• תפריט
משפט

מה הקשר בין דוד שמרון, הדודה של נתניהו וחברה המסתורית מאיי הבתולה?

עו"ד דוד שמרון שכנע את הוועדה לתכנון ובנייה לאשר הקמת 4 וילות ברחוב יוקרתי בבירה, כשהוא מייצג חברה מאיי הבתולה. הוועדה אישרה לו גם להפוך חלקה לכביש אליהן למרות שבג"ץ – בהרכב שבו ישבה שושנה נתניהו – אסר לבנות עליה בעבר

אמיתי גזית 06:4810.01.17

באמצע יולי 2016 הגיע אל הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים אורח מפתיע: עו"ד דוד שמרון. מי שמוכר כפרקליטו, מקורבו ונאמנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ביקש מהוועדה שתאשר להקים ארבע וילות באחד הרחובות היוקרתיים של הבירה, רחוב כספי הצופה מאזור טיילת שרובר אל העיר העתיקה. שמרון בא לוועדה כנציגה של חברה מסתורית שאין לדעת מי עומד מאחוריה — חברת פידנקו הרשומה באיי הבתולה הבריטיים, מדינה המבטיחה חיסיון מוחלט על שמותיהם של בעלי החברה והדירקטורים בה.  

ואכן, הוועדה קיבלה את בקשתו של שמרון ואישרה להקים במקום את הווילות יוקרתיות ולהפוך חלקה שעליה בג"ץ אסר לבנות בתחילת שנות התשעים לכביש גישה אליהן. להערכת השמאי קובי ביר, השווי המוערך של הפרויקט עומד על 55 מיליון שקל - מימוש נאה להשקעה של פידנקו, שכשיצאה לדרכה בשנת 1993 נראתה חסרת סיכוי.

בג"ץ קבע שזהו שטח ציבורי

 

הסיפור זה מעורר לא מעט סימני שאלה. במשך יותר מ־20 שנה איש לא הצליח לקדם על השטח היוקרתי הזה תוכנית בנייה. חלקה 41, שעליה עתיד להיסלל כביש גישה לווילות, משתרעת על פני 3 דונם בצפון רחוב כספי בסמוך לכנסיית סנט קלייר. היא היתה שייכת לפני עשורים לחברת הכשרת הישוב, ובשנות השמונים רכשו אותה הקבלנים אליהו ויעקב ידיד שרצו לבנות עליה מלון. אך מוסדות התכנון סירבו לתת להם היתר לבנייה ועל כך הם עתרו ב־1993 לבג"ץ. המחלוקת היתה באשר לייעודה התכנוני של החלקה - שטח פתוח לציבור או כזה המיועד לבנייה — והיא נבעה בשל אי־בהירות בתוכנית פרצלציה משנת 1932. הקבלנים למשפחת ידיד ביקשו לקדם על הקרקע בניית מלון, אבל הפסידו בבג"ץ לאור התנגדות תושבי שכונת צפון תלפיות שיוצגו על ידי עו"ד נעמי וייל. ביולי 1993 הרכב של שלושה שופטים ובהם גם שושנה נתניהו, דודתו של בנימין, דחה את העתירה וקבע כי מדובר בשטח ציבורי שלא ניתן לבנות עליו.

 

הקבלנים למשפחת ידיד לא ויתרו, הם רצו לבנות על הקרקע בכל מחיר, גם במחיר של ויתור על חלק מהזכויות בה. המוטיבציה הזו הביאה אותם להסכם עם חברת פידנקו, המיוצגת על ידי שמרון.

 

בהסכם שנרקם בין הצדדים ואשר נחשף בתביעה שהסתיימה לפני כשנה בבית המשפט המחוזי בירושלים בניצחון לקוחותיו של שמרון, הוסכם שהקבלנים לבית משפחת ידיד יוותרו על הזכויות בקרקע לטובת לקוחותיו של שמרון תמורת תשלום צנוע של 1.8 מיליון דולר (5.5 מיליון שקל ב־1995) והבטחה שכשבעתיד תוכשר הבנייה, היא תתבצע על ידי הקבלנים למשפחת ידיד תמורת תשלום הגבוה ב־20% מעלות הבנייה. בכתב התביעה העריכו כי עלות הבניית היתה צפויה להיות 50–37 מיליון דולר, והרווח שלהם כ־9–7 מיליון דולר. לפי שער המטבע באותה עת, מדובר בכ־30–25 מיליון שקל. במקביל, האחים ידיד היו צריכים לרכוש מרשות מקרקעי ישראל חלקה צמודה לחלקה שבבעלותם מתוך ציפייה כי מהלך זה יפתור קשיים תכנוניים. הרכישה הזו הושלמה ביוני1997, ופידנקו החזירה לידיד את הוצאותיה. לפי מסמכים שצורפו לתביעה של ידיד, הם שילמו לרמ"י עבור החלקה הנוספת 8.7 מיליון שקל.

