• תפריט
דעות

מדוע הרשויות המקומיות מעכבות פרויקטים של בנייה?

הנתון הבלתי נתפס שלוקח 12 שנים לבנות שכונה חדשה, מכאיב אף יותר לגבי הבירוקרטיה בפרויקטים של התחדשות עירונית. מדוע העיריות מערימות קשיים ואיך ניתן לפתור את העומס על התשתיות?

אבנר לוי 07:1812.05.17

באפריל פורסם ב"כלכליסט" מסמך הסוקר את הזמן שלוקח לבנות שכונה בישראל. הנתון הבלתי נתפס, של כ-12 שנים מרגע התחלת התכנון ועד סיום הבנייה, מחוויר רק לעומת הנתון האבסורדי אף יותר, קרי העובדה ששמונה שנים מתוך ה-12 עוברות בשלבי תכנון ואישורים בלבד. ומה שמשרד הבינוי והשיכון פרסם לגבי שכונות חדשות, נכון ומכאיב אף יותר לגבי פרויקטים של התחדשות עירונית, שצריכים להיות בראש מעיניה של הרשות המקומית, אך בשטח אנחנו רואים רק את הרגליים שהרשות שמה ליזמים והקבלנים בפרויקטים מסוג זה.

יש ארבע סיבות מרכזיות לכך שהרשויות המקומיות מעכבות פרויקטים למגורים: ראשית, העובדה הידועה למדי שרשויות מעדיפות את הפרויקטים למבני סחר ועסקים שכן הן מרוויחות מהם יותר – עם ארנונה גבוהה יותר מחד וחוסר הצורך שלהם בשירותים העירוניים מאידך. שנית, העובדה שרשויות מקומיות מעדיפות לשמור על האוטונומיה בקביעת נראות השכונות שלהן. שלישית, העובדה שהן חוששות מעומס יתר על התשתיות העירוניות שלהן. ולבסוף – כי הן יכולות.

 

ניתן לפרוט ולפרק לגורמים את שלושת הסיבות הראשונות, לנתח ולהסביר. ניתן להאשים את הרשות העירונית בתעדוף לפרויקטים עסקיים, אך ברור כי עירייה צריכה הכנסות על מנת לממן את התשתיות שלה; עם זאת, יש מקום לתהות למה המדינה לא באה לקראתה של הרשות ונותנת תמריצים או תנאים מועדפים לרשויות שמזרזות דווקא פרויקטים למגורים. ישנה אמנם את מסגרת הסכמי הגג, אך הם מיועדים ל"שכונות חדשות" ולא להתחדשות עירונית.

 

תמ"א 38 בתל אביב תמ"א 38 בתל אביב צילום: אוראל כהן

 

יש מקום להבין את רצונה של הרשות לשמור על אחידות בנראות בשכונותיה – ועם זאת, האם הרצון הזה מחייב סחבת בירוקרטית כה כבדה? הממוצע האירופי לקבלת אישור בנייה עומד על בין 8-12 שבועות – ולא ממש ניתן להאשים את ערי אירופה בחוסר אחידות משוועת.

 

יש גם מקום להבין את דאגתה של הרשות המקומית מעומס על תשתיות, ואכן עיר שאין בה מספיק גני ילדים או אזורים ירוקים היא עיר שהרבה פחות טוב לחיות בה. אך אנחנו חיים במאה ה-21, עם משפחות צעירות שמורכבות בעיקר מבני דור ה-Y, ובעידן של כלכלה שנשענת יותר ויותר על אפשרויות שיתופיות. הגדלת האוכלוסייה במרכזי הערים לא צריכה בהכרח להביא לעומס יתר, לא אם הרשות המקומית תדע לתכנן ולנצל בצורה טובה יותר את התשתיות שלה: גן ילדים בבוקר יכול לשמש בקלות מתנ"ס לחוגים אחר הצהריים, ומקום מפגש עבור בני הגיל השלישי בערב.

 

את הסיבה האחרונה, אנו היזמים והקבלנים מבינים הרבה יותר מדי טוב, לצערנו. כי גם כאשר ניתן לדבר על בהיגיון וברציונאליות על סיבות לעיכוב אישורים, עדיין הרשויות המקומיות נוטות להתנהל רב הזמן כמו שריף בעיר, מאשרות או לא מאשרות תוכניות, מערימות או לא מערימות קשיים, באופן כמעט שרירותי לגמרי.

 

ההתחדשות העירונית מאפשרת לחדש את מרכזי הערים שנותרו מאחור ולהביא אליהן אוכלוסיות צעירות, מבוססות, אשר מחיות אותן – והיא תהליך הכרחי היום כחלק מפתרון משבר הדיור, במצב שבו המדינה משווקת קרקעות חדשות כמעט רק לתוכנית מחיר למשתכן, המיועדת ברובה למחוסרי דיור בלבד. לכן אנחנו כל כך מתקשים להבין את הסחבת הבירוקרטית שמאפיינת את ההתנהלות של הרשויות המקומיות. למה לעכב תהליך בריא של התחדשות במרכזי הערים שלכם? מנהיגות אמיתית היא מנהיגות שרואה קדימה, עושה, מאפשרת ופועלת – לא מנהיגות שמונעת, מעכבת ושוללת. ואם השריף בעיר לא עושה את עבודתו – אז צריך שריף חדש.

 

הכותב הוא יו"ר ארגון הקבלנים והבונים בתל אביב-יפו – בת ים ומ"מ נשיא התאחדות בוני הארץ

 

ספר התקציב 2017-2018 - גרסת כלכליסט 

 

בטל שלח
    לכל התגובות