$
מגזין נדל"ן פברואר 2017
מגזין נדל"ן פברואר 2017 הפניית דסקטופ

גיא מילוסלבסקי: "אם אתה מגיע למגדלים לא בשל, הם יפרקו אותך"

תשע שנים אחרי שהעביר פירמת אדריכלים משפחתית מצפת למרכז הארץ, גיא מילוסלבסקי שואף להמריא עם תחום המגדלים, אבל לא שוכח מאין הגיע: "הלב נחמץ לראות איך המדינה מטפלת בפריפריה"

גיא מילוסלבסקי חשב שיחמוק מהגורל המשפחתי, ולא ייהפך לדור שלישי לפירמה המשפחתית "מילוסלבסקי אדריכלים". סבו, ישראל, ביצע בתקופת המנדט עבודות ציבוריות ובהן תכנון כביש חאלב־דמשק ונמל התעופה בביירות; בעטיין הוא עבר להתגורר בצפת, התאהב בעיר ונשאר בה. הבן, אורי, למד אדריכלות ונישא ללאה, קונסטרוקטורית, ויחד המשיכו לקדם את הפירמה ולתכנן מלונות, מבני ציבור ופרויקטים לשימור בצפת, ובהם בית הכנסת אבוהב המפורסם. הקרקע הוכשרה לדור השלישי, אבל הוא לא היה בעניין.

 

"בהתחלה מרדתי בקונספט", אומר מילוסלבסקי (49). "כשהשתחררתי מהצבא רציתי לפתוח פאב בתל אביב, ואז ב־1991 רוצה האלוהים ומתחילים ליפול על תל אביב סקאדים. נפש חיה לא הסתובבה בעיר. אמא, ששמחה להיגאל מהשטויות של הבן שלה, אמרה 'עכשיו תפתח פאב בתל אביב? תחזור לצפת'. חזרתי, שיפרתי בגרויות, התחתנתי, למדתי אדריכלות, כשתוך כדי אני נכנס לעבודה ומתחיל לקרוע את התחת, חי על קו חיפה־צפת".

 

הוא נכנס לניהול המשרד חמש שנים אחרי שהחל לעבוד בו, אבל ב־2008 החליט לברוא את המשרד מחדש, להתנתק פיזית ורעיונית מהעבודות שהיו מזוהות עם הפירמה המשפחתית, וליצור לו זהות חדשה. לצורך זה הוא נדד ב־2008 למרכז והתמקם בלופט גדול בבני ברק. לפני ארבע שנים חבר למשרד גם אדריכל אמנון שוורץ, שהביא איתו ניסיון בתכנון מגדלים, ובהם מגדל משה אביב ובית גיבור ספורט. כיום המשרד המשותף מונה 30 עובדים ושוקד על תכנונם של שישה מגדלים. לצד אלה מתוכננים במשרד פרויקטים של התחדשות עירונית ומבוצעות גם תב"עות עירוניות.

מילוסלבסקי. "עד היום כששואלים מאיפה אתה, אני עונה 'מצפת'. העיר הזאת בנשמה שלי" מילוסלבסקי. "עד היום כששואלים מאיפה אתה, אני עונה 'מצפת'. העיר הזאת בנשמה שלי" צילום: עמית שעל

 

המקפצה הבאה שלכם תגיע, אולי, בזכות ההתמודדות על תכנון "בין ערים", מגדל של 100 קומות שיוקם מדרום למתחם הבורסה ליהלומים. זה פרויקט גרנדיוזי שיעורר תחרות טווסית מאוד בין משרדי הענק הגדולים בישראל. לתחרות כזו אפשר להיכנס רק במחיר הפסד.

 

"קודם כל, בפרויקטים כל כך גדולים שכר הטרחה של התכנון הוא לא שובר השוויון; אתה בוחר אדריכל גם בזכות אמונה במקצועיות שלו או ערך מוסף לפרויקט.

 

"שנית, גם משרדים שמגיעים מלמטה מתפתחים בעבודה קשה, ויודעים להביא תוצאות טובות. המגדלים הגיעו אלינו בשלוש־ארבע השנים האחרונות. אבל משרד צריך להיות במוכנות כדי לקבל אותם. אין קיצורי דרך: כדי שמשרד יפגוש מגדל צריך לעבור את כל השלבים. אם אתה פוגש מגדל כשאתה לא בשל, זה מסוכן. בתחילת הדרך כמעט סגרתי את המשרד בגלל פרויקט שחזור בתל אביב. לא הייתי מוכן לפרויקט כזה - לא לנושא של שיקום ושחזור בתל אביב ולא לעבודה עם העירייה. במגדל זה אותו דבר: אם אתה לא ערוך לזה, הוא יפרק אותך. עברנו תהליך מאוד ארוך עד לרגע שבו היינו מוכנים והכל מסתדר נכון".

 

"הרכבת הקלה תשנה את השוק"

 

בתחרות על מגדל בין ערים, למילוסלבסקי יש יתרון: המשרד תכנן את התב"ע לקרקע במקום, שהוזמנה על ידי עיריית תל אביב. המשרד כבר גיבש הצעה למגדל: עיצוב משולש, שכל פאה שלו פונה לאחת משלוש הערים המקיפות את המגדל - תל אביב, רמת גן וגבעתיים. אמנון שוורץ, האדריכל המתכנן, סיפר בראיון ל"כלכליסט" כי המגדל צריך להיות אייקון, סמל של גוש דן כמו האייפל בפריז. מילוסלבסקי מבהיר: "זה לא יכול להסתכם רק בנראות. מדובר בפרויקט בפריים לוקיישן שצריך להשאיר חותם על המתבונן, לגעת באנשים".

 

לא עדיף לבנות באותו מקום שלושה מגדלי מגורים, שיסייעו להוריד את מחירי הדיור בתל אביב? השוק לא רווי מדי בשטחי משרדים־מלונאות־מסחר?

"הבנייה היא במרכזי העסקים של הערים. נכון שבכל פעם שנבנה מגדל צועקים 'רוויה רוויה', אבל מסתבר שצריך. חצי הכוס המלאה היא שאנחנו מרגישים במשרד התעוררות בתחום ההתחדשות העירונית. בכלל, מאז שכחלון הגיע רואים שינוי דרמטי ברשויות התכנון, תוכניות מקודמות במהירות יותר גדולה: ברמלה הבאנו לאישור בתוך ארבעה חודשים תב"ע לפרויקטים של 1,500 יחידות דיור, שהיו מחכות לאישור עוד כמה שנים טובות. במציאות של הסרבול והסחבת בגופי התכנון, צריך לברך על איחוד מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל תחת האוצר".

"צפת וטבריה במצב נורא וצריכות תפנית דרמטית. עיר עולה כסף, היא זקוקה להכנסות ממשרדים וממגורים, וכדי לפתח את זה בפריפריה המדינה צריכה להיות אגרסיבית ולצבוע מיליארד שקלים של תקציב" "צפת וטבריה במצב נורא וצריכות תפנית דרמטית. עיר עולה כסף, היא זקוקה להכנסות ממשרדים וממגורים, וכדי לפתח את זה בפריפריה המדינה צריכה להיות אגרסיבית ולצבוע מיליארד שקלים של תקציב" צילום: תומי הרפז

 

מפתח החניות במגדלים שמאושרים באזור בשנים האחרונות הופך מופרך. ב"בין ערים" זה שבע חניות לקומה. עוד פרויקט שלכם הוא בניין ספיר במרכז הבורסה: התוכנית המקורית היתה שני בניינים של 30 קומות; עכשיו אושרו עוד 15 קומות נוספות בלי תוספת חניות.

"קודם כל, התקן הופחת דרמטית. פעם הוא היה חניה לכל 40 מ"ר למשרדים; היום הוא חניה לכל 240 מ"ר.

