• תפריט
מוסף 16.02.2017
האדר מוסף שבועי 16.2.17

מכונס הנכסים לבית המשפט העליון? המירוץ של דוד האן

עובדיו נדרשו לכנות אותו "ד"ר האן", עורכי דין ששימשו מפרקים בתקופתו לא חששו לדרוש - ולקבל - שכר טרחה של עשרות מיליוני שקלים מקופת הנושים, סטיות שלהם מהנהלים זכו להתעלמות מצדו, ועמדות נחרצות מול בעלי שררה לא היו סימן ההיכר המובהק של עבודתו המקצועית. דוד האן, כונס הנכסים הרשמי, מסיים 6 שנים בתפקיד ומבקש לדלג לשלב הבא: 20 שנות כהונה כשופט עליון

ענת רואה 17:2018.02.17

זמן קצר לאחר שדוד האן נכנס לתפקידו ככונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי, בקיץ 2011, נחתו בתיבות המייל של 450 עובדי האגף במשרד המשפטים שני מכתבים. בראשון הונחו העובדים על ידי ההנהלה לפנות להאן בתואר המחייב "ד”ר האן", ולא בשמו הפרטי. המכתב השני, שעליו חתם האן בעצמו, כלל דרישה כי במכתבים היוצאים מהאגף הוא יכונה "הכונס הרשמי" או "האפוטרופוס הכללי" ולא בתואר הזוהר פחות: "מנהל האגף".

 

זמן לא רב אחרי שנכנס לתפקיד הורה האן על שיפוץ כללי של לשכתו המשנית בתל אביב, שאותה הוא פוקד בדרך כלל יום בשבוע בלבד. השיפוץ כלל התקנת פרקט, הצבת מסך 55 אינץ’, ריהוט חדש ועוד. זה היה שינוי גדול בגישה. קודמו בתפקיד, עו"ד שלמה שחר, ביקש מעובדיו לפנות אליו בשמו הפרטי, נתן את מספר הטלפון הנייד שלו לכל דורש, ובלשכתו היו כיסאות ישנים וספה בלויה. היום, כמעט שש שנים אחרי, יש בקרב עובדיו של האן מי שסבורים כי כל אלה היו סימן ורמז לבאות. במכתב ששלחו באחרונה כמה מעובדיו לוועדה לבחירת שופטים, הם מכנים את הבוס שלהם "שחצן, מגלומן ומתנשא". לא פחות.

 

פרופ’ דוד האן. משפטן בכיר בעל מומחיות בינלאומית, שהתקשה לעמוד בציפיות  פרופ’ דוד האן. משפטן בכיר בעל מומחיות בינלאומית, שהתקשה לעמוד בציפיות צילום: נמרוד גליקמן

 

לא במקרה נשלח המכתב לוועדה כעת. בעוד ארבעה חודשים יסיים האן את הקדנציה שלו, יטוס עם משפחתו לחופשה באחד מאיי יוון, ומשם הוא מצפה ומקווה להתייצב לתפקיד הבא, בפסגת השיפוט של מדינת ישראל, כשופט בבית המשפט העליון. האן הוא אחד מ־28 המועמדים שמתחרים על ארבעה כיסאות בעליון. הוועדה למינוי שופטים תתכנס בשבוע הבא, וההערכות הן שסיכוייו להיבחר בינוניים עד גבוהים. האן בן 51 בלבד, ואם ייבחר הוא צפוי לקדנציה ארוכה במיוחד של 19 שנה בעליון, עד גיל 70. בסביבתו אומרים שהוא מקווה להיבחר, אך אם לא יצליח ישוב בשמחה לאוניברסיטת בר אילן, שם עבד עד כניסתו לתפקיד.

 

בנו של מזכיר הכנסת

 

האן הוא פרופ' למשפטים המתמחה בדיני תאגידים וחדלות פירעון. הוא נולד בתל אביב ב־1965, אביו אריה האן היה מזכיר הכנסת ומזכיר סיעת המפד"ל. אמו דינה היא מרצה לסטטיסטיקה וכלכלה. הוא התמחה אצל השופט העליון גבריאל בך ובמשרד יגאל ארנון. את התארים השני והשלישי במשפטים קיבל מאוניברסיטת ניו יורק. הוא נשוי, אב לחמישה ומתגורר באורנית. למשרת הכונס הרשמי הגיע עם המלצות של ועדת האיתור, שבחרה בו מתוך 15 מועמדים. שר המשפטים שמינה אותו לתפקיד היה פרופ' יעקב נאמן, שהכיר את האן ואת הוריו היטב.

