חוזה זיכיון איננו חוזה ביטוח

לעיתים קרובות, מדובר בחלום אשר דינו להתנפץ תוך זמן קצר. הצלחתו של סניף בזיכיון דורשת במרבית המקרים יכולות עסקיות וניהוליות גבוהות של הבעלים, וגם את טיפת המזל הדרושה להצלחתו של כל עסק חדש.

זכיינים של רשתות שונות, אשר נקלעו לקשיים בשל ניהול לא מוצלח או אף כושל של הסניף או בשל נסיבות אחרות שאינן קשורות למותג ולרשת, בצר להם, מחפשים כיס עמוק שיטיב את נזקיהם וישפה אותם על הפסדיהם תוך רצון להקטין נזק. מאחר ואין חברת ביטוח שמבטחת עסקים, זכיינים פונים לתביעת הרשת ובעליה.

וונדי'ס רשת מזון מהיר. לא הצליחה בארץ צילום: בלומברג

ומה תובעים הזכיינים? כאן לדמיון וליצירתיות אין גבול. בין התביעות שהוגשו ניתן למצוא תביעות במסגרתן נתבעה הרשת להשיב את ההשקעה בהקמת הסניף, את סכום דמי הזיכיון ששולם, כאשר ישנן תביעות במסגרתן זכיינים הרחיקו לכת ותבעו השבת תמלוגים חודשיים ששולמו על ידם לרשת בתקופות בהן העסק הופעל על ידם.

המשותף לתביעות אלה הינו ראיית הזכיינים ברשת כחברת ביטוח שאמורה לפצות אותם במקרה של הפסד ואי הצלחת הרשת אולם לרשת אין דריסת רגל בעסקו של הזכיין במקרה בו סניפו מצליח מעל המשוער.

אלא שמטבע הדברים, לא כל כישלון עסקי ניתן לגלגל אל פתחה של הרשת המזכה. עמדה זאת אומצה בפסק דין מהתקופה האחרונה, במסגרתו פסק בית המשפט השלום, בתביעה שהוגשה על ידי זכיין כנגד אחת מרשתות ההסעדה הגדולות, כי הזכיין לא יוכל להיפרע מחיר הפסדיו מהרשת וכי אין לו להלין אלא על עצמו על האופן בו בחר לנהל עסקו.

בית המשפט אף קבע כי במקרה האמור, לא רק שהרשת לא היתה אשמה בכישלונו העסקי של הזכיין, אלא שאנשי הרשת אף פעלו על מנת "לייעץ ולסייע" לזכיין, ועשו כל שביכולתם כדי להוציא אותו מהבוץ העסקי אליו הוביל את הסניף שבניהולו.

בית המשפט מסמן לזכיינים כי חוזה זיכיון איננו "תעודת ביטוח", וכי הכיס העמוק של הרשתות איננו קופת מזומנים אלטרנטיבית אשר תופקד בידם במקרה של הפסדים.

גם אם לא במודע, בית המשפט הציל אף את הזכיינים חובבי התביעות, לפחות לעת עתה, מפגיעה אפשרית: כל פסיקה אחרת הייתה גוררת שורה של רשתות למהלך של הרעת התנאים הנקובים בהסכמי הזיכיון לרעת הזכיינים.

הפתרון המתבקש, לטובת שני הצדדים בהסכמי זכיינות, הוא להקפיד על נוסחו של הסכם הזיכיון ועל קביעתם, בהסכם, של מנגנוני פיצוי והתנתקות ברורים.