בדרכים: ציפורי לילה שיכורות
כשכל התיירים נוהרים למפעל של קוארבו בעיירה טקילה, אני הולכת בעקבות האבק לחפש עטלפים
חואן התגורר בקליפורניה במשך שנים רבות עם אשתו ושלושת ילדיהם, עד שהוא גורש משם לפני שנתיים וחזר לעיר הולדתו. בשנות היעדרותו נהפכה טקילה לתיירותית, נקייה ומאוד צבעונית. ובכל זאת שכבת הצבע מתקשה להסתיר את החלודה שמתחת. העיר נותרה ענייה מאוד. ואף שחזר עם אנגלית מושלמת, חואן לא הצליח למצוא עבודה במשך כמה חודשים. עד שהגיע למוזיאון.
צילום: דנה לב לבנת
בשעת צהריים נעימה המקום ריק, למרות מבחר מרשים של בקבוקי טקילה ישנים. אולי בגלל התחרות חסרת הסיכוי מול מרכז המבקרים הנוצץ של קוארבו, שנמצא ממול — מוקד עלייה לרגל לתיירים סחים להוטי אלכוהול, שישמחו להוציא מלא כסף בחנות המזכרות היוקרתית וחסרת הפרופורציות.
בזכות השם ובזכות המיתוג המחודש של מפעלי קוארבו וסאוזה, טקילה ממגנטת אליה את כל התיירות באזור. ערים רבות כאן מכינות את המשקה בשיטות מסורתיות, אבל אף תייר לא מגיע אליהן. כולם מעדיפים לבוא למפעלי הענק ולראות איך המכונה עובדת.
מרכז המבקרים של סאוזה צילום: דנה לב לבנת
אני מחליטה לבדוק מה השוס הגדול שהחמצתי וקופצת למרכז המבקרים. של סאוזה, לא קוארבו חלילה. לא צריך להגזים. אני מוותרת על סיור בתשלום ומתחילה לשוטט, עוברת את הבר ואת חנות המזכרות ומגיעה למזרקה שמוקפת בשולחנות ברזל ריקים. מלצרים מצוחצחים עומדים משועממים וחסרי עבודה. גם אני משועממת. הדבר הכי מרגש במשכנה של המכונה הוא המרצפות המאוירות.
אני בורחת החוצה. הולכת נגד תנועת האנשים, בכיוון ההפוך ממפעלי הענק, מאטרקציות התיירות ומהרחוב הראשי המפוצץ במסעדות. לא עובר זמן רב עד שהחלודה מרימה את ראשה ומשתלטת על הנוף. כאן טקילה חוזרת להיות עיר רגילה, עם בתים מתפוררים שלא מנסים להיראות סקסיים ורחובות מאובקים שאינם מגנט למבקרים. מעט מכוניות נוסעות. אנשים יושבים על המדרכה, מתקשרים זה עם זה בקריאות רמות. ילדים רצים ומשחקים ברחובות. ציורים של בקבוקי טקילה ושל צמח האגבה מקשטים את הבתים והגדרות בגאווה עירונית.
ילדים בעיירה צילום: דנה לב לבנת
אני נכנסת לחנות מכולת, ושמחה לגלות שאין כאן זכר למפלצות המתועשות שמחזיקות את העיר. אני נזכרת שחואן הסביר לי כי הכנת טקילה היא פעולה די בסיסית ברגע שיודעים את הנוסחה, שעוברת מדור לדור במשפחה. המקומיים קונים את הטקילה שלהם מיצרנים קטנים בבקבוקים לא ממותגים שממלאים כאן את המדפים. "אין הבדל בטעם", לחש לי חואן בסוד בסוף הסיור, "רק במחיר שמשלמים". אני יוצאת מהמכולת וכבר חשוך בחוץ. בעץ שממול אני מזהה עטלפים.
