות את המרווח בין גחון הרכב הפגיע ובין סלעים ומכשולים. דיסקאברי מתקדם. כאן, בבור הפעור הגדול הראשון הוא אמור ליפול. להתרומם, להניף דגל לבן. הוא לא.
לנד רובר דיסקאברי מבט מבפנים צילום: עמית שעל דיסקאברי מתקדם בקלות. חבל שיש לו רק צמיגים שמיועדים לכביש, צמיגי כביש נקרעים בקלות, אך לדיסקאברי זה לא ממש מזיז. בחלון הקדמי רואים רק שמיים, האוכל נופל לאחור. ערכת הקפה מתעופפת. יש לה הרבה מקום לעוף: תא הנוסעים של דיסקאברי ענקי, לא פחות. יש בו מקום לחמישה, שישה, שבעה נוסעים בקלות. והוא סופר מאובזר. מערכת השמע מרשימה, ותנוחת הישיבה מצוינת. קשה להעלות על הדעת רכב שטח שמצליח להעניק כזו תחושה יוקרתית באמצע שום מקום, בתוך ענן של
נקודה אחת מוזרה: היבואן ויתר על מערכות הבטיחות המקוריות של היצרן שיודעות להשתלט על הרכב בשעת חירום, לטובת מערכת התראת ישראלית מפני התנגשות. מי שרוכש מכונית במחיר של חצי דירה רוצה את הדבר האמיתי.
רחש קל מאחור: לדיסקאברי יש דיפרנציאל אחורי ננעל. כלומר הוא יודע מתי שני הגלגלים האחוריים צריכים להסתובב יחד, באותה מהירות, כדי לחלץ אותו מצרה. הקלות בה דיסקאברי מסוגל להתגבר על מכשולים שבהחלט דורשים מיומנות גבוהה, וכל זה באמצעות כמה לחיצות כפתור על בקרת ירידה במדרון, בקרת מתלים, מצבי שטח שכוללים עפר, טרשים, ושלג מעלה שאלה: האם צריך בכלל מיומנות כדי לנהוג בשטח בלנד רובר דיסקאברי? התשובה: כנראה שלא. צריך רק אומץ וארנק פתוח.
לא בולם בחדות
נחל סמך מאחור: קילומטרים על קילומטרים של סלעי גולן חדים ומאיימים. מעברי בקר. מעבר מים. מקדימה מושב רמות. דיסקאברי טס בכביש בקלות. יש לו מנוע בנפח שלושה ליטרים שמפיק שפע של כוח זמין ותיבת הילוכים בעלת שמונה מהירויות: הוא יודע לבד לאיזה גובה לכייל את הנסיעה כשצריך. הוא יודע גם לגרום לדיסקאברי לרכון, כמו גמל, כשצריך להעמיס בו ציוד. העסק מרשים מאוד. פועל ללא דופי. אך עם זאת, יש גם פשרה: בכביש הדיסקאברי לא באמת יכול להתחרות באאודי Q7 וגם לא בוולבו XC90 וגם לא בדומיהם. מה לעשות: הדיסקאברי הוא רכב בעל מאסה גדולה, כלומר הוא מתנדנד, הוא רוכן בסיבובים, הוא ענק. והעובדה שמערכת המתלים שלו מיועדת להעניק נוחות נסיעה מרבית על סלעים ובבוץ גובה מחיר בכביש: יש לו זוויות גלגול מוחשיות, הוא לא בולם בחדות שאופיינית למתחרים הגרמנים ואם תנסו להיכנס איתו לסיבוב שעולה מצומת כורסי בגולן לכיוון גבעת יואב כפי שהייתם נכנסים עם אאודי Q7, כלומר במהירות משוגעת לכל הדעות, כנראה שזה לא היה נגמר טוב.
אבל מצד שני, מדוע להיכנס עם רכב כביש שטח במשקל שני טונות לסיבוב במהירות מסחררת? זה חסר טעם, ואם הפשרה היא יכולת שטח מעולה, זה בהחלט מספיק טוב. מעבר לכך, כל עוד לא דוחקים בדיסקאברי להתנהג כמו מה שהוא לא – הוא מצוין: שיוט בין עירוני, במהירויות כביש שש והרבה יותר מכך, מתבצע ללא כל בעיה. בשונה מקודמיו, דיסקאברי החדש מושך הרבה יותר לכיוון שוק רכבי היוקרה – ועושה זאת בהצלחה. למעשה, יש לו נישה כמעט יחודית (אם לא מתייחסים למרצדס G) ובה, אין ספק שהוא מעולה.
