• תפריט
מוסף 27.04.2017
האדר מוסף שבועי 27.4.17

אפילו הגורו הכלכלי של הימין האמריקאי לא מבין מה טראמפ עושה

פרופ' רוברט בארו הוא מועמד מוביל לפרס נובל, הסמן הימני של הכלכלה האמריקאית, ממעצבי המדיניות הכלכלית של ממשל רייגן, לא בדיוק אדם שאפשר לחשוד בו בחתירה תחת הממשל הרפובליקני. וגם הוא מוטרד מאוד מהנשיא הנוכחי

מיקי פלד ועמרי מילמן 10:4928.04.17

לקראת סוף הפגישה עם פרופ' רוברט בארו, מגדולי החסידים של שוק חופשי מהתערבות ממשלתית, הוא שאל אותנו על פעילותה של אובר בישראל, עד כמה עמוק היא חדרה לכלכלה כאן. אסור לאובר לפעול בישראל, השבנו. בארו הטה את ראשו, משועשע, סבור שאנחנו בטח לא רציניים. "מה זאת אומרת אסור לה? אסור בכלל?", שאל כעבור רגע. אסור בכלל, הסברנו, משרד התחבורה לא מרשה לחברה להפעיל את מודל הנסיעות השיתופיות, בלחץ נהגי המוניות. הוא הביט בנו, ואז הניח את כפות ידיו על פניו ונאנח בייאוש.

 

בארו (72) הוא אחד המייצגים הבולטים של הגישה שלפיה "המדינה היא הבעיה ולא הפתרון", במילותיו של רייגן. הוא מרצה בהרווארד, מועמד מוביל לפרס נובל בכלכלה ואחד מחמשת הכלכלנים המצוטטים ביותר בידי חוקרים, כלומר סמכות ידועה ועתירת מאמרים. והוא הסמן הימני של הכלכלנים האמריקאים, מה שלעתים נקרא ניאו־ליברל ואפילו ליברטריאן. אבל העמדות שלו אינן אוטומטיות, ולפעמים הן אפילו מפתיעות. למשל, הוא לא חושב שאי־שוויון הוא אסון אבל משוכנע שחייבים לצמצם את העוני (וליתר דיוק, לאפשר לשוק החופשי לצמצם אותו). הוא נחשב אורים ותומים בחוגים הכלכליים הרפובליקניים ורבים מהמהלכים של ממשל רייגן התבססו על עבודתו, אבל מוצא את עצמו כעת שוב ושוב מותח ביקורת על נשיא רפובליקני. כי הכלכלה של דונלד טראמפ, הוא מסביר, היא לא כלכלה ימנית. בארו עצמו לא בטוח בדיוק מהי, אבל גם לו היא לא נראית כמו משנה סדורה ומבוססת, אלא כהתנהלות של נשיא ש"ממש שונא כלכלנים", בלשונו. וזה מדאיג אותו, מאוד.

 

בארו בירושלים, החודש. "טראמפ הוא קלף פרוע, אי אפשר עוד לדעת אם יהיה טוב או לא" בארו בירושלים, החודש. "טראמפ הוא קלף פרוע, אי אפשר עוד לדעת אם יהיה טוב או לא" צילום: יואב דודקביץ

 

טעות מספר 1

להילחם בסחר החופשי כדי להציל את פועלי דטרויט

 

במשך עשרות שנים בארו וכלכלנים אחרים קידמו את מדיניות הסחר החופשי, וממשלים אמריקאיים קודמים, משמאל ומימין, אימצו אותה בשמחה. לכולם היה נדמה שהיא עברה את נקודת האל־חזור. ואז בא טראמפ, והבטיח לבוחריו להילחם בגלובליזציה כדי להחזיר את המשרות לאמריקה. הוא אפילו החל לקיים, הודיע שידון מחדש בהסכם NAFTA עם קנדה ומקסיקו, שאינו מתכוון ליישם את הסכם הסחר הטרנס־פסיפי עם מזרח אסיה, ושהכיוון הוא מלחמת סחר, בעיקר מול סין.

