חקר ביצועים: נתניהו מתכונן ל-2019 וכחלון מגלה סימני הצלחה ראשונים

נתניהו: מילים מילים מילים

בתחילת השבוע חגגה הממשלה שנתיים להשבעתה, ובנימין נתניהו ניצל את היארצייט כדי להכריז שהיא תחזיק ארבע שנים מלאות. כדי שניקח אותו ברצינות, הוא אפילו הורה להתחיל להכין תקציב ל־2019. שזו, ובכן, הוראה לגמרי ריקה מתוכן. התקציב הדו־שנתי שאושר לאחרונה ממילא בתוקף עד הבחירות הבאות, אם יתקיימו במועדן (נובמבר 2019) ואם יוקדמו. ואף ממשלה לא תכפה תקציב על הממשלה שבאה אחריה. הבל הפה הזה של נתניהו נועד, כרגיל, לבנות את ההדמיה של "ראש הממשלה נתניהו", ובעיקר להלחיץ את גדעון סער ויאיר לפיד שמתחממים על הקווים. עובדות אלטרנטיביות? פייק ניוז? נתניהויזם שגוּר.

נעמה סיקולר

נתניהו (ארכיון) צילום: אלכס קולומויסקי

כחלון: עושה היסטוריה?

לפעמים דירות הן קצת כמו שקיות ניילון. תמיד ידענו שהשקיות מזהמות ומיותרות, אבל היינו צריכים שהממשלה תעשה משהו (נגיד, תתעקש שכל שקית תעלה כסף, גם אם זה מחיר מגוחך של 10 אגורות) כדי שנבין שבאמת הגיע הזמן להפחית את השימוש בהן. גם בשוק הנדל"ן העניין אינו רק היצע וביקוש, אלא גם פסיכולוגיה צרכנית. עכשיו, אולי, נהירת הקונים שהתרגלו לכלל של "המחירים עולים ב־2% בכל רבעון" נבלמה: לפי הנתונים שפורסמו השבוע, ברבעון החולף גובה עסקה ממוצעת ירד בכמעט 3% (כלומר המחירים ירדו או שהשוק העדיף דירות זולות יותר), ומתחילת השנה ירד מדד מחירי הדיור ב־0.6%. יכול להיות שמישהו שם למעלה הצליח לשנות את כיוון הזרימה ועוצמתה. יכול להיות שמשה כחלון באמת מצליח לתקן את השוק.

אורי תובל

משה כחלון צילום: צביקה טישלר

ציבור המשקיעים: עכשיו באים?

הציבור איבד את הפחד. בשבוע הראשון של מאי קרנות נאמנות המתמחות במניות גייסו חצי מיליארד שקל — יותר מכל הגיוסים במרץ, קצת פחות מהסכום שגויס בכל פברואר, ולמה שהלך כאן במאי שעבר אין בכלל מה להשוות. השקעה במניות יכולה להיות מוצלחת מאוד לטווח ארוך, כפי שהוכיחו השווקים בעשרות השנים האחרונות. אלא שהאפקט הזה מצטבר בזכות התמדה, והוא מתגמל את מי שנשאר בשוק במשך זמן ארוך מאוד ומגדיל השקעה בנקודות השפל. כלומר לא את מי שנכנס בעקבות טראמפ ומקרון ויוצא כשהגאות יורדת. אך הציבור הרחב מתעקש להצדיק את השם שהדביקו לו המשקיעים המקצועיים: "כסף טיפש". כזה שנזכר להתנפל על המניות רק כשהן בשיא. מרבית שוקי המניות בעולם עייפים כיום מהדהירה הבלתי פוסקת שבה הם נמצאים מאז 2009, והעייפות הזאת עלולה להקשות עליהם לפנק את מי שנזכר להגיע מאוחר.

סופי שולמן

אפריקה ישראל: תחליטו כבר

כבר חצי שנה שנושי אפריקה ישראל מנסים למכור את החברה שהקים לב לבייב. מה שנראה תחילה כהסתערות של קונים אירופים התפתח בהמשך לתהליך צולע שבו המתעניינים נשרו בזה אחר זה, עד שרק הצעה אחת נותרה על הפרק, זו של מוטי בן משה ולבייב עצמו. אבל השניים מציעים כ־2 מיליארד דולר, ונציגות הנושים חושבת שהחברה שווה יותר. היא מורכבת מגופים מוסדיים אבל גם מקרנות אגרסיביות שמתעניינות רק ברווח המהיר, ומחכות להצעה טובה יותר. כיוון שאחת כזאת לא נראית באופק, והתהליך המתמשך רק מזיק לחברה, הגיע הזמן להכריע: קחו את בן משה ולבייב, או קחו את החברה לפירוק. ואת ההכרעה הזאת צריכים לקבל מחזיקי האג"ח כולם, כדי לצמצם את השפעת האינטרסים הצרים.

