לעצור את התקפת תאגידי הענק על בתי המשפט

במסגרת המתקפה הזו, חוזרים עורכי הדין של התאגידים על הטענה שבית המשפט לא צריך לדון בתביעות על מחיר מופרז, או שלא צריך להתעלם מעמדתה החדשה של מיכל הלפרין שמצמצמת מאוד את האכיפה הפלילית והמנהלית כנגד מונופולים שמנצלים את כוחם לרעה וקובעים מחיר מופרז - למרות שנייר העמדה של הרשות רלוונטי לאכיפה פלילית או מנהלית בלבד ולא מתיימר לקבוע את הנורמה האזרחית.

מעבר לחוצפה שיש בכתיבה הזו, שמציגה את השופטים כלא מקצועיים, יש כאן ניסיון חמור שצריך לשים אליו לב להחזיר את ההגמוניה בתחום לרשות להגבלים לאותה גילדה שעד היום ניהלה את ההצגה.

הממונה על ההגבלים, מיכל הלפרין צילום: צביקה טישלר

במשך שנים, התרגלו התאגידים הגדולים ועורכי הדין שלהם, לקבל אישורים למיזוגים ולהכשיר את ההתנהלות המונופוליסטית שלהם מול הרשות להגבלים עסקיים. לא פורסמו מעולם פרוטוקולים של הישיבות האלו, לא נערך דיון ציבורי בהתנהגות המונופוליסטית של התאגידים שפגעה בצרכנים, והכל התנהל בזירה הכי נוחה והכי ידידותית לתאגידים.

מעבר לכך שנוצרה גילדה של עורכי דין ומומחים הזוכים לגישה ישירה (ובעייתית מאוד) לרשות להגבלים, ומעבר לכך שנוצרה דלת מסתובבת של בכירים ברשות שעוברים למגזר הפרטי, וההיפך מכך והדוגמא הבוטה ביותר הנה כמובן של הממונה הנוכחית על הרשות להגבלים, הבעיה העיקרית היא שהדרך הזו לא שירתה את הציבור וזו בלשון המעטה.

מצאנו את עצמנו עם שוק ריכוזי בצורה יוצאת דופן, שבו מונופולים מחזיקים חלקים גדולים מדיי של הפעילות העסקית בישראל, ועם רמת מחירים גבוהה משמעותית ממה שהיא צריכה להיות, במיוחד בתחומי המזון הבנקאות והתקשורת. הציבור בישראל מרוויח פחות מהממוצע במדינות ה-OECD ומנגד משלם מחירים הרבה יותר גבוהים על מוצרים בסיסיים מהממוצע של מדינות אלו.

הפגנה נגד תנובה (ארכיון) צילום: אוראל כהן

העמיסו על הגב של הציבור שמרוויח מעט מחירים שיכולים לשלם רק מי שמרוויחים הרבה. לא במקרה יש עומס אדיר של תיקי הוצאה לפועל וגידול דרמטי של הליכי חדלות פירעון.

כתוצאה מכך, הדבר הנכון הוא להגיש תביעות ייצוגיות כנגד מונופולים, והגיע הזמן שנושאים אלו הפוגעים בכיס של כולנו לא יישארו בחדרי חדרים וייקבעו על ידי רגולטורים שעסוקים בעיקר במחשבות על הג'וב הבא.

תביעות אלו שהחלו רק בשנים האחרונות כבר נושאות פרי, ולאחרונה ניתנו החלטות חשובות שמקדמות את העניין, גם בבית המשפט המחוזי וגם בבית המשפט העליון.

מה שאנו רואים כיום הוא ניסיון של אותם תאגידים ושלל היועצים שלהם, לחזור לתקופה החשוכה של עושק הציבור בלי מענה משפטי, ולהציג את השופטים שאצלם מתנהלים התביעות ההלו כמי שלא מבינים מה הם עושים.

צריך לומר בצורה ברורה – הממונה להגבלים הוא הרגולטור שנכשל את הכישלון החרוץ והמתמשך ביותר בטיפול בתחום שלו. אנחנו סובלים משוק ריכוזי, ממחירים מנופחים ומונופוליסטיים, בעיקר בגלל החידלון של הרגולטור, בוודאי מאז שעו"ד הלפרין (אשר ייצגה קודם לכן במשרד פרטי את המונופולים הגדולים) נכנסה לתפקידה לאכוף את הגופים הגדולים את דיני ההגבלים.

לא במקרה קבע מבקר המדינה שהפיקוח על המחירים נכשל, ולא במקרה קבעו דוחות וועדת הריכוזיות ודוחות ציבוריים נוספים שהרגולציה בתחום ההגבלים לא מצליחה לעמוד מול קבוצות הלחץ של התאגידים הגדולים.

נכון למצב הנוכחי, התאגידים יודעים שגם אם יוטל עליהם קנס של עשרות מיליוני שקלים – וזו תופעה חדשה ביותר – הרי שהסכומים האלו מתגמדים מול הרווחים המונופוליסטיים האדירים שלהם.

ולכן, אכיפה פרטית שתביא לפיצוי לצרכנים ולא קנסות לרשות ההגבלים העסקיים, כזו שתביא לשקיפות ולביקורת משפטית על האופן שבו מונופולים עושקים את כולנו, היא הכרחית וחשובה.