 

נניח שזה ייצא לפועל; בדרך להחזרת משרות לאמריקה, זרימת הסחורות הזולות מהמזרח תצומצם מאוד. לפי בארו, מי שיסבלו מכך באופן מיידי, הרבה לפני שאולי תימצא להם עבודה כפועלים, יהיו רבים ממצביעי טראמפ עצמם. "הסחר החופשי טוב בעיקר לעניים", הוא מסביר ל"מוסף כלכליסט". "הרבה מוצרים שנמכרים בוול־מארט (ענקית הקמעונאות הזולה והמעסיק הפרטי הגדול באמריקה), למשל, מגיעים מסין, ומחירם הנמוך מאפשר גם לעניים לקנות אותם. אז ברור שהיה עדיף שנצליח לשכנע את סין להיפתח ליצוא שלנו ולמשקיעים זרים, אבל אני חושב שעדיף לנו להיות פתוחים ליבוא מסין גם אם זה לא הדדי. יש עדויות רבות לכך שעוד סחר טוב לצמיחה, ואם הממשל ינוע נגד סחר, זה איום גדול על המשק האמריקאי".

 

אם כך, הדרך של טראמפ בסוגיית הסחר החופשי, סבור בארו, שגויה. אבל גם ההתייחסות שלו למטרה אינה נכונה. זה נכון שהתעסוקה באמריקה נפגעה בעקבות הגלובליזציה — מחקר של פרופ' דיוויד אוטור מ־MIT, למשל, מצא שרבע מעבודות הצווארון הכחול שנמחקו בארצות הברית בין 1990 ל־2011 אבדו בשל היבוא הזול מהמזרח. אבל האמנם אפשר להחזיר אותן כעת, 30 ויותר שנה אחרי תחילת המגמה?

"תעשיית הרכב של דטרויט לא תשגשג מחדש. זה לא יקרה ולא משנה מה נעשה", אומר בארו מפורשות, במסר שאפשר להרחיבו לענפי ייצור נוספים שנדדו למזרח הרחוק ומקסיקו, מחלקים למכונות תעשייתיות עד עוגיות.

 

טראמפ מול עובדי בואינג בדרום קרוליינה, בפברואר. "פועלים נפגעו, אבל התועלת לאחרים גדולה בהרבה" טראמפ מול עובדי בואינג בדרום קרוליינה, בפברואר. "פועלים נפגעו, אבל התועלת לאחרים גדולה בהרבה" צילום: איי פי

 

ובכל זאת, פוליטיקאים שמתנגדים לסחר זוכים לתמיכה רחבה, גם בארצות הברית וגם בבריטניה. המסר הזה הוא משהו שאנשים חווים היטב. אולי דווקא כלכלנים כמוך, תומכים אדוקים של הסחר החופשי, לא ראו משהו שאנשים מהשורה ראו?

"תראו, אם נסתכל רק על משרות הייצור בדטרויט, זה בהחלט נכון שאנשים שם נפגעו. אבל התועלת לאנשים אחרים, כמו הקונים בוול־מארט, גדולה בהרבה. זה לא מחולק באופן שווה, ויהיה נכון לומר שלחלק מסוים מהאוכלוסייה היה טוב יותר בעולם הישן, אבל קודם כל, קשה יותר ויותר לקיים הגנת סחר שתשמר מונופול כזה בשוק האמריקאי, ולא רק בתחום הרכב. שנית, עובדים במקום מסוים נפגעים גם כשחברה עוברת ממישיגן לדרום קרוליינה, לא רק כשהיא עוברת לסין או למקסיקו. חלק מכוח העבודה נהנה, חלק אחר משלם מחיר. אבל טראמפ לא מתנגד לכך שעסקים יעברו ממישיגן לדרום קרוליינה. אני לא מבין את זה, זה הרי אותו הדבר".

