כשחזרתי מגן הילדים, אבא סיפר שסטאלין מת ואמר: "זה טוב ליהודים, אבל תבכה כמו כולם"

"האנטישמיות ברחוב פחות הטרידה את הוריי, עד שהיא נהפכה לאנטישמיות ממסדית. היה ידוע שמי שהוגדר בתעודת הזהות 'בעל בעיה בסעיף 5', סעיף הלאום, הוא יהודי. אבא הבהיר: ‘כיהודי תצטרך להיות הכי טוב בהכל’. התחושה היתה שנולדתי עם מחלה, ורק אם אצטיין בכל דבר, אצליח לחיות איתה.

1964. נתן שרנסקי, בן 16, עם אמו אידה בדונייצק, אוקראינה

"אבא היה עיתונאי, איש קולנוע לשעבר, אדם אינטליגנטי שקנה ספרים כל הזמן. אמי אידה היתה מוזיקאית, ונהגה לומר עליו בהומור: 'נשות הגויים חוששות שהבעל יבזבז את המשכורת על וודקה, אני דואגת שאבא שלך יבזבז אותה על ספרים'. אמא לימדה אותי לשחק שחמט מגיל 5, ואמרה: 'בשחמט יש חופש לחשוב'. כאדם נמוך קומה הבנתי שבשחמט אני יכול לנצח את הגדולים ואפילו הגבוהים, ולכן עבורי זה היה הרבה יותר מתחביב, זה נתן לי המון כוחות. בבגרותי, כשישבתי בצינוק הסובייטי, שיחקתי נגד עצמי בלי לוח, רק בראש, כדי לא להשתגע.

"באחד הימים, כשחזרתי מגן הילדים, אבא הסביר שסטאלין מת, ושזה טוב ליהודים שסבלו ממנו, אבל הדגיש: ‘מחוץ לבית תבכה עליו כמו כולם’. ואני זוכר את עצמי כילד שר ובוכה בדמעות ממש על סטאלין, שמש העמים שהלך מאיתנו. וכך למדתי לנהל חיים כפולים: בתוך המשפחה ומחוץ לבית. ההחלטה להפסיק לחיות חיים כפולים באה מאוחר יותר, אחרי שקראתי במחתרת ספרים על העם היהודי, והרגשתי שייך, שיש לי שורשים. הבנתי שאני רוצה את הזהות ואת החופש שלי.

"כשהתחלתי את המאבק על הזכות שלי ושל אחרים לעלות ארצה, התחילו חקירות הקג"ב, והוכנסתי לכלא. לא מזמן ביקרתי עם משפחתי בבניין הקג”ב, שבו הובטח לי שממנו לא אצא בחיים. היה לי חשוב לחזור לשם, ולהצטלם בחזיתו עם אשתי, הילדות והנכדים".