 

"מעבר לזה, תוספת הקומות בלי תוספת החניות מסתמכת על 'הקו האדום' של הרכבת הקלה, שבבנייה. היום הרשויות מובילות בנייה מוטת תחבורה ציבורית. ברגע שהקו יהיה מוכן, זה ישנה את כל דפוסי המחשבה של איך מגיעים לעבודה. אף בן אדם שפוי לא יזיז את האוטו: אנשים יתחילו להגיע ברכבת, באופניים ובאופנועים. אנשים עוד לא תופסים מה שזה יעשה. אותו דבר פועל גם בשוק המגורים שבסמוך לציר 'הקו האדום': פעם היית נותנת לכל דירה בין מקום חניה אחד לשניים; היום התקן ירד לחצי חניה עד חניה בודדת, עד כדי כך.

 

"אנשים ירכשו דירה בידיעה שיוכלו להתבסס רק על תחבורה ציבורית. גם במנהטן אין לכל אדם רכב, ממש לא. שוכרים רכב כדי לצאת מהעיר".
"חיפה היא פספוס ענקי: עיר עם ים, הר, אזור תעסוקה מדהים, שיכולה להיות מתקדמת יותר מבאר שבע. יש בעיר קבוצות לחץ שלא נותנות לדברים לקרות, וכדי להוביל שינויים צריך ראש עירייה שלא יפחד מהן" "חיפה היא פספוס ענקי: עיר עם ים, הר, אזור תעסוקה מדהים, שיכולה להיות מתקדמת יותר מבאר שבע. יש בעיר קבוצות לחץ שלא נותנות לדברים לקרות, וכדי להוביל שינויים צריך ראש עירייה שלא יפחד מהן" צילום: אלעד גרשגורן

 

אתם מתכננים עבור אחוזות רובינשטיין פרויקט מסקרן של דיור מוגן בגבעתיים, שבנייתו תתחיל השנה. מה האתגר בתכנון מגדל שמוקדש לדיור מוגן מודרני?

"זה מגדל של 400 יחידות דיור שיוקדש כולו לדיור מוגן, קונספט שאני לא מכיר בעולם בכלל. הוא יכלול 42 קומות – ממש עיר קטנה בתוך בניין, שתיתן למבוגרים הכל כולל הכל. זה פרויקט חדשני מאוד ומורכב מאוד".

 

"יש מקום למגדל בצפת"

 

במשך השנים, בניית המגדלים הפכה להיות מזוהה עם תרבות דיור היוקרה בתל אביב, בשעה שבערי הפריפריה ניכרת בניית מגדלים עממית יותר. מילוסלבסקי עצמו, שגדל בצפת אבל חי היום בגבעתיים ומתפרנס מבנייה במרכז, מייחל להתעוררות הבנייה לגובה גם בפריפריה, כאזרח יותר מאשר כאדריכל.

"כרמיאל היא דוגמה פנטסטית לעיר פריפריאלית שהצליחה: יש לה כוח אדם יצרני שתואם את פיתוח העיר, ויש לה ראש עירייה טוב. כך זה גם בנהריה ובמעלות. זה שאתה בפריפריה לא אומר שדינך נגזר" "כרמיאל היא דוגמה פנטסטית לעיר פריפריאלית שהצליחה: יש לה כוח אדם יצרני שתואם את פיתוח העיר, ויש לה ראש עירייה טוב. כך זה גם בנהריה ובמעלות. זה שאתה בפריפריה לא אומר שדינך נגזר" צילום: אוראל כהן

 

התחושה היא שהפריפריה הצפונית לא מתעוררת לתרבות המגדלים. זה סגנון בנייה שיוגבל למרכז?