 

טעות מספר 2

לדבר הרבה על מסים במקום פשוט לבטל את רובם

 

השיחה עם בארו התקיימה בתחילת החודש, כשבא לישראל להשתתף בסמינר על כלכלה, צמיחה ושגשוג מטעם מכון פרידברג לכלכלה, ארגון ללא מטרות רווח שמקדם כלכלה של שוק חופשי. חלק ניכר ממחקריו של בארו עוסקים בצמיחה, בניסיון לבדוק אילו תנאים מתניעים צמיחה ומדוע יש כלכלות שצומחות יותר מאחרות. התשובה שלו מתכנסת לצורך להוריד מסים. וההורדה הזאת, הוא אומר, תוביל לצמיחה שתחסל את העוני.

 

"יש הרבה לעג לרעיון שהורדת מסים מקדמת צמיחה, קוראים לזה בזלזול תיאוריית החלחול", אומר בארו, "אבל אני חושב שיש ראיות לכך שזה עובד. זה עבד בשנות השמונים של רייגן ולדעתי עובד גם למשך זמן. כשאני עושה ניתוח כזה אני מתמקד בהורדת השיעור של מס ההכנסה השולי לעובד הממוצע. זה מה שרייגן הוריד, זה מתמרץ עובדים לעבוד וחברות לייצר והוביל לצמיחה באמריקה וגם במקומות אחרים בעולם".

 

אובמה במפעל של קרייזלר בדטרויט ב־2010. "אין ראיות לכך שמאות מיליארדי הדולרים שהשקיע קידמו התאוששות כלכלית" אובמה במפעל של קרייזלר בדטרויט ב־2010. "אין ראיות לכך שמאות מיליארדי הדולרים שהשקיע קידמו התאוששות כלכלית" צילום: איי פי

 

טראמפ הבטיח הורדת מסים בקמפיין וגם לאחריו. באמצע פברואר, למשל, הבטיח ש"בתוך שבועיים־שלושה" יודיע על קיצוץ במס החברות; חודשיים וחצי עברו, ורק אתמול (רביעי) היתה אמורה להתפרסם הודעה על תוכנית מסוי חדשה, שעיקרה, לפי הדיווחים המקדימים, הורדה דרמטית של מס החברות. המס הזה הוא התחלה טובה, סבור בארו, אבל לא מספיקה. "זו שאלה אם בכלל רוצים מס חברות, שהוא מס כפול, ממסים גם את התאגיד וגם את האדם שמקבל דיבידנד או הכנסה", הוא אומר. "בארצות הברית צריך להוריד את מס ההכנסה לשיעורים בימי רייגן (מכ־39% כיום ל־28% לבעלי ההכנסות הגבוהות ביותר). לפי החישובים שלי, הורדת 2% במס ההכנסה של משק בית ממוצע תגדיל הצמיחה ב־0.5% בתוך שנתיים. צריך גם לבטל את מס הירושה, שמכניס למדינה מעט ומהווה תמריץ שלילי לחסוך. אני הייתי מכניס סוג כלשהו של מע"מ פדרלי (כיום כל מדינה קובעת מסי קנייה משלה), ומבטל או מצמצם מסים לא יעילים".

 

קיצוץ מסים כזה לא יגדיל את אי־השוויון?

"זה אפשרי תיאורטית, אבל אף שאי־שוויון אינו דבר חיובי, אין כל ראיה לכך שהוא פוגע בצמיחה. אין נתונים על זה, וחיפשתי. למעשה, בארצות הברית אי־השוויון ירד עד שנות השבעים ואז עלה עד 2008, ואלו שנים שהיתה בהן צמיחה".