 

לתפקיד עצמו שני כובעים עיקריים: האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי של מדינת ישראל. כאפוטרופוס הכללי האן אחראי להליכי אפוטרופסות, פיקוח על אפוטרופוסים ומנהלי עיזבון שמונו, גילוי רכוש עזוב וניהולו וכדומה. בכובעו ה"עסקי" הכנ"ר הוא צד בכל הליכי חדלות פירעון שמגיעים לבתי המשפט. בכל פעם שחברה אינה יכולה להחזיר את חובותיה או שאדם פושט רגל, הכנ"ר הוא צד לכל בקשה המוגשת לבתי המשפט. הוא מפקח על פעילות מפרקי חברות, נאמנים, כונסי נכסים וכל בעל תפקיד שממנה בית המשפט. אחד מתפקידיו המרכזיים הוא הצגת עמדת המדינה בשאלות משפטיות שעולות והתייחסות לשכר הטרחה שלו יהיו זכאים המפרקים בסופו של התהליך.

 

האן לצד השופטת בדימוס ורדה אלשיך. נייר העמדה הדל שהגיש עזר לה לדחות את עמדת הכנ"ר האן לצד השופטת בדימוס ורדה אלשיך. נייר העמדה הדל שהגיש עזר לה לדחות את עמדת הכנ"ר צילום: שאול גולן

 

מינויו של האן יצר ציפייה רבה במשרד המשפטים ובקרב עורכי הדין בתחום: לראשונה התמנה אדם שאינו רק משפטן בכיר, אלא גם בעל מומחיות בינלאומית בחדלות פירעון. במשרד המשפטים ציפו שהאן יחזק את האגף ויהפוך אותו לגורם משמעותי. עורכי הדין בתחום קיוו שמינויו יאפשר לקדם מהלכי חקיקה חשובים בתחום שהחוק בו דל. מכיוון שנבחר לתפקיד על בסיס משנה סדורה שהציג, באגף עצמו ציפו למשפטן שינחה מקצועית את צוות הפרקליטים. שש שנים אחר כך, ספק אם התגשמו הציפיות הללו.

 

פירוק שווה זהב - למפרק

 

האן נכנס לתפקיד כמעט במקביל לפרוץ המחאה החברתית ב־2011. מאות אלפים הפגינו ברחובות נגד הפערים החברתיים. מ־2012 שטף גל הסדרי חוב את הארץ. ודווקא אז, כשנדרש להתייחס לתביעות שכר עצומות של מפרקים ונאמנים, באה לידי ביטוי תפיסת עולמו הקפיטליסטית המובהקת. ברוב המקרים להאן לא הפריע שכר טרחה מופרך, גם כשהוא בא על חשבון הנושים.

 

האן ודאי אינו האחראי היחיד לכך, אך אם בעת שנכנס לתפקידו שכר טרחה של כעשרה מיליון שקל נחשב סכום עתק, הרי ש־6 שנים מאוחר יותר שלישיית נאמני רשת מגה כבר אינה מהססת לדרוש כשכר טרחה לא פחות מ־153 מיליון שקל מכספי הפירוק. במשך שנות כהונתו הקצין המצב האבסורדי, שבו על כל טרגדיה של חברה קורסת ונושים שאיבדו את כספם, קמים מיליונר או שניים חדשים — עורכי דין שהתמנו למפרקים או נאמנים של החברה שנפלה.

 

למשל חברת הבנייה חפציבה, שקרסה ברעש גדול ב־2007 והותירה אלפים ללא הדירות שלהם. התיק הזה נהפך למפעל חיים רווחי של עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד שמונה לחפציבה, והניב לו כמה שנים לאחר מכן במצטבר יותר מ־20 מיליון שקל. או סיפורה של החברה הציבורית רוגוזין, שנקלעה לחובות של 100 מיליון שקל והכניסה לכיסו של המפרק עו"ד פיני רובין כתשעה מיליון שקל. אפילו עיריית טייבה הכושלת נהפכה לכר מזומנים פורה, כשהניבה לנאמן עו"ד אבנר כהן 17 מיליון שקל. והרשימה ארוכה.

 

החלק הארי של סכומי העתק הללו, ששולמו כשכר טרחה, אושר בשנה־שנתיים הראשונות לכהונתו של האן בתפקיד. חשוב לציין כי את שכר הטרחה מאשר בית המשפט בסופו של דבר, אולם העמדות שהוגשו מטעם הכנ”ר לבית המשפט אפשרו את המשך החגיגה על חשבון הנושים. האן הגיע לתוך מצב קיים, אך גם לא עשה כמעט דבר כדי לשנות אותו. בקשות רבות לשכר טרחה זכו לתמיכה בלתי מסויגת שלו. בדיקת הסכומים שנדרשו לא תמיד נערכה בקפדנות, ומעל לכל נוצרה תחושה של חוסר אחידות: היו עורכי דין שהכנ"ר אישר שוב ושוב את שכר טרחתם, בעוד אחרים זכו להתנגדות גורפת.