"המגדלים בישראל יזלגו מהר לפריפריה - לנצרת, לעפולה, ומתישהו גם לצפת. לא בהיקף של 100 קומות, אבל פרויקט של 20 קומות בצפת, בהקשר אורבני מתאים, יכול להיות מידתי. בבאר שבע יש מגדל של 35 קומות, בנצרת אנחנו מטפלים בפרויקט התחדשות עירונית של 24 קומות, בנתניה אנחנו עומדים לעשות מגדל בכניסה לעיר. ולבאר שבע אנחנו גם רוצים להיכנס.

 

"יש התעוררות מאוד גדולה בתחום התחדשות עירונית גם מחוץ לתל אביב, אבל בעוד שבתל אביב הפרויקטים מחזירים את ההשקעה, בפריפריה צריך לתמרץ את היזם, למשל באמצעות מתן קרקע משלימה לפרויקט".

 

אין לך חלום אדריכלי להרים מגדל בעפולה?

"החלום הצפוני שלי הוא יותר דמוגרפי. אני חולם שמה שצפת היתה בעבר יחזור. פיתוח אדריכלי לא יבוא בלי אוכלוסייה חזקה ויצרנית שמתפרנסת, מה שכיום אין בצפת. שיפור מערכת התחבורה בין המרכז לפריפריה היא תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. יש לנו אחיזה בצפון עוד מימי סבא שלי, אבל זה לא העוגן הכלכלי שמחזיק אותנו. המשרד שלנו בצפת לא מפסיד, אבל הוא צורך לא מעט זמן ואנרגיה, וצריך להיות קצת ציוני כדי להישאר".

 

הפגישה עמו נערכת על רקע תקופה סוערת בצפון: תוכנית להשקעת 18 מיליארד שקלים נגנזה, והוחלפה בעקבות מחאה בתוכנית צנועה יותר של 15 מיליארד שקלים, שהוקצו ברובם לכבישים.

 

אתה עדיין מחובר לצפון?

"מאוד. עד היום כששואלים מאיפה אתה, אני עונה 'מצפת'. העיר הזאת בנשמה שלי. אני לא יכול להגיד שלא נהניתי ממה שקרה לנו במעבר למרכז, זה נתן לנו קפיצה שאי אפשר להתכחש למשמעות שלה. אבל יש לי תמיד את הצביטה בלב על צפת. העיר במצב נורא. היא התחרדה כולה, הכל כשר־כשר־כשר. אתה רוצה לצאת לקפה בשבת - אין. פעם זה לא היה ככה. זה מסמל את השקיעה של הצפון, וגם בעיה שנוח לטאטא מתחת לשטיח, של מה שקורה עם הסקטור החרדי, שחייב להיות חלק ממעגל חיים יצרני.

 

"ערים כמו צפת וטבריה צריכות תפנית דרמטית. להחזיק עיר עולה כסף: צריך מוסדות חינוך, צריך לטפל באשפה. ובשביל הכסף צריך הכנסות שיגיעו ממקומות עבודה, ממשרדים וממגורים. זה לא קורה כיום. כדי לפתח מגורים ומשרדים בפריפריה המדינה צריכה להיות אגרסיבית".

 

היו מאמצים בתחום הזה: הקרקעות כמעט בחינם, הקימו בית ספר לרפואה בצפת - ובכל זאת יש תחושה שהמדינה מעדיפה להתמקד בגדרה־חדרה, כשהצפון נותר שטח הפקר. איך אפשר לשנות את זה?

"רק באמצעות שינוי של התפיסה כולה. אי אפשר להסתפק בלהביא לצפון בית ספר לרפואה, זה עלה תאנה: רק תיזזת את הסטודנטים לצפון, ובהזדמנות הראשונה הם יחזרו לחיות בתל אביב. בית הספר הזה הוא מהלך חשוב, אבל הוא לא יכול ליצור שינוי כזה גדול של עיר.