 

למעשה, אי־שוויון, מהנושאים החמים בקרב כלכלנים בשנים האחרונות, לא ממש מעניין את בארו. לדבריו, "כשאנשים מקבלים תמריצים שונים תמורת העבודה שלהם וההשקעה שלהם במשק שפועל באופן חופשי ומכאן באופן יעיל כלכלית — תופעת הלוואי היא אי־שוויון. אבל אני מתעניין יותר בעוני, במובן של רמה אבסולוטית כלשהי שדרושה לקיום, מאשר באי־שוויון, ששואל על המקום היחסי שלך ונראה שקשור לקנאה יותר מלכל דבר אחר. אחת ההצלחות הגדולות של הכלכלה המודרנית היא הזזה של משהו כמו חצי מיליארד בני אדם בסין והודו אל מעל לאותו קו עוני אבסולוטי, כי הצמיחה הכלכלית היתה כה גבוהה. אז נכון שמתוך אותה צמיחה העשירים לקחו נתח גדול משמעותית מאחרים, אבל העניים עדיין הרוויחו ממנה המון ויצאו מהעוני".

 

טעות מספר 3

לבנות ממשל ללא כלכלנים שיכולים לעצור את הסחף

 

בארו, כפי שאפשר להבין, רואה בממשל רייגן ובקיצוצי המסים של 1986 מודל לחיקוי. לדעתו, לא רק מערכת המס צריכה לחזור אחורה אלא גם רעיונות כלכליים שהגיעו אז לשיאם בדמות ה"כלכלה של צד ההיצע", שבה יש עדיפות למדיניות כלכלית שתעודד אנשים לעבוד יותר ותעודד חברות לייצר יותר, בניגוד למדיניות שמכונה לעתים "כלכלה קיינסיאנית", שבה הדגש הוא על הגדלת הביקוש למוצרים מתוך הנחה שזה מה שיוביל לצמיחה. מדובר בשתי תפישות מנוגדות שמתנגשות מאז סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר הקיינסיאנים, המזוהים כשמאל כלכלי, תומכים בהוצאות ממשלתיות גבוהות יחסית עם מערכות רווחה, בריאות וחינוך ציבוריים, ואילו מתנגדיהם דוגלים בתיאוריה שלפיה ככל שהשוק הפרטי יהיה גדול יותר והממשלה קטנה יותר, כך ישתפר מצבה של כלל האוכלוסייה.

 

רייגן עם פועלי קרייזלר בדטרויט ב־1980. "תעשיית הרכב של דטרויט לא תשגשג מחדש. זה לא יקרה ולא משנה מה נעשה" רייגן עם פועלי קרייזלר בדטרויט ב־1980. "תעשיית הרכב של דטרויט לא תשגשג מחדש. זה לא יקרה ולא משנה מה נעשה" צילום: איי פי

 

בארו, כאמור, נמצא בצד הזה, צד ההיצע. אבל באיזה צד נמצא טראמפ, שמצד אחד רוצה להוריד מסים ומצד אחר מתנגד לסחר החופשי? "טראמפ לא מינה הרבה כלכלנים, וזו בעיה משום שרוב הכלכלנים בעד סחר חופשי", אומר בארו. "נראה שטראמפ שונא כלכלנים. אני לא יודע מאיפה זה מגיע, אולי הוא חושב שכל הכלכלנים הם קיינסיאנים. הוא מצא כלכלן אחד שמתנגד לסחר החופשי, ובאופן ספציפי לסחר כזה עם סין, והוא הכלכלן היחיד בצוות שלו, פרופ' פיטר נבארו (יועץ מיוחד לסחר בינלאומי). ונבארו הוא אדם ממש מפחיד עם דעות מוזרות על סחר בינלאומי, שכתב ספר שנקרא 'מוות בידי סין'. הוא מדאיג, הוא איום רציני על הסחר, ופגיעה בסחר היא פגיעה קשה בכלכלה האמריקאית".

 

לאחרונה הודיע טראמפ כי ימנה לראש מועצת היועצים הכלכליים את פרופ' קווין האסט מה־American Enterprise Institute, מכון מחקר שמרני. האסט קרוב בדעותיו לבארו, שחושב שמינויו "יהיה טוב מאוד".

 

אם היו לטראמפ יותר כלכלנים בממשל, מה הם היו אומרים לו?

