• תפריט
מוסף 22.09.2016
שאלות מוסף 22.9.16 ראש

אמי לא היתה מעורבת בפעילות הספורטיבית שלי, ואמרה: "אל תבנה על כדורסל כמקצוע. קודם תפתח קריירה אקדמית"

דיוויד בלאט, מאמן כדורסל: הייתי בן 11 כשאבי עבר להולנד. כשנפרדנו אמר לי: "חשוב לי שתהיה מענטש"

"נולדתי לליליאן, מורה לחינוך מיוחד, ולוויליאם, דוקטור לביוכימיה, וגדלתי באזור בוסטון. אבי עזב את הבית כשהייתי בן 7, וכשהייתי בן 11 עבר להולנד. כשנפרדנו הוא אמר לי: 'חשוב לי שתהיה מענטש'. פרידות של הורים הן אף פעם לא דבר יפה, אבל אני חושב שבמקרה שלי זה חיזק אותי. הייתי עצמאי מאוד, גם בגלל הפרידה וגם כי אמא עבדה פול טיים. הייתי מבלה הרבה זמן אצל חברים שעד היום הם חבריי הטובים, וזה סיפק לי סוג של חוויה משפחתית, העניק לי חום ותמיכה של אנשים נוספים ועזר לי להתפתח.

 

"אמי לקחה אותי לפעמים איתה לעבודתה עם ילדים אוטיסטים. זו לא היתה חוויה קלה אבל בדיעבד אני מודה לה על זה. הייתי ילד בוגר לגילי, ותמיד רציתי להתקדם. כששאלו בכיתה מה נרצה להיות כשנהיה גדולים, כולם אמרו שמות של מקצועות אבל אני אמרתי: 'אני לא יודע מה אני רוצה להיות, אבל אני רוצה להיות הכי טוב במה שאעשה'. לאמא היה חשוב שאלמד כל הזמן, כי 'בן אדם לא מפסיק ללמוד ולהתפתח כל החיים'. אני זוכר אותה נכנסת לחדר שלי, זורקת עליי ספרים ואומרת: 'תקרא במקום לבזבז את הזמן על משחקים'. ובאמת קראתי המון.

 

1963. דיוויד בלאט בן ה־4 עם אמו ליליאן, פרמינגהם, מסצ'וסטס 1963. דיוויד בלאט בן ה־4 עם אמו ליליאן, פרמינגהם, מסצ'וסטס צילום: נמרוד גליקמן

 

"גדלתי בשכונה עם הרבה ילדים והרבה ספורט. שיחקנו כדורסל עם סל בחצר הבית, ובייסבול ופוטבול במדשאות. בהתחלה חשבתי שאהיה שחקן פוטבול, אבל אחרי שנה בתיכון, בנופש עם חברים נפצעתי ברגל ועברתי ניתוח, שגרם לי לפספס את עונת הפוטבול בתיכון, ועברתי להתמקד בכדורסל. אמא היתה פחות מעורבת בחלק הספורטיבי בחיי, היא האמינה שלימודים, קריאה ומוזיקה הם שתורמים להתפתחות שלי. היא אמרה: 'אל תבנה על כדורסל כמקצוע. קודם תפתח קריירה אקדמית'. הקשבתי לה והלכתי ללמוד ספרות באוניברסיטת פרינסטון.

 

"אחרי הלימודים, ב־1981, עליתי לישראל, וכאן התחלתי לפתח את קריירת הכדורסל שלי. אבל היה לי עוד חלום, להיות אבא, אולי משום שדמות האב היתה חסרה לי. אני אמנם נעדר הרבה בגלל העבודה, אבל אני חלק מהחיים של הילדים. כשאבי נפטר, לפני שלוש שנים, יצאתי להלוויה רק אחרי משחק של מכבי תל אביב; זה היה לא קל, אבל בקשר איתו לאורך השנים היינו מעט מאוד זמן זה ליד זה. לעומת זאת כשמצבה של אמי הידרדר, לפני כ־20 שנה, נסעתי לארצות הברית להיות איתה. אחרי כמה ימים חזרתי למשחק של הפועל גליל עליון, ואחרי יומיים אמא נפטרה. ההורים שלי תמיד לימדו אותי כמה חשוב לעבוד, אבל המחשבה שהיו עוד יומיים שבהם יכולתי להיות לידה אבל מיהרתי לחזור לעבודה קשה לי עד היום".

 

בטל שלח
    לכל התגובות