ללמוד מניו יורק: לאחד את כל גוש דן לעיר-מטרופולין אחת גדולה

בימים אלה הגישה ועדת החקירה לבחינת אפשרות איחוד הערים בת ים ותל אביב יפו שמינה שר הפנים לפני שנתיים ימים את מסקנותיה, והמליצה על איחוד שתי הערים. הנימוק להקמת הוועדה היה חלוקה בלתי צודקת של משאבי הלאום בין תושבי הערים. לדעת מומחים יש להרחיב המנדט ולבחון אפשרות סיפוחן של בני ברק הענייה, רמת גן העשירה, גבעתיים חולון ואזור – לתל אביב לשם יצירת עיר-מטרופולין בעלת רצף טריטוריאלי, לטובת כל תושביה.

בת ים שהתפתחה מיישוב הספר הזעיר והמבודד בית וגן שנוסד בשנת 1926 בדיונות דרומית לחולון, זכה לשובם של תושביו שפונו בפרעות תרפ"ט, ולעדנה תעשייתית עם עליית יהודי גרמניה בשנות ה-30. לאחר קום המדינה נקלטו בבת ים עולים מיוצאי ארצות ערב. בסוף שנות ה-60ובראשית ה-70 היותה בת ים אבן שואבת ליוצאי איראן וטורקיה. מאמצע שנות ה-90 זכתה לגל אדיר של יוצאי בריה"מ לשעבר המהווים כיום כ-30% מהתושבים. האם יש לבת ים מאפיין תרבותי מסוים או שמא העדפות שונות מאלה של תל אביב, רמת גן, חולון או גבעתיים?

שטחה המוניציפלי של בני ברק קטן ב -10% משטח שיפוט בת ים (7,300 דונם לעומת 8,100), צפיפות תושביה גבוהה ב-45% (23,000 לעומת 16,000 לקמ"ר), ודרוגה החברתי נמוך ב-3 דרגות (3 לעומת 6 בסולם מ-10-1). מכאן שהיא הראשונה בתור להסתפח לאחת משכנותיה החזקות: תל אביב, או רמת גן שזכו לדירוג 8 ו-7 בסולם החברתי.

הטיעון שבת ים נעדרת רזרבות קרקע להמשך צמיחה ופיתוח נופלות מול הדוגמה של גבעתיים המוקפת מכל עבר ע"י טבעת "חנק" של שכנותיה, בשטח מזערי של 3,200 דונם בלבד, רמת צפיפות גבוהה ביותר, שנייה רק לבני ברק (17,000 תושב לקמ"ר), אך חוסן סוציו-אוקונומי: דרגה 8 בסולם. 

בת ים. צילום אוויר צילום: אילן ארד

חוסר הסימטריה בין כל צמד ערים בטבעת הפנימית של המטרופולין, בולטת לעין: בת ים צפופה וצרה זכתה ברצף חופים באורך 3 ק"מ מגבעת עלייה ועד לראשון לציון. לחולון לעומתה אין חופים, אך זכתה בחולות ודיונות לרוב, חלקם משמשים לפיתוח עירוני מושכל, ויתרם מחוייבי שימור קפדני כפארק טבע עירוני.

אָזוֹר תקועה בתווך בין עורקי התחבורה הארציים: דרך מספר 1, דרך מספר 4; דרך 44 חוצה אותה (מופיעה על סמל הישוב), מפרידה חלק מאזור התעשייה הצמוד לזה של שכנתה חולון. אין סיבה מקצועית בעולם שאזור לא תאוחד עם חולון.

פתרונות משולבים ויעילים

יתרונה הבולט של עיר-מטרופולין הוא בפתרונות משולבים ויעילים של תחבורה, תשתיות אספקת מים, ניקוז וביוב, טיפול באשפה ובפסולת בניין; חסכונות עתק באיחוד שירותי גבייה, אכיפה, רכש ואספקת שירותים מעבר להוזלה ניכרת כתוצאה מיתרון לגודל (לא רק ביישוב עם 10,000 תושבים). כל זאת מעבר להימנעות מכפל עשרות רבות של ראשי רשויות, סגנים ומ"מ על מנגנוניהם.

החשש מאובדן ייחוד לכל אחת מערי המטרופולין עם הקמת עיריית גג, תיענה בהקמת מינהלות רובע אוטונומיות חזקות, שתתננה ביטוי לצרכי התושבים (דוגמת המשלמה ליפו). כבר כיום אין קשר בין תושבי שכונת התקווה או שכונת שפירא לתושבי צהלה או המשתלה, שכולן שייכות לתל אביב. תושבי ה"גוש הגדול" או מגדלי YOO אינם מתחברים בשום אופן לקהילות החרדיות בתחומי העיר הלבנה או בצפון מזרח תל אביב. כל אחת מערי הטבעת הטרוגנית כשלעצמה. אפילו בני ברק החרדית כוללת שכונות מעורבות כפרדס כ"ץ, ו"חצרות" חרדיות השונות זו מזו ברמתן הסוציו-אקונומית. גבעתיים השכנה כבר מזמן אינה עיר פועלים. אפילו פועלי חולון כבר במנוחת עדן.

רק עיר-מטרופולין חזקה תאפשר פיתוח בר-קיימא, מאוזן מבחינה פיזית, סביבתית ותחבורתית - בחלק החשוב והרגיש של מישור החוף של ישראל, ובה בעת תתרום לצדק חברתי וסביבתי שאנו כה חסרים.

הכותב הוא יועץ כלכלי וסביבתי ומתכנן אורבני, יו"ר ועדת הביקורת באיגוד המתכננים