"שהגבלת הסחר אולי תפחית תמריצים של חברות אמריקאיות למקם את המשרדים הראשיים המזויפים שלהן במדינות אחרות, אבל ברגע שזה קורה יהיו השפעות מיידיות על שער הדולר ובשורה התחתונה גירעון הסחר לא ישתנה, לא מול סין ולא מול מקסיקו".

 

למרות זאת, במאמר שפרסם לאחרונה ב"וול סטריט ג'ורנל" תמך בארו בסוג מסוים של מיסוי על היבוא — מס התאמת גבולות, שיעלה את מחיר המוצרים המיובאים ויוזיל את היצוא. לטענתו, זו תגובה ("קצת צינית") שאמורה לספק לטראמפ ואנשיו מראית עין ציבורית של קיומה של הבטחת הבחירות לצמצם את היבוא ולעודד את היצוא. "אבל יש גם סיבה כלכלית: גובה הגירעון בסחר מול סין הוא כ־500 מיליארד דולר; אם אתה מטיל מס של 20% על יבוא ומסבסד 20% מהיצוא, אתה מייצר הכנסות של כ־100 מיליארד דולר בשנה, וזה חשוב לחבילת קיצוצי המסים שהרפובליקנים מובילים בקונגרס. אני חושב שזו יכולה להיות רפורמה פיסקלית חשובה, כמו זו של רייגן ב־1986".

 

טעות מספר 4

הגבלות הגירה גורפות שיש להן מחיר כלכלי

בארו, כאמור, הוא במידה רבה עמוד האש של הימין הכלכלי האמריקאי זה עשרות שנים. בשנות השמונים הוא היה מי שסיפק לכלכלנים של רייגן את המספרים, הגרפים והמתמטיקה המורכבת שתמכו בצמצום חלקה של המדינה במשק. גם בשנים האחרונות המחקרים שעשה בתקופת אובמה, שהסבירו איך הגדלת ההוצאה הממשלתית כדי להגביר את הצמיחה בטווח הארוך אינה יעילה, נמצאים בבסיס התוכניות הכלכליות של המפלגה הרפובליקנית, ובצדם מחקרים אחרים שלו היו בין המשפיעים ביותר בקביעת יעדי האינפלציה השנתיים במדינות שונות, ארצות הברית כמובן וגם ישראל.

 

 

מעצר מהגרים בגבול ארצות הברית־מקסיקו ב־2015. "תגובת טראמפ להגירה היא גזענית" מעצר מהגרים בגבול ארצות הברית־מקסיקו ב־2015. "תגובת טראמפ להגירה היא גזענית" צילום: איי אף פי

 

בראשית כהונת אובמה היה בארו מתנגד חריף להוצאות הענק של הממשל — על שיפוץ כבישים, הכשרות מקצועיות, הרחבת דמי האבטלה ועוד — שנועדו לחלץ את המשק ממיתון. כלכלנים מהמרכז והשמאל התווכחו אם 800 מיליארד הדולר יספיקו, בארו טען שמדובר ב"בזבוז כסף". מבחינתו, השנים הוכיחו שצדק.

 

שיעור האבטלה ירד מ־10% אז ל־4.5% כיום, המשק חזר לצמוח ואת תחושת הקטסטרופה החליפה אווירה של חזרה למסלול. כך שאפשר גם לדבר על התוכנית ההיא של אובמה כהצלחה אדירה.

"זה בסך הכל הוגן מה שאמרתם עכשיו".

 

ועדיין אתה לא חושב שטעית.

"אני לא חושב שיש באמת ראיות כלשהן לכך שהתמריצים של אובמה עזרו לקדם את ההתאוששות, כי לא באמת קרתה התאוששות. היא היתה חלשה מאוד מבחינת הצמיחה בתמ"ג, בקצב של 2% לשנה".

 

ובכל זאת האבטלה צנחה.