הפגנה של עובדי "מעריב" אחרי הקריסה. “כשממנים בעל תפקיד, צריך לקחת בחשבון שיש לו גם אינטרס כספי לגיטימי. צריך לתת לו קרדיט, עד שלא יתברר אחרת", אומר מקורב להאן הפגנה של עובדי "מעריב" אחרי הקריסה. “כשממנים בעל תפקיד, צריך לקחת בחשבון שיש לו גם אינטרס כספי לגיטימי. צריך לתת לו קרדיט, עד שלא יתברר אחרת", אומר מקורב להאן צילום: שאול גולן

 

רפורמה מעל ראש הכנ”ר

 

במהלך 2012 ו־2013 מאסו ראשי משרד המשפטים, ובעיקר השרה ציפי לבני והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט, בחגיגת שכר הטרחה על חשבון הנושים, והחלו לגבש רפורמה מקיפה. לא במקרה תוכננה הרפורמה מעל ראשו של האן, שכלל לא תמך בה. אף שהגיע מהאקדמיה, הרושם היה שהוא מחובר הרבה יותר לעורכי הדין מאשר לנושים.

 

בלב הרפורמה של ליכט ולבני עמד ביטול תקנה 8א לתקנות החברות, שאפשרה למפרקים ונאמנים לגבות עד 15% מקופת הנושים לכיסם הפרטי. במקור נחקקה התקנה כדי לתגמל מפרק שהכניס לקופת החברה הקורסת סכומים קטנים יחסית. אלא שכשמדובר בחברת ענק, שלקופתה זורמים במהלך הפירוק עשרות מיליונים, שימוש בתקנה מאפשר גביית סכומים דמיוניים כשכר טרחה.

 

ליכט היה נחוש לשים סוף למצב. במרוצת 2013 הורה להאן ליישם לאלתר את העמדה החדשה כל אימת שהוא מגיש לבית המשפט תגובה לבקשות שכר טרחה. האן העביר את ההנחיה לעורכי הדין שלו בשטח, אך במקרים רבים היישום היה כה מגושם עד שהוא נדחה על ידי השופטים. את ניסוי הכלים של המדיניות החדשה עשה האן דווקא על אחד מבכירי המפרקים, עו"ד שלמה נס, שמונה לנאמן של העיתון “מעריב” יחד עם עו”ד ירון ארבל. נס וארבל מכרו את בית הדפוס של “מעריב” בתוך חודש בלבד מהקפאת ההליכים, מה שלא הפריע להם לדרוש 5.3 מיליון שקל כשכר טרחה על המכירה, בהסתמך על תקנה 8א. האן לא הכביר במילים, ובכמה שורות הודיע לבית המשפט ש"דרך המלך" היא שימוש בתקנות חלופיות, כך ששכר הטרחה יתכווץ לכשמינית מהסכום המבוקש. נייר העמדה הדל והלא משכנע הקל על השופטת ורדה אלשיך לדחות את עמדת האן.

 

הכישלון המהדהד גרם למפרקים אחרים לתהות אם האן באמת רצה לשכנע את בית המשפט בצורך לשנות את שיטת התגמול, או שזה היה רק מצג ובפועל היה אדיש לתוצאה לגבי רפורמה שלא הזדהה עמה? רבים סברו שמשפטן כמוהו היה יכול להכין מסמך משכנע הרבה יותר בניסיון להנגיש לשופטים רפורמה כה חשובה של ראשי משרדו. "להאן לקח זמן להיכנס לנושא שכר הטרחה", מספר אדם שמכיר אותו היטב. "כשהגיע לתפקיד הוא היה צריך לצלול להרבה נושאים, וזה לקח זמן. כשהוא נחשף לנושא לעומק האן הפך אפילו יותר קיצוני מלבני וליכט וסבר שיש לבטל לחלוטין את תקנה 8א".

 

גם אם נדרש להאן זמן להתמצא בחומר, קשה להסביר את הזגזוג והיעדר האחידות בעמדות שהוצגו בשמו בבתי המשפט. על פניו, נושא שכר הטרחה פשוט: יש תקנות מפורטות ויש נוהל עם הנחיות ברורות לטיפול בבקשות שכר טרחה, שחיבר הכנ"ר הקודם ועודכן גם בתקופת האן. ואף על פי כן, מעקב אחר התייחסות פרקליטי האגף לבקשות שכר טרחה מלמד כי אצל אחד מדקדקים, ואילו אצל אחר מעלימים עין. כך האן הצליח לקומם נגדו חלק מבעלי התפקידים, שחשו שקיימת אצלו לכאורה העדפה לאחדים מהם.

 

הפגנה של עובדי מגה אחרי הקריסה. המפרקים מבקשים כעת 153 מיליון שקל כשכר טרחה מקופת הנושים הפגנה של עובדי מגה אחרי הקריסה. המפרקים מבקשים כעת 153 מיליון שקל כשכר טרחה מקופת הנושים צילום: יריב כץ

 

לעתים בהפרש של שבועות או אף ימים מעטים הוגשו מטעם האן לבית המשפט עמדות סותרות. בתיק אחד אסור לדרוש שכר לפי שעה, באחר מותר; בתיק אחד אסור לדרוש שכר לפי מסלול מסוים, באחר מותר, וכך הלאה. ביולי 2014, למשל, הסכים האן לבקשת שכר טרחה של נאמני רשת ספגטים לגבות 9% מקופת הנושים, לפי אותה תקנה בעייתית, והודיע על "כניעה": הוא הצהיר שלבעל התפקיד בתיק פירוק יש זכות לבחור במסלול המשתלם ביותר עבורו. אלא שבחלוף שבועות אחדים בלבד, בדיון בפירוק רשת אייס, התנגד האן לבקשת הנאמנים לקבל שכר גבוה לפי תקנה 8א. הוא אף שיגר לבית המשפט שני נציגים, בראשם סגניתו עו"ד רותי מזרחי, כדי להילחם בדרישת השכר. בדיקה שערכנו מעלה כי באותה שנה, בינואר, התנגד הכנ"ר לחישוב שכר לפי 8א; בפברואר הסכים; במרץ שוב התנגד בתיק אחר, וכך המשיך הזגזוג. בסוף 2014, בטרם הושלמו הליכי חקיקת הרפורמה, התפזרה הכנסת והסתיימו לעת עתה ניסיונות משרד המשפטים לשים סוף לחגיגות השכר.

 

בין שהאן האמין ברפורמת שכר הטרחה ובין שלא, הוא כשל ביישום הנחיות מנהליו. את המחיר משלמים נושי החברות שקרסו, שממשיכים לראות כיצד מקוזזים הסכומים שמגיעים להם לטובת שכר טרחה אסטרונומי של פרקליטים בכירים הפועלים בתחום.

 

השופט התקשר, האן התפשר

 

היו תיקים שבהם הביע האן עניין מיוחד ואף מינה את היועץ המשפטי של האגף, עו”ד איתי הס, להגיש בהם עמדות מפורטות. זה קרה בסוגיות משפטיות כמו אופן חישוב ריבית על חובות מובטחים, צו חוסם לחברה בהסדר חוב ושיקולים במתן הפטר. ועדיין, ברוב המקרים לא זה היה המצב.

 

עו”ד נס. השופטת תקפה, האן בחר להגן עו”ד נס. השופטת תקפה, האן בחר להגן צילום: אוראל כהן

 

כששואלים את האן מה השינוי הבולט ביותר שעבר בשנות כהונתו, הוא נוטה להשיב שהוא פשוט התמתן. אם באקדמיה היה נוטה לנחרצות ולהתבוננות של שחור־לבן, בתפקידו כרגולטור הפך לדבריו ביקורתי פחות. מתנגדיו טוענים כי היעדר הביקורתיות הזאת משמעו חשש או חוסר רצון להיקלע לעימותים, בפרט עימותים עם אנשים חזקים ומוקדי כוח. כדוגמה הם מביאים את התנהלותו של האן בקריסת חברת הרכב החשמלי בטר פלייס ב־2013. ההחלטה על מינוי מפרק נותבה לאולמו של השופט אילן שילה, שסבר כי מדובר בהזדמנות לאפשר למתמחה שלו לשעבר, עו"ד סיגל רכב־רוזן, להשתפשף בתיקי פירוק. השופט הרים טלפון להאן והציע לכלול את שמה של רכב־רוזן ברשימת המועמדים שיגיש לו הכנ"ר.

