חקר ביצועים: השבוע של קובי אלכסנדר, נתן חץ וגריבאלדי

באמצעות חברת הנדל"ן השוויצרית שבה הוא מחזיק, השלים השבוע נתן חץ, מנכ”ל אלוני חץ, גיוס של חצי מיליארד שקל בריבית אבסורדית של 0% לשבע שנים, בלי ביטחונות. עלות גיוס החוב הממוצעת של ממשלת איטליה, אחת מהמדינות המסוכנות ביותר בגוש היורו, שברה השבוע שיא מלמטה ועמדה על 0.57% בלבד. הבנק המרכזי של יפן, שכבר הנהיג ריבית שלילית, לא מפסיק לקנות מניות ומחזיק קרוב ל־60% משוק תעודות הסל. הצריכה הפרטית בישראל דוהרת במחצית הראשונה של השנה ב־7.3%, בעיקר בגלל רכישת רכבים המתודלקת באשראי זול. את כל המחלות הכרוניות האלה, שמייצרת הריבית האפסית, יפגשו תיקי הפנסיה שלנו במשבר הבא.

גולן פרידנפלד

נתן חץ

השבוע התבשרנו על שתי עסקאות למכירת מוסדות פיננסיים לסינים - הפניקס של תשובה נמכרה לחברת האחזקות יאנגו, ומיטב דש במו"מ להימכר לקרן ההשקעות הפרטית XIO. כשהבדיקות הרגולטוריות של דורית סלינגר יכבידו על הרוכשים, יהיה מי שיטען שהדבר נובע מגזענות, "בגלל שהם סינים". אז כדאי להבהיר כבר עכשיו: זה לא מפני שהם סינים. בישראל כבר נרשם ניסיון כואב עם חברות אחזקה שחולבות חברות ביטוח, וניסיון צורב עוד יותר עם קרנות השקעה פרטיות שצריכות לעשות רווח מהיר. האינטרס של קרנות ההשקעה לסיבוב מהיר ושל חברות האחזקה לזרם דיבידנדים יציב, הפוך לאינטרס של העובד שחוסך לפנסיה - גם בסינית, גם בעברית, ובכל שפה בעולם.

אתי אפללו

יצחק תשובה צילום: ראובן שוורץ

אחרי שנה של תקוות, משה כחלון מודה שיש בעיה במחיר למשתכן. הוא מזהה שהציבור מאבד אמון באפשרות לזכות בדירה מוזלת ולכן נקבע שההרשמה לתוכנית תיסגר באמצע ספטמבר, כדי להגביר את הוודאות. בפינה, אפשר לשמוע את החברות היזמיות חוככות ידיים - אחרי שהמדינה נהפכה ליזמית הבלעדית בקרקעות מדינה והוציאה אותן מהמשחק, נראה שהכישלון של התוכנית מתחיל להתבהר. אלא שהשבוע האחרון מלמד שהיזמים דווקא צריכים שהמדינה תצליח, כי דבר חשוב קורה עכשיו: מדינת ישראל מגלה כמה קשה להיות יזם נדל"ן במדינת ישראל. הקרקע נמכרת בקלות, הזוגות הצעירים עומדים בתור - אבל הגרלות אין. כי הזמן שנדרש להפוך קרקע לדירה ארוך מאוד. לשר האוצר יש אינטרס עליון לרכך את הביורוקרטיה. אם היזמים ימתינו בשקט, הם ייכנסו בחזרה לשוק נדל"ן שבו קל יותר לבנות.

אורי תובל

משה כחלון צילום: עומר מסינגר

מנהיגי גרמניה, צרפת ואיטליה התכנסו השבוע לפגישה בדרום איטליה, לקראת פסגה אירופית שתתקיים בחודש הבא בברטיסלאבה ובה צפויה הצמרת של האיחוד לדון בהשלכות הברקזיט. את פגישת החימום קיימו מרקל, הולנד ורנצי על סיפון נושאת המטוסים גריבאלדי לחופי האי ונטוטנה. האתרים הללו לא נבחרו באקראי. האי שימש במלחמת העולם השנייה מחנה מעצר של מתנגדים למשטר הפשיסטי, ובקרב העצורים היו שני פוליטיקאים שחיברו את מניפסט ונטוטנה – מהמסמכים הראשונים שקראו לאיחוד פוליטי של אירופה. ואילו גריבאלדי אחראית לתיאום פעולות האיחוד נגד מבריחי פליטים. כך מחממים מנועים לקראת פסגה אירופית: 1. נפגשים על אי סמלי. 2. מתבצרים בספינת קרב. 3. לא מזמינים את בריטניה.

תמר טוניק

אנגלה מרקל צילום: איי פי

בשבוע שעבר הופץ מטעמן של השרות איילת שקד וגילה גמליאל תזכיר החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה, שמצטרף להצעת חוק נוספת בצנרת למניעת התעמרות בעבודה. שני החוקים נולדו בשל שכיחותן של התופעות: כל אשה שלישית בישראל חיה תחת אלימות כלכלית, טוענת ח"כ זהבה גלאון, כל עובד רביעי בישראל חשוף להתנכלות במקום העבודה, קובע הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי. המשמעות האיומה היא ששני המקומות המרכזיים שבהם אנו מושקעים, המשפחה והעבודה, הם גם המאיימים והמסוכנים ביותר עבורנו. ויש כאלה שסובלים, ובעיקר סובלות, גם בבית וגם בעבודה. חוק הוא סוג של פתרון לבעיות חברתיות, אבל כמו שהוכיחו המאבקים המוצלחים בהטרדות מיניות ובעישון בציבור, הצפה תקשורתית וציבורית תועיל הרבה יותר.

משה גורלי

הבורסה: מועד פטירתה לא נודע

יש סיכוי שהבורסה בתל אביב כבר מתה, ופשוט לא שמנו לב. השבוע, כאשר נחשפו פרטי מעילת הענק באורתם סהר, מחזור המסחר במניה היה 84 אלף שקל בלבד, בערך כמו פיצוציה תל אביבית ממוצעת. חברה אחרת, פריון, שבאותו יום נודע על בעל מניות מרכזי בה שפועל להדחת המנכ”ל, ריכזה מחזור של 670 אלף שקל. רק 16 חברות באותו יום ריכזו מחזור גבוה מ־10 מיליון שקל. תוסיפו לזה את העובדה שחברות ישראליות מוצלחות (מובילאיי) לא מנפיקות כאן, אלה שמסכימות לחזור עושות כן רק כשהפופולריות שלהן בירידה (סודהסטרים), מי שבא מחו"ל מגיע כי לא בודקים אותו לעומק (אורבנקורפ), ומי שבא עם מניות היה עדיף שיישאר בחו"ל (מנקיינד) - ותקבלו בורסה שכבר לא ממש מעניינת אף אחד.

גיל קליאן

קובי אלכסנדר: גניבה היא עניין יחסי

ב־2001 ענקית האנרגיה אנרון קרסה בגלל מאזנים שקריים ברמה מצמררת, והעולם התפלץ מול הנכלוליות של תאגידי הענק. עד 2006 העולם נרגע, ואז תחקיר של "וולסטריט ג'ורנל" פוצץ את פרשת הבקדייטינג והעולם ספק כפיים מול הציניות של תאגידי הענק. אלא שהבורסות המשיכו לטפס והעולם שב לחייך, עד בוא המשבר הפיננסי של 2008, והעולם קרס. כשהוא התעורר הוא גילה מתחת להריסות פגרים של בנקים ואג"ח רעילות ומשכנתאות סאב־פריים וברני מיידופים ומנהלים של תאגידים פיננסיים שלא היה להם אכפת מכל זה אפילו קצת. ללמדנו שגניבות ומעילות הן עניין יחסי ותלוי זמן שחולף. ואפילו קובי אלכסנדר לא היה מאמין לפני עשור שלהעמיד אותו לדין יהיה עסק כל כך משעמם.

אמיר זיו

קובי אלכסנדר צילום: צדוק יחזקאלי

אולימפיאדה: קיריבטי שוקעת

את דיוויד קאטואטאו (David Katoatau) לא הכרתם לפני ריו 2016 וכנראה שהשם שלו לא מצלצל לכם מוכר גם אחרי האולימפיאדה. קאטואטאו בא מקבוצת האיים נונואוטי במדינת קיריבטי, שבה 100 אלף איש נמצאים בסכנת שקיעה בגלל ההתחממות הגלובלית. את קאטואטאו אתם לא אמורים לזכור בגלל ההישגים הספורטיביים שלו: הוא מרים משקולות בינוני למדי. אבל אתם תזכרו אותו אם תכתבו את שמו בגוגל ותראו אותו רוקד עם חיוך דבילי ומקסים אחרי שהצליח להרים משקולות, וגם אחרי שלא הצליח. קאטואטאו רקד בשביל להעלות את המודעות להתחממות הגלובלית ועכשיו הוא הפנים של קיריבטי בעולם. אז למה צריך אולימפיאדה? כי את הסכנה הגורלית של קיריבטי כנראה שלא הייתם מכירים בלעדיה.

אוריאל דסקל