ישראל מחפשת כסף, בריטניה מזרימה מיליארד ליש"ט לסיעוד
בזמן שהרפורמה בסיעוד בישראל מתעכבת, מדינות ברחבי העולם עורכות שינויים שיטיבו עם האוכלוסייה הסיעודית. בבריטניה קוראים לאמץ את המדיניות של גרמניה לחייב אזרחים לרכוש ביטוח סיעודי ובקנדה עתידים להגדיל את המימון הפדרלי
06:5523.02.17
ביטוח סיעודי וארוך טווח הופך בשנים האחרונות לסוגיה עולמית. הדמוגרפיה העולמית המשתנה במהירות וכן הזדקנות האוכלוסייה דורשות שינוי בכלל מערכות הבריאות, שיתעדף את המצב הרפואי הכרוני המאפיין חולים קשישים וסיעודיים.
קראו עוד בכלכליסט:
- מי גוזר קופון על חשבון הקשישים הסיעודיים?
- "ההתערבות הדחופה" של ליצמן בבתי החולים הסיעודיים חושפת את מחדלי הממשלה
- ליצמן מציע לנתניהו וכחלון "תוכנית התערבות דחופה" בעניין הקשישים הסיעודיים
בישראל מוגדרים כ־200 אלף בני אדם כסיעודיים, ונכון ל־2013 הוא המספר הגבוה ביותר במדינות ה־OECD ביחס לגודל האוכלוסייה. גם שיעור ההוצאה הלאומית על בריאות מהתמ"ג לא מזהיר ביחס למדינות אלו: נכון ל־2014 הוא עומד על 7.6%, שהם 13 מיליארד שקל בשנה, לעומת ממוצע של 9% בארגון.
בתמורה לכך מקבלים מבוטחים סיעודיים מימון לטיפול בבית וכן של מטפל לעד 22 שעות בשבוע או מימון במוסד סיעודי.
למרות זאת ולמרות נחיצותה, הרפורמה בסיעוד של שר הבריאות יעקב ליצמן מתעכבת, בעיקר בגלל עלותה - 3–2 מיליארד שקל. להבדיל מבישראל, במדינות שונות ברחבי העולם נערכות כיום רפורמות במערכות הבריאות על מנת להתאים את הביטוחים המוצעים לצורכי האזרחים.
בריטניה
900 מיליון ליש"ט הועברו לסיעוד
בדיון שהתקיים בפרלמנט הבריטי בתחילת החודש, הוועדה הבוחנת את תפקודו ארוך הטווח של שירות הבריאות הלאומי הבריטי (NHS) קראה לממשלה להבטיח מימון ציבורי למגזר הבריאות, בדגש על הסיעודי. חברי הוועדה טענו כי עליה להתחייב להזרמת כספים יציבה כדי למנוע קריסה של שירות הבריאות הלאומי.
נכון ל־2015, כ־9.8% מהתמ"ג בבריטניה הוקדשו להוצאות על בריאות לעומת 6.3% בשנת 2000. בנוסף, כ־15% מכלל ההוצאות על בריאות הוקדשו לטיפולים סיעודיים. מערכות הבריאות בבריטניה ממומנות ממסים כלליים ומהכנסות הביטוח הלאומי ורק 1.2% מגיעים מגבייה ישירה מחולים עבור שירותי בריאות ספציפיים.
יו"ר הוועדה לורד וורנר אמר בדיון כי ללא מימון עקבי ומתמשך, שיגיע באמצעות חיוב האזרחים לחסוך דרך הביטוחים, תעשיית השירותים הפיננסיים לא תתגייס להציע פתרונות בדמות ביטוחים חדשים בשוק. כיום בבריטניה אנשים יכולים לבטח את עצמם באמצעות פרמיה מסוימת עבור מקרה של אובדן הכנסה עקב מצב סיעודי. עם זאת, הוועדה טוענת כי השינוי העיקרי שצריך להתרחש הוא שהממשלה תחייב, או לפחות תמליץ בתוקף עבור האזרחים לחסוך למקרים כאלה.
משרד הבריאות הבריטי טען בדיון כי העביר 900 מיליון ליש"ט במימון נוסף עבור ביטוח סיעודי לקשישים לשנתיים הבאות. עוד התחייב להעביר 10 מיליארד ליש"ט מדי שנה עד שנת 2020–2021 לביטוח הבריאות הציבורי הבריטי לטובת ארגון מחדש ומודרניזציה של המערכת. בנוסף, הצעת חוק על הגבלת המחיר לשירותים סיעודיים צפויה להגיע לאישור הממשלה באפריל 2020.
כיום זכאות למימון סיעודי מה־NHS כוללת טיפול בבית, מימון לשירותים כמו אחות או תרפיסט מוסמך לעזרה במטלות יומיומיות או למימון השהות במוסד סיעודי בנוסף להוצאות על תרופות ועזרה של אנשי מקצוע.
גרמניה
קיימת חובת רכישת ביטוח סיעודי
מאז 1995 קיים בגרמניה מנגנון ביטוח חובה עבור אנשים שלא מסוגלים להתנהל עצמאית במשך יותר משישה חודשים. גרמניה היא אחת המדינות היחידות בעולם עם מנגנון ביטוח סיעודי ייעודי. ביטוח סיעודי ארוך טווח הוא ביטוח חובה, כשההפרשות אליו מחולקות שווה בשווה בין המבוטח למעסיק. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי ל־2012, מתוך 82 מיליון אנשים במדינה, ל־79 מיליון היה ביטוח סיעודי ארוך טווח מכל סוג שהוא. כ־88% מתוכם בביטוח ציבורי. הזכאים, שרובם נשארים בביתם, מקבלים תשלום חודשי שמיועד לכסות את הוצאותיהם הבריאותיות או את שירותי הבריאות המקצועיים. ל־31% החולים הסיעודיים, שנמצאים במוסדות, הסכום לא מספיק לכל ההוצאות הנדרשות.
אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק ההוצאה הלאומית על בריאות בגרמניה היא גבוהה יחסית ועומדת על כ־11% מהתמ"ג. במקביל, החולים מקבלים טיפול כה מהיר, שבמדינה אפילו לא אוספים נתונים על זמן המתנה לרופא או למיטה בבית החולים.
קנדה
כל מחוז מחליט את גובה הכיסוי למבוטחים
קנדה היא אחת המדינות שמוציאות הכי הרבה על שירותי בריאות מבין מדינות ה־OECD. ההוצאה הלאומית על בריאות במדינה עומדת על 11.1% מהתמ"ג נכון לשנת 2016. כ־70% מההוצאות על בריאות מגיעות ממימון ציבורי של הממשל הפדרלי והאזורי ביחד. כ־46% מההוצאה על בריאות מוקדשים לטיפול באוכלוסיית הקשישים. עם זאת, היקף ההוצאות והטיפול המוצעים משתנים בין מחוז למחוז.
לפי חוק הבריאות הפדרלי בקנדה, על כל המחוזות להחזיק מוסדות בריאות ציבוריים שלא למטרות רווח. האזרחים יכולים לעבור בין המחוזות עם אותו ביטוח בריאות שהחזיקו במקום מגוריהם הקודם, ובגלל שכל מחוז מחליט מה רמת הכיסוי שיספק לאזרחים שלו, ישנה ביקורת ציבורית רבה על מערכת הבריאות.
בתחילת פברואר הוציא מכון המחקר של אוניברסיטת אוטווה דו"ח שמעיד כי מימון שירותי הבריאות הפדרלי אינו מספק את צורכי המחוזות ההולכים וגדלים. חמישה מחוזות, המייצגים 90% מאוכלוסיית קנדה, קראו לממשלה להגדיל את המימון הפדרלי בכ־5% מדי שנה כדי לעמוד בדרישות מנגנוני הבריאות.
ארה"ב
תוכניות לבעלי הכנסה נמוכה או הוצאות גבוהות
ההוצאה הלאומית על בריאות בארה"ב עמדה ב־2015 על 17.8%. אך גובהה כלל לא על מעיד התמורה לאזרחים. מספר תוכניות ציבוריות בארה"ב, כולל מדיקר ומדיקייד הפועלות ברמה הפדרלית, מיועדות לעזור לציבור בעל מיעוט הכנסה או בעל הוצאות מאוד גבוהות על בריאות. במסגרת התוכניות האלו יכולים אזרחי ארה"ב לפנות לסיוע בכספים ציבוריים עבור ההוצאות על בריאות. יחד עם זאת, לכל אחת מהתוכניות חוקים מסוימים המשתנים בהתאם לגיל, הכנסה, רמת התפקוד ועוד.
כשמדובר בביטוח עבור קשיש או מטופל סיעודי, הסיוע הוא קטן בהרבה. מדיקר, תוכנית הבריאות הפדרלית, למשל, מכסה הוצאות רפואיות דחופות בלבד אבל כמעט ולא יכולה להציע סיוע עבור טיפול ארוך טווח. מדיקייד, המיועדת למטופלים מעוטי הכנסה, יכולה לסייע בכספים רק מגובה השתכרות מסוים. ההחלטה אילו שירותים יינתנו במסגרת מדיקייד, ולמי, משתנה בין מדינה למדינה.
