$
משפט

נוחי דנקנר חיזק את צוות ההגנה שלו לקראת הערעור מתוך תקווה כי העליון לא עושה חשבון

דנקנר תגבר את הצוות שלו בבכירות שירות המדינה לשעבר לקראת הערעור, כשהוא מקווה שגם הפעם שופטי העליון לא יחששו לרסק את הכרעת המחוזי

משה גורלי 08:2907.12.16
1. חיזוק חיצוני

סנגוריות עם משקל משמעותי

נוחי דנקנר, בדומה לאהוד אולמרט, לא מאבד את האופטימיות, הנחישות וחדוות הקרב. עוד לפני שנשמע גזר דינו השבוע, כבר חיזק את צוות ההגנה שלו, המונה את עורכי הדין גיורא אדרת ויפעת מנור־נהרי, בשתי עורכות דין נוספות, בעלות רקורד מרשים בשירות המדינה: אפרת ברזילי ממשרד גרוס, לשעבר מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ומיכל רוזן־עוזר מחן, יערי, עוזר, לשעבר בכירה במחלקה הכלכלית, שהובילה את התביעה בתיקי דגל כמו רשות המסים וישראל פרי. שתיהן כבר סורקות את החומרים כדי לאתר את נקודות התורפה בפסק הדין של חאלד כבוב.

 

נכון שגם לטובים שבסניגורים אין יותר ממה שמספק התיק שלפניו, ובכל זאת הכוח הנשי החדש של דנקנר מבטיח שני יתרונות לא מבוטלים: הראשון, נקודת מבט חדשה ורעננה על התיק; השני והחשוב יותר, את קשב שופטי בית המשפט העליון, שמובטח בגלל המשקל הסגולי המקצועי הגבוה של השתיים, שהופיעו לאחרונה בעליון בערעור בתיק מנופים. רוזן־עוזר ייצגה את איתן אלדר וברזילי את חברת מנופים.

 

לצירוף הזה רשאי דנקנר לצרף כמה תקדימים שבהן הפך/ריכך/הקל בית המשפט העליון בהרשעות נוקבות במיוחד של בתי המשפט המחוזיים בתיקי דגל פליליים־כלכליים. כמובן שאי אפשר לקפוץ למסקנות פזיזות מדי שכך ייעשה גם הפעם, אבל ההיסטוריה המשפטית מספקת כמה לקחים וקווי דמיון בין פרשות העבר לתיק הנוכחי. במיוחד כשהעליון, אם צריך, לא עושה חשבון.

 

עו"ד גיורא אדרת ונוחי דנקנר בבית המשפט עו"ד גיורא אדרת ונוחי דנקנר בבית המשפט צילום: אוראל כהן

 

2. חללים ראייתיים

שלושה מקרים להפיכת החלטות

הדוגמה הראשונה לנכונות העליון להפוך החלטות מערכאות קודמות היא משפט הבנקאים שהועמדו לדיון בעקבות פרשת ויסות המניות בשנות השבעים ותחילת השמונים. ויסות היא מלה מכובסת להרצת מניות, ואחת השותפים לה הייתה — הפתעה — אי.די.בי, שבגלגולה הקודם החזיקה בבנק דיסקונט. ראשי אי.די.בי שהיו גם מנהלי הבנק רפאל רקנאטי ואלי כהן הועמדו לדין ב־1990 יחד עם ראשי הפועלים, לאומי ומזרחי. זאת לאחר שוועדת בייסקי בחנה את מעורבותם ובג"ץ הורה ליועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש להעמידם לדין לאחר שסירב בתחילה להגיש כתבי אישום.

 

בבית המשפט המחוזי בירושלים הורשעו הבנקאים בכל הסעיפים ונשלחו למאסרים בפועל בידי השופטת מרים נאור, כיום נשיאת בית המשפט העליון. בערעור בבית המשפט העליון הם זוכו מהאישום המרכזי של פגיעה ביציבות הבנקים, ועונשי המאסר בפועל בוטלו. אחת מתוצאות הפרשה הייתה הלאמת הבנקים ואי.די.בי בידי הממשלה. אי.די.בי נרכשה בהמשך שוב בידי הרקנאטים ונמכרה בהמשך לנוחי דנקנר שרומם אותה, ריסק אותה והחזיר אותה שוב לספסל הנאשמים ואפילו על אותה עבירה של הרצת מניות. הדמיון הוא גם במניע: שימור השליטה אצל נוחי, שימור ערך המניה באמצעות הוויסות.