 

ליכט. הוא דרש רפורמה, האן לא מיהר לבצע ליכט. הוא דרש רפורמה, האן לא מיהר לבצע צילום: דנה קופל

גורמים באגף הרימו גבה בפליאה לנוכח הבקשה החריגה, שהרי רכב־רוזן, אף שהיתה רואת חשבון ותיקה, הוסמכה כעורכת דין רק שנתיים קודם לכן ולא ניהלה מעולם תיק פירוק. אבל האן העדיף להימנע מעימות עם שילה והמליץ על חמישה עורכי דין. ארבעה מנוסים ומוכרים היטב, והחמישית היא רכב־רוזן האלמונית אז. השופט שילה מינה, כצפוי, את רכב־רוזן, לאחר שנתן גילוי נאות התמחותה אצלו, וצירף אליה את עו"ד שאול קוטלר, שהוצע מטעם הנושים.

 

חשיפת ה"עסקה" הזאת ב"כלכליסט" עוררה תדהמה בענף. מפרק שביקש להישאר בעילום שם שלח באחרונה מכתב הסתייגות מהאן לוועדה למינוי שופטים, ובו תזכורת לפרשה הזאת. "מדובר בשערורייה", טען במכתבו, "תפקיד הכנ"ר הוא לדאוג לתקינות ההליכים. בדיוק כאן היה עליו לעצור ולומר 'לא' למהלך הפסול. אלא שהוא בחר לשתף פעולה ובכך למעול בתפקידו... הכנ"ר הכניס לרשימה שהגיש לבית המשפט מועמדים בבחינת 'קופים', שהרי ידע מראש שעו"ד רכב־רוזן תיבחר, דבר חמור שפגע מאוד במועמדים אלה. התנהלותו בפרשה גרמה לנזק כבד לאמון הציבור במוסד הכנ"ר". רכב־רוזן, אגב, עשתה כמיטב יכולתה בתיק, אך הוא נהפך לאחד הדוגמאות לכישלון כפול ומהדהד של בעלי תפקיד: פעמיים בוטלה מכירת בטר פלייס, לאחר שהתברר כי לרוכשת אין יכולת לעמוד בתשלומי העסקה.

 

בסביבת האן אמרו בתגובה למכתב ההתנגדות כי מדובר בעורך דין נקמן שכנראה לא זכה למינויים לשביעות רצונו. לגוף הטענה, מקורב להאן הסביר ש"כשבית המשפט מבקש, קשה להתעלם. הכנ"ר הציע חמישה מועמדים וביקש שיתמנו שניים, לכן לא מדובר ב'קופים'". הגישה הזאת בדיוק, משיבים מתנגדיו, היא שמבהירה שהאן אינו בעל עמוד שדרה יציב מספיק הדרוש לכהונה בבית המשפט העליון.

 

אותם שמות מוכרים

 

האן ביקש לפקח על המתנהל תחתיו ולהיות מעורב בכל. אחת הסמכויות שקרצו לו יותר מהאחרות היתה זו של מינוי של בעלי תפקיד. האן רצה להיות זה שמעביר לבתי המשפט שמות מועמדים לתפקיד נאמנים, מפרקים או מנהלים מיוחדים בחברות בקשיים, וכך שמר בידיו את היוקרה — והכוח — הטמונים בניהול המועמדים לתפקידים המכניסים. עד מהרה זה הוליד טענות מצד עורכי דין, שאמרו כי הוא מקדם עורכי דין מסוימים שהוא מעריך, ודוחק את רגלי אחרים.

 

לעתים היה נדמה שהאגף בראשותו של האן מכיר רק שמות מעטים, ומציע אותם שוב ושוב בתיקים גדולים. עו"ד חגי אולמן, למשל. אולמן היה עורך דין פעיל לפחות 15 שנה לפני שהתמנה האן לתפקידו, בעיקר בירושלים, בתיקי כינוס שונים. גם הוא וגם האן הם בוגרי אוניברסיטת בר אילן (לא בני אותו מחזור), חובשי כיפה סרוגה ומיודדים על בסיס מקצועי. את הפריצה הגדולה שלו עשה כשקיבל את תיק אי.די.בי, וגרם להרבה מתחרים לתהות מאין צץ.

 

במקביל קיבל אולמן בשנים האחרונות שורת תיקים ונהפך לכוכב בתחום. הוא התמנה בתיק אאורה, בתיק קמור ובדלק נדל"ן. הוא התמנה כחוקר בתיק אייס. בשני תיקים גדולים נוספים האן המליץ עליו, אך אולמן לא מונה בהם: “מעריב” ובית החולים ביקור חולים. התיקים הללו כבר הפכו את אולמן לעורך דין עשיר ומקושר. ולפני כשנה, כשנדרש למנות בעלי תפקיד בתיק מגה, האן מצא לנכון להציע שוב שמות מוכרים: אולמן, עו"ד חן ברדיצב, רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד עמית לדרמן, שותפו של שלמה נס. ההתנהלות הזאת גררה מרמור כלפי האן בקרב מפרקים, שלא הצליחו לחדור לרשימת מועמדיו. לראיה הם מציגים את המקרה של רו"ח טרבלסי, שכבר זכה לקבל את "תיק חייו" עשור קודם, כשהתמנה עם נס כנאמן קלאבמרקט. באחרונה, בהמלצת האן, מונה טרבלסי גם לתפקיד נאמן רשת מגה — תיק ששכר הטרחה שנתבע בו כעת על ידי הנאמנים הרקיע ל־153 מיליון שקל.