"הצמיחה בתעסוקה לא נפלאה בקונטקסט היסטורי, אבל היא טובה. ולכן יש כאן סתירה: צמיחת התעסוקה טובה וצמיחת התמ"ג אנמית. כששמים את שני הנתונים יחד רואים שהתוצר לעובד היה גרוע למדי — למעשה צמיחת התוצר לעובד מאז 2010 היא 0%. הפריון לעובד נמוך מאוד, ולכן צריך להסתכל על ההיבטים במדיניות אובמה שגרמו לכך. מאות מיליארדי הדולרים שהוציא הממשל לא רק שלא קידמו את הפריון, אלא מנעו הורדת מסים שנדרשת כדי להעלות אותו. שיעורי המס עלו משמעותית, למשל בגלל תוכנית הבריאות, ובמקביל הנטל הרגולטורי גדל, וגם זה גורם לפריון נמוך".

 

כדי להעלות את הפריון כעת, בארו דוגל בחבילה שכוללת, לצד הורדת מסים ושמירה על סחר חופשי תוך תיקונים מסוימים, גם "שינויים רגולטוריים בשלל תחומים, מפיננסים עד אנרגיה, השקעה בתשתיות, במיוחד תחבורה, וכדאי שגם רפורמה בזכאויות לקצבאות פדרליות, אבל לא נראה לי שהממשל יעשה את זה".

 

להמלצות הקודמות שלו מה לא לעשות, בארו מוסיף עוד אחת חשובה: "הגבלת ההגירה יכולה להיות בעייתית. אני לא מכיר עדויות אמפיריות שהיא תפגע בצמיחה, אבל אני יכול לראות איך זה קורה, כי מהגרים עובדים בתחומים שבהם אין בארצות הברית מספיק עובדים. כפי שסחר חופשי טוב לצמיחה, גם הון אנושי טוב לה. ההבדל היחידי למעשה בין תנועות הון לתנועות של אנשים הוא שאנשים באים עם זכאות לקצבאות ביטוח לאומי, ויש מי שטוענים שמהגרים נוטים יותר לפשע. זה חלק גדול ממה שאומר הממשל — שמהגרים גורמים לפשעים, אבל אני לא מכיר שום עובדות כאלה. העול על מערכת הרווחה הוא בעיה גדולה יותר, כולל הזכאות לחינוך ציבורי, אבל בגדול אני בעד הגירה חופשית".

 

טראמפ, לדעתו, פשוט "לא חושב על הגירה במושגים כלכליים. זו יותר תגובה לאובמה, שלא התעמת ישירות עם עניין האסלאם הקיצוני. לחלק גדול מאוד מהטרור העולמי אחראים מוסלמים, אבל אנחנו גם יודעים שרובם המוחלט של המוסלמים הם בסדר גמור. אובמה לא רצה לדבר על זה, וזה יצר תגובה נגדית ששימשה את טראמפ להראות כאילו הוא מתמודד עם הבעיה, כשבפועל התגובה שלו גזענית, והוא הולך רחוק מדי ובאופן גורף מדי. אני מבין שבגבולות צריך לאכוף חוקי הגירה, אבל לא כדאי לבנות חומה ענקית בגבול מקסיקו".

 

עם הגבלות סחר והגירה וחומות או בלעדיהן, בארו, עם כל ניסיונו הרב, מודה שהוא לא באמת יודע לאן הכלכלה הולכת בעידן טראמפ. "אחד הדברים שאני עושה הוא בנייה של מדדי צפי לאסונות על בסיס נתונים שאני אוסף מהשווקים הפיננסיים. כרגע ברור שהם לא כל כך מודאגים, גם לא לגבי טראמפ. אני כן חושב שהצמיחה בסין תואט משמעותית, ואירופה נמצאת במצב של צמיחה נמוכה עם שליטה ממשלתית מוגזמת ויותר מדי מערכות של ביטחון סוציאלי, כך שאני לא חושב שהצמיחה שם תגדל בהרבה. בארצות הברית המצב טוב יותר, אבל יש עדיין נושאים פתוחים. טראמפ הוא קלף פרוע, כך שאי אפשר עוד לדעת אם יהיה טוב או לא".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x