 

התיק הגדול השני הוא הרשעתו וזיכויו של יו"ר טבע אלי הורביץ. גם הורביץ הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בידי השופטת איילה פרוקצ'יה. הסיפור עסק בשאלה האם מדובר בתכנון מס לגיטימי או בניית מנגנון לעקיפת תשלום המס באמצעות חברה בליכטנשטיין, שאליה הועברו יותר מ־12 מיליון דולר מחברת פרומדיקו ולא נרשמו כהכנסות בדו"חות המס שלה. שופטי העליון יצחק אנגלרד, תאודור אור ויעקב טירקל זיכו את הורביץ, ובפסק דינם חזרו והדגישו את שגיאות בית המשפט המחוזי, הן בסיווג מבנה המס בעיסקה והן בייחוס היסוד הנפשי בהתנהגותו של הורביץ, במיוחד לאחר שהקפיד לקבל ייעוץ משפטי.

 

הזיכוי הזה יצר שני מפצים גדולים במערכת המשפטית. הראשון, בצירופו לתיק בשלב הערעור של עו"ד פנחס רובין חרף היותו חבר קרוב של השופט אור והשני, התנגדותו הבוטה של שופט בית המשפט העליון מישאל חשין למינוייה לעליון של השופטת פרוקצ'יה. חשין סבר שאינה ראוייה, אבל עמדתו זו הייתה נגועה בגלל הרשעת גיסו הורביץ בידי פרוקצ'יה, שעד היום סבורה שהצדק בסיפור הזה היה עמה ולא עם העליונים.

 

התיק השלישי הוא זיכויו החלקי של אהוד אולמרט מרכיב השוחד העיקרי בתיק הולילנד: 500 אלף השקלים שקיבל אחיו יוסי אולמרט מעד המדינה שמואל דכנר. השופט דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אולמרט בסעיף זה ושלח אותו לשש שנות מאסר. שופטי העליון, בערעור, זיכו אותו מהסעיף והעמידו את תקופת המאסר על שנה וחצי עבור סעיף השוחד השני בגובה 60 אלף שקל, שנותר על כנו. העליון הצביע על החללים הראייתיים בפסק דינו של רוזן וזיכה את אולמרט מהספק.

 

3. פרשנות חלופית

האם הנרטיב החלופי יגבר

בערעור אלי הורביץ צורף לצוות ההגנה עו"ד פנחס רובין. בערעור אולמרט צורפה לערעור עו"ד נוית נגב, שבתיק דנקנר מייצגת יחד עם איריס ניב־סבאג את איתי שטרום. נקודת דמיון מעניינת נוספת בין הסיפורים היא מה עלה בגורל השופטים. גם נאור וגם פרוקצ'יה מונו לבית המשפט העליון על אף שפסקי דינן נהפכו. השופט כבוב מועמד היום לעליון ואם פסק דינו ייהפך הוא יצטרף בכך לרשימה המכובדת. כבוב יכול לראות בכך סוג של קבלת פנים מסורתית. גם נעם סולברג נבחר לעליון ובשבתו שם הפכו את פסק דינו בעניין אילנה דיין וסרן ר'.

 

האם צירוף עורכי דין פוגע בעורך דין שייצג את הלקוח במחוזי? האם גיורא אדרת ייפגע מהעובדה שדנקנר גייס את ברזילי ורוזן־עוזר? התשובה היא כן, אבל זה לא מעניין. בטח לא את דנקנר, שחשוב לו יותר הסיכוי בערעור מאשר הכבוד הפגוע של עורך דינו, שנכשל במבחן התוצאה. זאת גם אם אדרת עשה כמיטב יכולתו, ואת התוצאה יש לתלות בראיות או בשופט או בשניהם.

 

כאשר דנים בסיכויי הערעור בתיקי צווארון לבן פוליטיים וכלכליים צריך לקחת בחשבון את האווירה הציבורית והתקשורתית, שבשנים האחרונות מקשה על זיכויים. שיח השחיתות שמוקיע אל קיר הקלון טייקונים ופוליטיקאים מחלחל גם לשופטים. אם לא להכרה אז לתת ההכרה. שופטים אמורים להתרכז בתיק ובראיות, אבל הם גם קוראים עיתונים, וייתכן שגם הם שותפים לאג'נדת הסיאוב האופפת אותנו ורואים בהרשעת הנאשמים שלפניהם כחלק מתרומתם החברתית לניקוי האורוות. נכון שההרשעה חייבת לעמוד במבחן הראיות והערעור, אבל כשהראיות הן נסיבתיות, כמו בתיק דנקנר, וניתן לתת להן פרשנויות שונות, סביר שייבחר הנרטיב המחמיר.

 

לבית המשפט העליון יש את הפריבילגיה להתרחק קצת מכיכר העיר ולבחון שוב את התיק במשקפי המשפט הפלילי המסורתי: הספק הסביר, בחינה מדוקדקת יותר של היסוד הנפשי, בחירת הנרטיב המזכה בתיק נסיבתי. כך הוא עשה בשלוש הדוגמאות שתוארו לעיל. כך נוחי דנקנר מקווה שייעשה בעניינו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x