 

האן נגד אגמון גונן

 

אגמון גונן. מתמודדת מול האן על הכיסא אגמון גונן. מתמודדת מול האן על הכיסא צילום: אוראל כהן

תפקידו של הכנ"ר הוא לפקח על עבודת בעלי התפקיד וללוות אותה, אלא שכמה פעמים בתקופת האן שימש הכנ"ר מעין חותמת גומי של בעלי התפקיד. במקרים מסוימים, גם כשנחשפה התנהלות בעייתית מצד בעלי התפקיד, בחר הכנ"ר לשבת על הגדר, או אף לגבות את בעלי התפקיד. אחד המקרים הבולטים קרה ב־2014, כשהשופטת המחוזית מיכל אגמון גונן פסלה הסדר נושים שהוצע בתיק בורגראנץ' על ידי שלושה בעלי תפקיד בכירים ומוכרים. השופטת קבעה כי הם הסתירו מהנושים את הספקות שהיו להם לגבי מעמדה של חברת פז — שהיתה שנתיים קודם לכן בעלת השליטה ברשת — כנושה של רשת ההמבורגרים, וכי חרף הספקות שלהם הציגו אותה לבסוף כנושה מובטחת, שמעמדה עדיף על זה של נושים רגילים.

 

ההחלטה של אגמון גונן לפסול פעמיים הסדר נושים וקביעתה שבעלי התפקיד הסתירו מידע חשוב מהנושים ומבית המשפט היו מהחמורות שניתנו נגד מפרקים. השלושה — נס, שאול ברגרזון ואליעזר שפלר — ערערו לעליון. אולם מי שציפה לאמירה ערכית מסוימת מצד הכנ"ר קיבל בדיוק את ההפך. הכנ"ר שיגר לדיון את אחד הבכירים ביותר — היועץ המשפטי איתי הס — והלה התבטא בבוטות דווקא נגד השופטת אגמון גונן. "היא מרחה את בעלי התפקיד בזפת ונוצות", אמר הס. גם מפרקים ותיקים נדהמו לנוכח ההתבטאות מטעם הכנ”ר נגד שופטת שפעלה כדי להעמיד במקומם בעלי תפקיד שהסתירו מידע.

 

המסר מבית מדרשו של האן היה ברור: לא פוגעים בכבודם של בעלי תפקיד, גם אם אלה העדיפו את טובת בעלת השליטה על פני הנושים. באותו מקרה הצליח השופט יצחק עמית להביא את הצדדים להסכמה על הפחתה בסכום שתקבל פז וסיים את התיק. הוא אף מתח ביקורת על האופן שבו החליטה השופטת אגמון גונן לדאוג לנושים ואמר ש"בית המשפט לא צריך להיות האפוטרופוס של הנושים". ימים אחדים לאחר מכן, בכנס לשכת עורכי הדין, חידדה אגמון גונן את השקפת עולמה, שלפיה "בית המשפט והכנ"ר צריכים לדאוג לנושים הקטנים ולהיות מודעים לכך שלבעלי תפקיד עלול להיות קושי להתמודד מול נושים גדולים וחזקים". אגמון גונן היא כיום אחת מהמתמודדות לעליון מול האן.

 

אבל נדמה שהשיא בתמיכה הבלתי מסויגת של הכנ"ר בבעלי תפקיד נרשם ממש באחרונה. לפני כמה חודשים נדהמו נושי “מעריב” לגלות כי הנאמנים בתיק, עוה"ד נס וירון ארבל, סגרו על דעת עצמם פשרה עם חברת הכשרת היישוב ועם בעליה עופר נמרודי, והעניקו להם פטור מתביעות — על אף שדו"ח חמור שפרסמו העלה לכאורה עילות תביעה נגדם. התדהמה נבעה מכך שנס וארבל יודעים היטב שאסור להם לעשות מהלך כזה ללא אישור בית המשפט.

 

ומה היתה עמדת הכנ"ר? במקום לבקש להיפרד מבעלי התפקיד “הודה" האן שנס וארבל היו צריכים לקבל אישור לפני שפעלו כך, אך הסכים להתעלם מהפגם ה"קטן" והמליץ לאשר את הפשרה בדיעבד. הוא לא הסתפק בכך ואף תקף בחריפות את הנושה שהעז לנסות להתנגד וביקש לסלק את ההתנגדויות שהגיש. "השקפת עולמו של האן מתחילה ומסתיימת בהבעת אמון", אומר מקורב לו בניסיון להסביר. "נכון שאסור להיות נאיבים, אבל גם לא חשדנים יתר על המידה. גם אם 15% מהאנשים הם נוכלים, מה עושים עם ה־85% האחרים? כשממנים בעל תפקיד, צריך לקחת בחשבון שיש לו גם אינטרס כספי לגיטימי, הוא רוצה להתפרנס. צריך לתת לו את הקרדיט, עד שלא יתברר אחרת. מי שמזין טענות לוחמניות הם עורכי דין של נושים זניחים, שהחוב כלפיהם נמוך מאוד".

 

עו”ד אולמן. כוכב פירוקים בעידן האן עו”ד אולמן. כוכב פירוקים בעידן האן צילום: טל שחר

 

זו כמובן גישה לגיטימית, אך במשך הקדנציה הראה האן שוב ושוב כי אין לו עניין להיכנס לעימות עם בעלי תפקיד בכירים, גם אם לכאורה לצורך כך הוא נדרש לעגל פינות או להעלים עין מחריגות. ההתנהלות הזאת משתלבת עם התפיסה העקרונית של האן את הנושים, ככאלה שאינם צריכים להיות בלב ההליך. בשיחות סגורות הסביר את משנתו: אין פה שאלה של נושים מול בעלי תפקיד, אמר. ההשוואה היא להתנהלות חברה עסקית לפני שהיא נקלעת לחדלות פירעון. גם אז, לא כל בעל מניות קטן יכול לנהל את החברה. כמו באסיפת כיתה, בוחרים ועד והוא מוסמך לפעול.

 

נאמן לתפיסת עולמו, בימים אלה נאבק הכנ"ר בשני התיקים — “מעריב” ובורגראנץ’ – בניסיון למנוע מנושים לעיין בפרוטוקולים של חקירות. "בשנתיים האחרונות יש מגמה של נושה יחיד שמנסה לפרוץ את המסגרת של הגורם האחראי שמקבל החלטות. לא צריך לאפשר את זה", אומר מקורב להאן.

 

היו מקרים שבהם האן דווקא בחר להציג עמדה לעומתית ולהתנגד לדרישה כלשהי של בעלי תפקיד. אלא שגם במקרים הללו נראה כי הוא לא תמיד גיבה את העמדה במאבק אמיתי. בתיק קלאבמרקט, למשל, לאחר שהנאמנים נס וטרבלסי כבר קיבלו שכר שיא של 24 מיליון שקל וסוכם שהשכר סופי, הם בחרו להגיש בקשה לקבל חמישה מיליון שקל נוספים. הכנ"ר דווקא התנגד, טען כי השניים כבר קיבלו שכר סופי ואין מקום לדון בנושא בשנית.

 

רו"ח טרבלסי. גם פירוק קלאבמרקט, גם פירוק מגה רו"ח טרבלסי. גם פירוק קלאבמרקט, גם פירוק מגה צילום: יריב כץ

 

מילים כדורבנות, שלוו בהתנהלות רופסת. לדיון המכריע כלל לא הגיעה עו"ד רותי מזרחי שליוותה מטעמו את התיק, ובבית המשפט התייצבה נציגה זוטרה שלא הכירה היטב את פרטיו. זה סייע לנאמנים להדוף את התנגדות הכנ"ר לשכרם, בטענה, בין היתר, שהנציגה מטעמו אינה מכירה את התיק. התוצאה הסופית היתה שהשופט אורנשטיין אישר עוד מיליוני שקלים שכר טרחה. הכנ"ר, נאמן לדרכו, לא ערער על ההחלטה.

 

ראוי לציין כי אף שאור הזרקור מתמקד לרוב בכובע הכנ”ר, בפני האן בכובעו כאפוטרופוס כללי ניצבו משימות רבות, ובתחום הזה הוא מתגאה בעיקר בשני הישגים: הראשון הוא רפורמה שתאפשר לאנשים כשירים למנות להם אפוטרופוס עתידי למקרה שיזדקקו לכזה בעתיד, זאת כדי לאפשר את הבחירה בשלב שבו האדם מסוגל להחליט באופן מושכל. השני הוא הצלחתו לגייס את משרד האוצר והביטוח הלאומי להשתתף במימון אפוטרופוסים למחוסרי יכולת כלכלית, שעד היום נפלו בין הכיסאות. האן הצליח לגייס תקציב של 20 מיליון שקל בשנה, שיאפשר לשלם את שכר טרחת האפוטרופוסים הללו.

