• תפריט
דעות

האם צריך לדווח על נישול מירושה?

שינוי סעיף בתקנות הירושה פותר רק את מקרי הקיצון ומפספס הזדמנות לתקן עיוות היסטורי מהותי

שירה נוחומוביץ 07:1804.11.16

בחודש אוגוסט שונה סעיף 14 לתקנות הירושה, ופורטו נסיבות נוספות שבהן קמה חובה לזוכים ע"פ צוואה לעדכן יורשים ע"פ דין על קיומה של צוואה. על פניו זהו שינוי טכני בלבד, אך למעשה מדובר בשינוי דרמטי.

 

לשם הדוגמה: אדם הלך לעולמו והותיר אחריו אישה, ילדים, מאהבת וצוואה. במסגרת הצוואה בחר המנוח להוריש את כל רכושו דווקא למאהבת, וכמובן שלא טרח לעדכן את משפחתו על קיומה, לא בזמן עריכתה ולא בכלל.

 

והנה, הלך אותו אדם לעולמו והותיר בידי המאהבת מסמך שמעניק לה זכויות בכל רכושו לאחר מותו - אבל משפחתו הגרעינית אינה מודעת למהלך דרמטי זה. לפני ששונו התקנות בחודש אוגוסט האחרון, למעשה לא חויבה המאהבת לעדכן את האישה והילדים על קיומה של הצוואה. כך שלמעשה יכלה אותה אישה לפנות לרשם הירושות ולבקש צו לקיום הצוואה, כשחובתה היחידה כלפי משפחתו של המנוח ובכלל, היתה לפרסם פעם אחת בעיתון יומי כלשהו על כוונתה זו.

 

כתוצאה מכך, אשתו וילדיו של המנוח (שאולי לא חושדים בקיומה של צוואה המנשלת אותם ואולי במקרה פספסו את הפרסום בעיתון) יכולים למצוא את עצמם עומדים מול שוקת שבורה. לדוגמה, אם דירת המגורים של המנוח ואשתו רשומה על שמו של המנוח (בחלקה או במלואה), מרגע שניתן צו קיום הצוואה, יכולה המאהבת בקלות רבה להעביר על שמה את הזכויות בדירה. נכון הדבר גם בנוגע לחשבונות בנק וזכויות נוספות הרשומות על שמו של המנוח - מרגע שניתן צו קיום הצוואה, הבנקים והמוסדות הפיננסיים יעבירו את הכספים ליורשים ע"פ הצוואה, ובמקרה שלנו - למאהבת היקרה.

צוואה. המחוקק פספס צוואה. המחוקק פספס צילום: bigstock

 

אם כן, המחוקק נתן ליבו לבעיה זו, ובחודש אוגוסט פורסם תיקון לסעיף 14 לתקנות הירושה, אשר אולי פתר את הבעיה במקרה של המאהבת שלנו, אך עדיין פספס ולא נתן את הדעת עד הסוף לדינמיקה משפחתית שנוצרת סביב צוואה מנשלת. וכך תוקנה תקנה חדשה הקובעת שבמקרה ואדם נפטר ומותיר אחריו צוואה שלא מורישה דבר לכל הפחות לבן משפחה קרוב אחד (ילד, הורה, נכד, אח או בן זוג) קמה חובה על הזוכה בהתאם לצוואה להודיע על קיומה של הצוואה לילדי המוריש ולבן זוגו. כביכול נפתרה הבעיה - המאהבת שלנו תחוייב לעדכן את הילדים והאשה, אלו יוכלו להתנגד לצוואה ובא לציון גואל. אך עם זאת, המחוקק למעשה פתר רק את מקרי הקיצון - מקרים בהם מנוח מוריש את נכסיו לאדם זר אשר אינו חלק מהמשפחה, או שהוריש את רכושו לקרוב משפחה רחוק.

 

עם זאת, המקרים השכיחים הם דווקא המקרים בתוך המשפחה - כאשר אחד האחים מנושל או שרק אחד האחים זוכה בהתאם לצוואה, כאשר בן הזוג מנושל על חשבון הילדים או הפוך - אלו המקרים שעליהם היה על המחוקק להתייחס ואותם הוא למעשה זנח.

 

הבעייתיות באי הידיעה על קיומה של צוואה מנשלת קיימת לא רק במקרה והזכויות מצוות לאדם זר מחוץ למשפחה. גם כאשר "רק" אחד הילדים מנושל או "רק" בן הזוג מנושל, פערי המידע והיעדר ידיעה על קיומה של צוואה יכול ליצור מצבים אבסורדיים ויכול למנוע מימוש זכויות.

 

מדוע אם כן, בחר המחוקק להבחין בין מצב שבו חלק מבני המשפחה מנושלים לבין מצב שבו בני המשפחה מנושלים כולם?בסך הכול מדובר בהוראה הנוגעת להודעה והמצאה של צוואה ועדכון בדבר קיומה. אין הבדל מהבחינה הזו אם המחלוקת היא בין בני משפחה או בין זרים. חבל שלמרות שקמה הזדמנות לתקן עיוות מהותי, המחוקק למעשה הותיר את המצב על כנו, ופתר רק בעיה הנוצרת במקרי קיצון נדירים.

 

שירה נוחומוביץ היא עורכת דין בתחום דיני המשפחה והירושה

 

ספר התקציב 2017-2018 - גרסת כלכליסט 

 

בטל שלח
    לכל התגובות