 

"צריך מניפה רחבה וחזקה. צריך לצבוע תקציב באיזורי המיליארד שקלים, ייעודי לערים האלה, באופן עקבי, לאורך מספר שנים, כך שאם תרצי לבוא לצפון תדעי שהבית בזול, שהחינוך מצוין, שיש לך מוקדי בילוי, תחבורה טובה, עבודה, אוכלוסייה שתרצי בחברתה. ערים שלא נוצר בהן מנוע יצרני הן לא פתרון. כחלק מזה, חייבים לטפל באפשרות של חרדים ללמוד ולגשת לעבודה".

 

אזור התעשייה של כרמיאל דווקא משגשג: הוא נהנה ממיסוי מופחת, חברות גדולות רוצות להיות בו.

"כרמיאל היא דוגמה פנטסטית לעיר פריפריאלית שהצליחה: יש לה כוח אדם יצרני שתואם את פיתוח העיר, ויש ראש עירייה טוב. כך זה גם בנהריה, במעלות: זה שאתה בפריפריה לא אומר שדינך נגזר. מצד שני יש ערים שההזנחה בהן קשה. זה מקרין ישירות על תמהיל האוכלוסייה, שהופך חרדי בעיקר. טבריה וצפת סובלות מזה מאוד".

 

מה עם חיפה?

"בעיניי היא פספוס ענקי: עיר עם ים, הר, אזור תעסוקה מדהים, שיכולה להיות מתקדמת יותר מבאר שבע. יש בעיר קבוצות לחץ שלא נותנות לדברים לקרות, וכדי להוביל שינויים צריך ראש עירייה שלא יפחד מהן".

 

"זו מערכת גדולה. קל לזעזע אותה"

 

עוד תחום פעילות שאותו מילוסלבסקי מנסה לטפח הוא בניית בתי ספר מן הדור הבא, דוגמת תכנון בית הספר היוקרתי והייחודי לשכונת צמרת. על המגרש שעליו יבנה בית הספר מתוכננות ארבע קומות ו־24 כיתות על פני 12 דונם. מעברים יחברו בין האגף המערבי למזרחי ובמרכזו קופסה אדומה מרחפת שבה יתקיים חלק מן הלימודים.

הדמיית התכנון של אדריכל אמנון שוורץ למגדל "בין ערים" שעליו מתמודד המשרד. "בפרויקט בסדר גודל כזה שכר הטרחה הוא לא שובר השוויון" הדמיית התכנון של אדריכל אמנון שוורץ למגדל "בין ערים" שעליו מתמודד המשרד. "בפרויקט בסדר גודל כזה שכר הטרחה הוא לא שובר השוויון" הדמיה: וויופוינט

 

אתם בונים בית ספר בפארק צמרות, עד כמה אפשר להתפרע כשברירת המחדל היא תקציב שמאפשר מעבר לבניית קובייה קלאוסטרופובית?

"לארכיטקטורה יש השפעה על התלמיד. היום אפשר לבנות ממבנה של כיתה מרחפת ועד לבית ספר שהוא בקומה העשירית במגדל. אנחנו בונים בראשון לציון קריית חינוך עם גשרים בין אגפים, מאסות מרחפות.

 

"ילדים היום שונים בעולם הדימויים שלהם מהילדים שאנחנו היינו. הם צריכים לפגוש בית ספר שמתאים לעולם הדימויים העכשווי שלהם ולא נשאר ארכאי כמו בבנייה של שנות השישים.

 

"עיריית תל אביב יכולה להשלים את התקציב שדורש תכנון אדריכלי מיוחד מבחינת תקציב למטר. יש ערים שמסוגלות לתגבר את תקציב משרד החינוך לבנייה. אני מניח שזה לא יכול לקרות בבאר שבע או בצפת".

 

סגנון העבודה שלו הוא אינטנסיבי: בשנים הראשונות היה מקיים פגישות עבודה עם הוריו בשבתות, עד שרעייתו לימור הביאה לסיום המנהג הזה. היום, הוא אומר, הוא יודע למתן את ההיבט הוורקוהולי: "אני מכריח את עצמי. אני נוסע עם המשפחה, חי. בקיץ האחרון היינו בקוסטה ריקה וארצות הברית למשך חודש.

 

"אני נוסע גם במהלך השנה. יש לי פה שישה ראשי צוותים מאוד טובים ודומיננטים, שיודעים איך אני חושב ומה מתאים למידותיי.

"אפשר לומר שההורים שלי התרגלו קצת לשיגעונות שלי. אם אני עושה תנועות חדות מדי הם יגיבו. אני בן 49, אוטוטו בשנתי ה־50, אפשר להגיד שאני כבר ילד גדול. אבל אני גם יודע להקשיב. לא חושב שכל חוכמת העולם נפלה דווקא אצלי".

 

מה מטריד אותך היום?

"הגודל. התחלנו את חיינו במרכז כחברה של ארבעה־חמישה אנשים בלופט של 300 מטר. כשפתחנו, היה אפשר לנסוע בסקייטבורד בחופשיות בחללי המשרד. היום אנחנו 30 איש. אם יש דבר שאני חושש ממנו זה הגודל. מדובר במערכת מאוד גדולה ויקרה. תנודה אחת לא נכונה פה יכולה לזעזע. האחריות היא על הכתפיים שלי, ואני מקווה שאני מספיק עם אצבע על הדופק".

 

בית בשנה

בין שיפוץ קבר רבי שמעון בר יוחאי לחידוש מוזיאון הגבורה בעכו, לאורי מילוסלבסקי, אביו של גיא, חשוב גם לראות את הלקוח שבסוף התהליך

 

"העברת משרד אדריכלות היא לא כמו העברת כל עסק אחר", מספר אורי מילוסלבסקי, אביו של גיא. "זה לא כמו שיש לך בית מלון, הבן שלך יורש, ואתה מקווה שיהיה לו רשת בתי מלון. הגדולה באדריכלות היא היכולת האישית של הבן אדם לקחת את הדברים קדימה.

 

"הבחנתי בזה בדרך שבה אבא שלי העביר לי את המקל, בחופש שנתן לי לפעול, כשלקחתי את המשרד והעברתי אותו לעסוק במבני ציבור. גיא מסתכל למעלה, על המגדלים הגבוהים, ואני מקווה מאוד שהוא יצליח, עם שמירה על איכות אדריכלית ועל השם".

 

אורי מילוסלבסקי אורי מילוסלבסקי צילום: עמית שעל

 

יהיה קשה להמשיך להחזיק את המשרד בצפת? יש בעיר פעילות אדריכלית חיה?

"אני לא חושש מהתייבשות אדריכלית בצפת. יש יתרונות לישיבה בפרובינציה, בפריפריה. אם האיכות נשמרת אין שום סיבה שהמשרד לא ימשיך להתקיים".

 

מה הכי ריגש אותך בפרויקטים שעשית?

"קבעתי לי כלל לפני הרבה שנים: אני עושה בית פרטי אחד בשנה, כדי שאוכל להסתכל למשתמש הסופי ישר בעיניים. כשאתה עושה בית מלון אתה לא יודע מי מתגורר שם; אותו דבר בבית ספר. חשוב לי למסור בית אחד בשנה ללקוח ספציפי, כדי לחוש איך אנשים מרגישים ומגיבים. במשך השנים עסקתי בפרויקטים ייחודיים: קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, ומוזיאון הגבורה בעכו שהיה עבורי מאוד מיוחד באופן אישי. אבל למסור בית פרטי אחד ללקוח נשאר מאוד חשוב בעיניי.

 

"בשעתו, תכננתי בעבר ברמת השרון למנכ"ל חברת עלית. 15 שנים לאחר מכן פגשתי אותו במסעדה בתל אביב, הוא ישב עם חברים ואמר לי בנוכחות כולם: 'הנה אורי שבנה לי את הבית, לא הייתי משנה בו אפילו שקע חשמל אחד'. יש בחיים מעט הנאות, אבל כשאתה מקבל קומפלימנט מקצועי על עשייה, זה כמו לקבל את גלובוס הזהב".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x