גולן חזני

לב לבייב צילום: אוראל כהן

דו"ח מבקר המדינה

אפליית נשים: תנוחו כבר בקבר

מבקר המדינה פרסם השבוע את הדו"ח השנתי שלו. בין השאר הוא מצא כי הפרדת יולדות מיושמת בפועל בבתי החולים, כשאחד ההסברים שניתנו לכך הוא שמערכת הבריאות "אינה מתנגדת לנורמת 'נפרד אך שווה' במחלקות היולדות ואינה נאבקת בה". גם במגזר החרדי מופלות ילדות בבתי ספר תחת אותה גישת "נפרד אך שווה", שפסק הדין האמריקאי המפורסם "בראון נגד מועצת החינוך של טופיקה" כבר ביטל, במה שנהפך לדגל המלחמה בגזענות. בישראל, לפי המבקר, הגישה הזאת עדיין בתוקף, נגד ערבים, נגד אתיופים, נגד נשים מכל המוצאים, שסובלות מהדרה והשפלה במרחב הציבורי. לפחות המבקר מציין בחיוב את המאמץ ל"מיגור תופעות של הפרדה מגדרית בבתי עלמין".

משה גורלי

מבקר המדינה, יוסף שפירא צילום: אלכס קולומויסקי

סנאפצ'אט: in your face

כבר ידוע שכאשר חברות טכנולוגיה מציעות משהו בחינם זה אומר שהמשתמש הוא המוצר. לעתים זה נעשה במרומז, לעתים יותר בגסות, כמו השבוע, כשסנאפצ'אט השיקה כלים חדשים למפרסמים, פילטרים מיוחדים שמתלבשים על תמונות הסלפי של המשתמשים ודוחפים להם מוצרים. נגיד, בקבוק קוקה־קולה מאויר שמכסה את הפנים שלכם. זה הרבה פחות מצחיק מחד־קרן מקיא קשת, אבל מתברר שיש לזה קהל: במסגרת קמפיין ראשון של רשת המזון המהיר טאקו בל, משתמשי סנאפצ'אט החליפו את הראש שלהם בטורטיית תירס ממולאת חסה ועגבניות ומכוסה ברוטב חריף לא פחות מ־224 מיליון פעמים. חריף? יותר בכיוון של חסר טעם. וכך ייראה העתיד.

ויקי אוסלנדר

אפליקציית סנאפצ'ט צילום: בלומברג

שי: לאן תוביל אותו הדרך

נשיא סין שי ג'ינפינג השיק השבוע את דרך המשי של ימינו, שנקראת "פרויקט החגורה והדרך". עם השקעה של טריליון דולר היא אמורה לפתוח עידן של סחר שבו יהיו מעורבים 65% מאנשי העולם, באמצעות הדרך — נתיב ימי שיחבר בין סין למזרח אפריקה והים התיכון — והחגורה, פרוזדורים יבשתיים שיחברו בין סין לאירופה. שי הזמין לאירוע מנהיגים מרחבי העולם, שותפים פוטנציאליים להרחבת הסחר, ודיבר על שלום ואחווה; עמיתיו, מצדם, הבהירו שכדי שהמערב יצטרף ליוזמה, סין תידרש להפגין הרבה יותר שקיפות. יש מומחים שכבר טוענים שזה עניין של מנטליות, שבסינית "החגורה והדרך" איכשהו נשמעות טוב יותר. אבל הממשל הסיני עלול לגלות שגם טריליון דולר לא יכולים להספיק כדי לגשר על החשדנות העמוקה של המערב לשי, ודרך המשי עלולה להשאיר אותו עם כלכלות מתפתחות במקום להוביל אותו למדינות העשירות בעולם.

תמר טוניק

מימין: טראמפ וג'ינפינג צילום: איי פי

קורץ: עידן המקרוניזם

בשבוע שבו עמנואל מקרון הושבע למנהיג צרפת הצעיר ביותר מאז נפוליאון, באוסטריה התחוללה דרמה. שר החוץ סבסטיאן קורץ הודיע כי מפלגתו תפרוש מהקואליציה ותגרור את המדינה לבחירות בסתיו. קורץ מאמין שמפלגת הימין־מרכז שבראשה הוא עומד, העם האוסטרי, יכולה לבלום את התחזקותה של מפלגת החופש, הימנית־קיצונית, ולמנוע ממנה להיות הגדולה ביותר בפרלמנט. ברוח התנועה הפוליטית של מקרון, גם קורץ מתכנן רשימה שתכלול פוליטיקאים טריים יותר. הוא עצמו, אגב, בן 30. במונחים של מגמות פוליטיות, הטראמפיזם אולי עושה יותר רעש, אבל גם למקרוניזם העולה כדאי לשים לב.

רן אברמסון

עמנואל מקרון צילום: רויטרס

רגע אחרי פגישה משותפת, כשאנשי תקשורת נכנסים לחדר למסיבת העיתונאים, נשיא צ'כיה מילוש זמאן לוחש לעמיתו הרוסי עוד דוגמה להתפשטות הפּוּטינ־טראמפיזם