$
דעות

צדק חלוקתי: להגדיל את נקודות הזיכוי להורים שכירים

בני המשפחה חולקים את הכנסתם ולכן יש לאמוד את הגידול ביכולת הצריכה של משק הבית על פי ההכנסה לנפש. מה עוד צריך לקחת בחשבון בעת חלוקת נטל המס באופן הוגן בין כלל התושבים?

פרופ' יורם מרגליות 08:0624.02.17

המדינה מטילה מסים כדי לממן מוצרים ציבוריים ולקדם צדק חלוקתי. מוצרים ציבוריים מתאפיינים בכך שהנאתו של האחד מהמוצר הציבורי אינה גורעת מהנאתו של האחר, ובהיעדר יכולת למנוע את ההנאה ממי שלא השתתף במימון המוצר.

 

ביטחון הוא דוגמה מרכזית. מרגע שקיימת מערכת ביטחון כגון צבא ששומר על הגבולות, או מערכת אכיפת חוק שמגינה על האנשים מפני פשע ומאפשרת להם להתקשר בחוזים ולכן לקיים מסחר, כל אחד ואחת מתושבי המדינה נהנים מכך בלא תלות בשאלה כמה שילמו כדי לממן את קיום המערכות הללו.

 

גם קידום צדק חלוקתי שמשמעו הקטנת העוני וצמצום אי השוויון, יכול להיחשב כמוצר ציבורי, כי כולנו נהנים מכך שאנו חיים בחברה שוויונית יותר, הן מבחינת ההרגשה הטובה והן כי יש בכך כדי לשפר את ההון האנושי ולכן להעלות את פיריון העבודה וכתוצאה מכך את התמ"ג לנפש, כלומר את רמת החיים.

 

אנו מסכימים לתת למדינה כוח לכפות עלינו תשלום מסים כי רק כך ניתן להבטיח שיימצא מימון מספק לאספקת המוצרים הציבוריים, שאחרת יהיו חשופים לחשש שכל אחד ימנע מלשלם בידיעה שייהנה מהמוצר הציבורי שיממנו האחרים.

 

הבדלים בין צריכה של מבוגר לזו של ילד 

 

השאלה היא איזה מס ראוי להטיל? מס שמקובל לחשוב שהוא הגון, הוא מס הכנסה. הכנסה היא הסכום שמאפשר לאדם לצרוך טובין או שירותים, והמס מוטל על הגידול ביכולת צריכה זו. הצריכה נעשית במסגרת המכונה "משק בית". משק בית יכול להיות של אדם אחד, אך משק הבית הטיפוסי הוא המשפחה.

 

מס הכנסה מוטל כאמור על הגידול ביכולת הצריכה. בני המשפחה חולקים את הכנסתם ולכן יש לאמוד את הגידול ביכולת הצריכה של משק הבית על פי ההכנסה לנפש. לילדים, מרגע שבאו לעולם, יש קיום עצמאי כבני אדם, והם חלק מהחברה בישראל. ככאלה, קיומם צריך להילקח בחשבון בעת חלוקת נטל המס באופן הוגן בין כלל התושבים.

 

ישנם הבדלים בין צריכה של מבוגר לזו של ילד, ובצריכתם של ילדים בגילאים שונים. כמו כן, יש בצריכה המשותפת יתרונות לגודל. מסיבות אלו יש לחלק את הכנסת משק הבית במספר הנפשות כשהוא מתוקנן. הביטוח הלאומי עושה זאת בקביעת קוו העוני, כדי שההכנסה הנאמדת תשקף באופן מדויק את יכולת הצריכה. לטענתנו, יש לעשות דבר דומה גם בעת חישוב המס שהרי הוא אמור להיות מוטל על הגידול ביכולת הצריכה.

 

לכאורה, מערכת המס בישראל מביאה בחשבון קיומם של ילדים בנותנה נקודות זיכוי להורים. בחינה מדוקדקת מראה שנקודות הזיכוי לא נועדו למטרה זו, ולכן גם אינן משיגות אותה. כשבני הזוג מדווחים על הכנסותיהם במאוחד, אין התחשבות בקיומם של ילדים.

 

כאשר בני הזוג מדווחים בנפרד, האישה מקבלת 22 נקודות זיכוי על ילד עד גיל 18, בעוד הגבר מקבל 6. נקודות הזיכוי לגבר נוספו בשנת 2012 בעקבות דו"ח ועדת טרכטנברג, המשקף עמדה דומה לשלנו, כי מטרת הדו"ח הייתה לסייע למשפחות עם ילדים, להבדיל ממתן תמריץ לנשים לצאת לעבודה.

 

אם הורה אינו מנצל את נקודות הזיכוי על ילדים הניתנות לו, כי הכנסתו אינה גבוהה דיה, נקודות הזיכוי אינן מועברות לקיזוז חבות המס על הכנסתו של בן/בת הזוג, על אף שאין כל סיבה לחשוב שצריכת הילדים ממומנת דווקא מהכנסתו של אחד ההורים.

 

בהקשר החרדי, הדין הקיים גורם לפגיעה משמעותית ביעילות, הן בשל ריבוי הילדים והן כי הגבר הוא המפרנס המשני ולכן מושפע במיוחד משיעור המס השולי בהחלטותיו אם לצאת לעבוד, אם לדווח על הכנסתו מעבודה, ואם לצאת ללימודים המכשירים אותו לעבודה.

 

הכותב הוא פרופ', חבר הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב ועמית בכיר במכון החרדי למחקרי מדיניות

בטל שלח
    לכל התגובות
    x