חברות במבחן: בין מתנה לטובת הנאה

בן ארי פועל זה שנים בשוק ההון באמצעות חברה פרטית בשם "יהו ב-א", שזכתה לאשראי נדיב של מיליוני שקלים מבנק הפועלים. הוא לא טייקון ולא איל הון. אבל הוא בהחלט נופל להגדרה של אדם בעל משאבים כספיים.

מוטי בן ארי צילום: עמית שעל

בן ארי, כך העדויות שאספו החוקרים, הירבה לשוחח ולהעביר מידע על מניות בשוק לחברו כץ. אבל השאלה שבלב החקירה היא איזה סוג של מידע קיבל כץ מבן ארי. שהרי ברור שאם כץ קיבל ממנו מידע פנים על עסקת נצבא-איירפורט סיטי, מה שגרם לפתיחת החקירה, מדובר בכל מקרה בעבירה חמורה על חוק ני"ע מצד שניהם – מוסר המידע ומקבל המידע.

ויותר מכך, אם מידע הפנים הניב רווחים לכץ, אז גם מדובר לכאורה בטובת הנאה שקיבל כנבחר ציבור.

אלא שיכול להיות, וזה מה שנבדק ברשות בימים אלה, שגם מידע רב נוסף על מניות שקיבל כץ מבן ארי – שאינו מידע פנים – יכול ויגבש עבירה של מתן טובת הנאה. שהרי החוק אוסר על נבחר ציבור לקבל כסף או שווה כסף. ומידע בשוק ההון יכול להיות שווה הרבה מאוד כסף. כאן צריכה להחליט הרשות האם יש משהו מיוחד במידע הזה שנתן בן ארי לכץ. האם הוא ניתן על בסיס קבוע? האם בן ארי ניהל בעצם בפועל לכץ את תיק ההשקעות? או שמדובר בסתם חברים שמרכלים על חברה מסוימת ואז מחליטים ששניהם ישקיעו בה.

למשוואה הזאת מצטרף עוד גורם. כץ פעל ב־2011 לקדם תיקון לחוק ני"ע שהטיב עם הציבור, אבל לטענת הרשות גם עם בן ארי ששימש כנציג של בעל אג"ח. בן ארי דחף ביד אחת לתיקון הזה, והשתתף בישיבות בכנסת שבהן כץ פעל לאישור התיקון – על כך אין מחלוקת.

ואם ביד השנייה הוא גם נתן לכץ מידע על מניות שיש לו ערך כספי עבורו, יש כאן מבנה שיכול והפרקליטות תחליט בסופו של יום שמגבש גם עבירה של שוחד.

בין אם יוגש לבסוף כתב אישום נגד כץ ובין אם לא, הפרשה הזו מציפה עיוות. לפי הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים במשרד מבקר המדינה, שר מכהן לא יכול לסחור בעצמו במניות אלא רק באמצעות נאמנות עיוורת.

אבל מה עם חבר כנסת? כאן למרבה הפלא אין שום בעיה. חבר כנסת, כמו שהיה כץ בשנים הרלוונטיות שבהן קיבל טיפים ומידע מבן ארי, יכול לנהל תיק ני"ע כראות עינו.

זאת גם אם הוא יושב בצומת פיננסי חשוב – ועדת הכלכלה או הכספים – שבו דנים ברפורמות בעלת השפעה על המשק, וזוכה לשיחות סגורות עם פקידי ממשלה.