 

 

 

שלום שלום, ואין שלום

 

ובחזרה לתוך אגף הכונס הרשמי. עובדים ששוחחנו עמם מתארים דמות יהירה, מתנשאת ומרוכזת בעצמה. במכתב מחאה ששלחו כמה עובדים לוועדה למינוי שופטים, הם טוענים כי האן אינו נוהג לברך את עובדיו לשלום, ואף לא להשיב לעובדיו המברכים אותו לשלום, בפרט הזוטרים שבהם. "למעשה 'התרגלנו' כבר למנהגו הנפסד והמבזה והפסקנו לברכו", הם כותבים, ומוסיפים כי "מר האן כה עסוק בעצמו עד שאינו משיב לברכת שלום וספק אם הוא כלל מבחין במי שמברכו... לטעמנו, די בנוהג נפסד זה של אי־אמירת שלום לעובדים כדי לבטא את חוסר התאמתו של האן לפסגת השיפוט במדינת ישראל".

 

המכתב הנדיר בחריפותו נהפך לשיחת היום במשרדי הכנ"ר. "לצערנו אין לנו אלא להביא בפניכם שהמדובר במועמד שחצן, מגלומן ומתנשא שאופיו ומזגו האישיים יפריעו למילוי התפקיד באופן תקין ומוצלח", כתבו אותם עובדים. הם בחרו שלא להזדהות בשמותיהם אך ציינו כי את כל טענותיהם העובדתיות ניתן לבדוק ולאמת. "הסתייגותנו נובעת בעיקר מאופיו האישי, ובפרט גבהות לבו ושחצנותו".

 

והם מקנחים את המכתב באנקדוטה: האן, נטען, ביקש להבטיח לעצמו חניה אישית קבועה בתל אביב, אף שהוא זקוק לה רק יום בשבוע. כששני עובדים טעו בתום לב וחנו בחניה של האן, הוא חסם את רכביהם במשך שעות. גורם במשרד המשפטים טען במענה לכך כי במשרד בתל אביב יש מצוקת חניה וקיים נוהג של חסימה הדדית. לכן, הסבירו, משהגיע האן וגילה שהחניה שלו נתפסה, ומאחר שמיהר לפגישה, הוא חסם את אותם רכבים. לו היה מתבקש, ודאי שהיה מזיז את רכבו מיד.

 

תגובת אגף הכונס הרשמי: "שיקולי המינוי מקצועיים בלבד"

 

“הטענה שלפיה אין עקביות בתגובות הכנ”ר אינה נכונה. נסיבותיו הייחודיות של כל תיק גוזרות תוצאה שונה. הכנ”ר מעורב מעורבות פעילה ומגיש עמדות מפורטות במאות (!) ערעורים בבית המשפט העליון בסוגיות הליבה של דיני החברות וחדלות הפירעון. הוא מציג עמדות נחרצות רבות השונות מעמדת בתי המשפט המחוזיים, למשל בנושאים כמו שיקולים במתן הפטר לחייבים, שיקולים לכניסת חייבים להליך פשיטת רגל, כפיית תוכנית הבראה על אסיפת נושים מתנגדים, אופן חישוב הריבית על חובות מובטחים ועוד.

 

"אשר למינוי בעלי תפקיד בהליכי פירוק, ברוב המקרים עמדת הכנ”ר ניתנת בהתאם להנחיית בית המשפט, בהתייחס למועמדים שמוצעים על ידי הצדדים. הכנ”ר קרא להסדרה עתידית של הנושא בחקיקה, כדי להפחית את השפעת הצדדים שלהם נגיעה כספית בתיק על מינוי בעלי התפקיד. לפיכך בהתאם לעמדת הכנ”ר מוצע כיום בהצעת החוק להקים מאגר מפרקים שיורכב על ידי ועדה ציבורית, מתוכו יציע הכנ”ר בכל תיק מספר מועמדים.

 

"הטענות לגבי מינוי המשרדים הספציפיים נדחות מכל וכל. שיקולי המינוי הינם מקצועיים בלבד. עצם הצגת הדברים כאילו הכנ”ר נלחם למען בעלי התפקיד ולא למען הנושים שגויה. בעל התפקיד הוא פקיד בית משפט המייצג את האינטרס הקיבוצי של כלל הנושים ותפקידו לפי חוק להשיא ערך לנושים. הכנ”ר דואג להגשמת זכויות הנושים והחייבים לפי תכלית דיני חדלות הפירעון.

 

בטל שלח
    לכל התגובות