$
דעות

למה טראמפ?

לא קשה להבין מדוע טראמפ הצליח לקסום לקהל גדול בארה"ב: הוא טען שהכלכלה רקובה מהיסוד. אבל הוא טעה בניתוח המצב וגם בהצעות לתיקונו, ונשאלת השאלה למה האמריקאים משחקים ברולטה רוסית

ג'וזף שטיגליץ 08:1626.10.16

במהלך מסעותיי בעולם בשבועות האחרונים נאלצתי להשיב שוב ושוב לשתי שאלות: האם יעלה על הדעת שדונלד טראמפ יהפוך לנשיא ארה"ב ואיך הגיע כל כך רחוק מלכתחילה.

 

באשר לשאלה הראשונה, למרות שקשה יותר לחזות תוצאות פוליטיות מאשר כלכליות, סיכוייה של הילרי קלינטון גבוהים מאוד. עם זאת, המרוץ הצמוד (לפחות עד לאחרונה) הוא בגדר תעלומה: קלינטון היא אחת המועמדים המוכשרים והכשירים ביותר בתולדות ארה"ב, בעוד טראמפ הוא אחד מהמועמדים הכי פחות מתאימים אי פעם. יתרה מכך, הקמפיין של טראמפ שרד דפוסי התנהגות שהיו מחסלים כל סיכוי של מועמדים אחרים בעבר להיבחר.

 

אז למה האמריקאים משחקים ברולטה רוסית (זו המשמעות של סיכוי של אחד לששה לניצחון של טראמפ). מי שחיים מחוץ לארה"ב משתוקקים לדעת, משום שהתוצאה משפיעה גם עליהם. וזה מביא אותנו לשאלה השנייה: מדוע המפלגה הרפובליקנית מינתה מועמד שאפילו המנהיגים שלה מתנערים ממנו?

טראמפ טראמפ צילום: איי פי

 

מן הסתם, משתנים רבים עזרו לטראמפ להביס 16 מועמדים בפריימריז ולהגיע כל כך רחוק. לפרסום יש משקל רב, ונראה כי אנשים מחבבים את אישיות הריאליטי שלו. אך נראה כי מספר משתנים בסיסיים תרמו אף הם למרוץ הצמוד. בתור התחלה, רבים מהאמריקאים באמת נמצאים במצב כלכלי גרוע יותר מכפי שהיו לפני רבע מאה. השכר החציוני של עובדים במשרה מלאה נמוך יותר מכפי שהיה לפני 42 שנה, ולאנשים בעלי השכלה נמוכה, קשה הרבה יותר להתברג במשרה מלאה בשכר הוגן.

 

כלכלה רקובה מהיסוד

 

אכן, המשכורות הריאליות (מותאמות האינפלציה) בתחתית פירמידת ההכנסה לא השתנו כ־60 שנה. אין זה מפתיע, אם כך, שדבריו של טראמפ קוסמים לקהל גדול, כשהוא טוען שהכלכלה רקובה מהיסוד. אך טראמפ טועה בניתוח המצב וגם בדרכים לתיקונו. כלכלת ארה"ב הפגינה ביצועים טובים בששת העשורים האחרונים: התמ"ג צמח כמעט פי ששה. עם זאת, פירות הצמיחה נקצרו על ידי מועטים בלבד — אנשים כמו טראמפ, החבים את הצלחתם גם לקיצוצי המס האדירים שהוא שוקל להרחיב.

במקביל, הבטחות המנהיגים לרפורמות שיביאו שגשוג לכולם, כמו ליברליזציית סחר ופיננסים, לא יצאו אל הפועל. ההיפך הוא הנכון. ועבור מי שרמת חייהם צנחה, לא נותר אלא להסיק מסקנה פשוטה: המנהיגים של אמריקה לא ידעו על מה הם מדברים, או שהם שיקרו (או שניהם).

 

טראמפ מעוניין לתלות את כל הבעיות במסחר ובהגירה. הוא טועה. התיעוש בארה"ב היה נפגע גם ללא סחר חופשי: כמות משרות הייצור העולמית נמצאת בירידה, והתפוקה עדיין עולה על הביקושים.

 

הסכמי סחר נכשלו, לא משום ששותפות הסחר היו מתוחכמות יותר מארה"ב. זה קרה משום שהאג'נדה המסחרית של ארה"ב עוצבה על ידי האינטרסים של התאגידים. החברות באמריקה הצליחו יפה, והיו אלה הרפובליקנים שחסמו נסיונות לוודא כי אמריקאים שנפגעו מהסכמי סחר, ייהנו מפירותיהם.

 

לפיכך, אמריקאים רבים חשים כי הובסו על ידי כוחות שנמצאים מחוץ לשליטתם ואשר יצרו מציאות בלתי הוגנת. הנחת היסוד לפיה אמריקה היא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות וכי כל דור יחווה שיפור לעומת קודמיו, התערערה.

 

המשבר הפיננסי הגלובלי היווה ככל הנראה נקודת מפנה עבור מצביעים רבים: הממשלה שלהם הצילה את הבנקאים העשירים שהובילו את ארה"ב אל פי תהום ולא עשתה דבר עבור מיליוני האמריקאים שאיבדו את משרותיהם ובתיהם. לא זו בלבד שהמערכת הובילה לתוצאות המעוותות, נראה היה שתוכנתה לעשות זאת.

 

התמיכה בטראמפ מקורה, לפחות באופן חלקי, בזעם הציבורי הנובע מאובדן אמון בממשלה. אבל, המדיניות שמציע טראמפ רק תחמיר את המצב. ללא ספק, מנה נוספת של כלכלת חלחול מהסוג שהוא מבטיח, עם קיצוצי מסים שייטיבו בעיקר עם עשירי ארה"ב ותאגידיה, תניב תוצאות דומות לסיבוב הקודם שלה.

 

למעשה, הכרזת מלחמת סחר על סין, מקסיקו ושותפות אחרות, כמו שטראמפ מבטיח, תהפוך את כל האמריקאים לעניים יותר ותחבל בשיתוף הפעולה העולמי הנדרש כדי להתמודד עם בעיות בוערות כמו דאע"ש, הטרור והתחממות גלובלית. הפניית תקציבים מטכנולוגיה, כלכלה ותשתיות לטובת חומה עם מקסיקו, הנה "שניים במחיר אחד" במונחים של בזבוז משאבים.

 

תיאוריית החלחול שגויה

 

על האליטות הפוליטיות בארה"ב להפנים שני מסרים. התיאוריות הפשטניות הניאו־ליברליות ומבוססות השוק שעיצבו נתח משמעותי מהמדיניות הכלכלית בארבעת העשורים האחרונים, רק העניקו אשליה של צמיחה. תיאוריית החלחול שגויה. "מהפכת" תאצ'ר־רייגן, שהינדסה את השווקים לטובת קודקוד הפירמידה, רק העמיקה פערים ונכשלה באישוש הצמיחה.

 

וזה מוביל אותנו למסר השני: עלינו לשכתב את חוקי הכלכלה שוב, והפעם לדאוג לכך שיפעלו לטובת האזרחים הפשוטים. פוליטיקאים שיתעלמו מהלקח הזה ייחשבו כאחראים למצב. שינוי טומן בחובו גם סיכון. אך תופעת טראמפ, והתפתחויות פוליטיות דומות באירופה, חשפו את הסיכונים הגבוהים הטמונים בהתעלמות מהמסר: חברות משוסעות, דמוקרטיות מעורערות וכלכלות מוחלשות.

 

הכותב הוא זוכה פרס נובל בכלכלה ומרצה באוני' קולומביה. פרוג'קט סינדיקט 2016, מיוחד לכלכליסט

בטל שלח
    לכל התגובות
    x