 

והשטח שעליו יוקמו הווילות ברחוב כספי באזור טיילת שרובר. שווי 4 הווילות שייבנו - 55 מיליון שקל והשטח שעליו יוקמו הווילות ברחוב כספי באזור טיילת שרובר. שווי 4 הווילות שייבנו - 55 מיליון שקל צילום: אלכס קולומויסקי

 

פגישה עם בינת שוורץ

 

בהסכם הזה היתה מוסווית ההנחה ששמרון יצליח לשנות את ייעוד הקרקע עבור לקוחותיו מאיי הבתולה. על מה התבססה ההנחה הזו לאחר שבג"ץ כבר קבע שלא ניתן לבנות עליה? לא ברור, כמו גם ההנחה הראשונית של הצדדים להסכם שהדבר יוכל להתבצע בתוך שלוש שנים. שמרון, לטענתו, הוא רק הזרוע המבצעת של העסקה.

גם השאלה על מה התבססה הערכת לקוחותיו של שמרון שלפיה יוכל להוציא את הקרקע הזו מהבוץ, נותרה ללא מענה. שמרון אכן התגייס למשימת שינוי הייעוד של הקרקע במלוא כוחו בשנים האחרונות. במהלכן אף התפצלה דרכם של לקוחותיו ושל משפחת ידיד שתבעו את פידנקו בבית משפט, ביקשו לסיים את השותפות עם החברה מאיי הבתולה בטענה שזמן רב מדי לא קודמה התוכנית, והפסידו.

 

המאמצים של שמרון נשאו לאחרונה פרי - חלקית. זה קרה אחרי שעל פי מסמכי בית משפט, הוא ניסה במשך שנים לקדם במקום תוכנית גרנדיוזיות יותר. בשנים הראשונות ניסה שמרון לקדם עבור לקוחותיו מאיי הבתולה בניית מלון במגרש, בעקבות האינתיפאדה השנייה המיזם הוקפא, וב־2006 החלו ניסיונותיה להקים בניין ובו 166 דירות.

 

את בעיית הגישה למגרש ניסה שמרון לפתור באמצעות סלילת כביש על מגרש שכן השייך לעיריית ירושלים, אך זו דרשה את הסכמת השכנים לכך והם סירבו. ב־2003, ומאוחר יותר ב־2010, ניסה שמרון לקדם תוכנית אחרת שבה הכביש ייסלל בשטח מגרש של המנזר, אך המשא ומתן עם המנזר לא הבשיל וגם התוכנית הזו נכשלה. מאמציה של פידנקו ונציגה בארץ כללו פגישה ב־2003 עם המתכננת דאז, בינת שוורץ, לימים ראשת מינהל התכנון, ופגישות עם נציגי העירייה שבהן הוצגו שלוש תוכניות אלטרנטיביות.

 

ביולי האחרון הצליח לבסוף שמרון להפשיר את פרויקט הבנייה עבור לקוחותיו. הניצחון שלו קטן בהרבה מזה שייחל לו ועדיין מעורר תרעומת מצד תושבי האזור. מה שמתסכל אותם הוא העובדה שהשטח שלא קיבל בזמנו את היתר בג"ץ לבנייה, השטח שאמור להיות ציבורי בלבד יהפוך על פי התוכנית החדשה לכביש גישה עבור הווילות. כמו כן, לטענתם, הווילות יפגעו במרקם האורבני של השכונה הקסומה המשקיפה אל חומות העיר העתיקה.

 

"לא זוכר, תשאל את שמרון"

 

השאלה מיהם לקוחותיו של שמרון נותרת עדיין מעורפלת. ניסיון לקבל תשובה על כך מהאחים ידיד לא צלח. "אין לי שום מושג מי עומד מאחורי פידנקו", אמר ל"כלכליסט" אליהו ידיד.

 

אז למי מכרת את הקרקע ב־1993?

"אין לי מושג. האמת אני לא זוכר, כל כך הרבה שנים".

 

אבל בשנה שעברה היה לך משפט מולם.

"למה אתה לא שואל את שמרון? שאל אותו, אני לא זוכר, אין לי שום מסמך".

 

ממשרדו של שמרון נמסר: "איננו מבינים איזה עניין ציבורי יש בסוגיה. אין בכוונתנו להפר את חיסיון לקוחותינו ולפרט את שיקוליהם. פסק הדין שבו זכתה מרשתנו בייצוגנו מדבר בעד עצמו. נמשיך לפעול בהצלחה ועל פי כל דין למען לקוחותינו".

 

 

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות