$
מגזין מנהלים 2015

בין עזריאלי לאוּבּר

הרבה לפני שנהפכה לבאזזוורד, "כלכלת שיתוף" היתה תיאור של שוק ההון: מקום שבו חברות משתפות את הציבור בהצלחתן בתמורה לכספו. עם הזמן השיתוף הלך ונעלם, אך בראש דירוג 50 המנהלים הטובים נמצאים אלו שיודעים לשתף

אלי שמעוני 10:0830.12.15

הנושא הכי חם בימים אלה הוא כלכלת שיתוף. אפליקציות ההסעות כמו Uber ואפליקציית שיתוף דירות כמו Airbnb תופסות את תשומת הלב של משקיעים ברחבי העולם. בתחום הפיננסי, אתרי מימון המונים ואתרי הלוואות חברתיות רוכבים על הטרנד הזה ומגייסים מיליארדי דולרים. כלכלת שיתוף עשויה לשנות את הדרך שבה נסתכל על חברות ועל עולם העסקים.

 

להקצאת הון ולחלוקתו יש אפקט עצום על הכלכלה. היסטוריונים רבים סבורים שהובלתה הכלכלית של ארצות הברית במאה האחרונה נעוצה בהתפתחות שוקי ההון שלה. הדרך שבה המערכת הפיננסית שלה מתפקדת, על כל מגרעותיה, ומאפשרת לחברות לצמוח ולגייס הון, שינתה את פני המאה ה־20. והאמריקאים לא המציאו את השיטה: היא נולדה ב־1602, כשנציגי לשכות המסחר ההולנדים הקימו את חברת הודו המזרחית ההולנדית. זו היתה החברה הראשונה שגייסה כסף בהנפקת מניות לציבור הרחב. ההצלחה היתה עצומה: החברה נהפכה לעשירה בעולם בתקופתה ולגורם בעל השפעה כלכלית אדירה.

 

נחזור להווה. זה שמונה שנים ש"מגזין כלכליסט" עורך את דירוג 50 המנהלים הטובים בישראל, לפי הפרמטרים הוגנות, ביצועים, שקיפות והתחשבות בבעלי המיעוט. הפרמטרים הללו מזכירים לנו שהרבה־הרבה זמן לפני שהפציע הטרנד של "כלכלת שיתוף", פעלה פה כלכלה שניזונה משיתוף — של הציבור המשקיע בחברה. מי שהוגן, מי שנוהג בשקיפות, מי שמתחשב בבעלי המיעוט — הוא שותף טוב של האנשים שמסרו את כספם בידיו.

 

העניין הוא שלא כולם נוהגים כך. בבורסה של תל אביב לא חסרות, לצערנו, חברות שבהן בעלי השליטה מתעלמים מחלקו של הציבור ורואים בחברה ציבורית מכשיר שנועד לשרת את מטרותיהם: חלק מהם מרוקנים את הקופה באמצעות שכר גבוה ודמי ניהול הניתנים לבעלי השליטה ונושאי משרה בחברות; אחרים בוחרים בעסקאות בעלי עניין מפוקפקות, בלקיחת סיכונים מופרזים על גב המשקיעים, או בסיכון כספי הלוואה שהעניקו בעלי האג"ח לחברות. והציבור? הוא משלם מחיר יקר על היותו שותף בחברות הללו.

קחו, למשל, את אפריקה ישראל, אי.די.בי פיתוח ואלון רבוע כחול. שלושתן עברו הסדרי חוב, כמובן, אבל יש להן עוד דבר במשותף: שלושתן ממונפות (או היו כך טרם ההסדר), בשלושתן היו חסרים השקיפות והמידע למשקיעים, ובשלושתן התפנקו המנהלים בחבילות שכר מנופחות. אפילו כימיקלים לישראל, חביבת המשקיעים לשעבר, נמצאת רק במקום ה־ 93בדירוג. כשכיל נהנתה מהביקושים החזקים בשוק האשלג, נחשבו ראשי החברה לאשפים בשוק ההון המקומי וגרפו משכורות של עשרות מיליוני שקלים בשנה. בינתיים נחלשו הביקושים מסין, שוק האשלג התקרר — ופתאום התברר כי הצלחת כיל לא תלויה בכישורי ניהול יוצאי דופן, אלא במחירי הסחורות החקלאיות. הדוגמה הטרייה ביותר, מאבקו העיקש של גיל שרון לקבלת שכר מופרך כמנכ"ל דסק"ש, שנפלטה במהלך השנה ממדד ת"א־100 ולא השתתפה בדירוג, מראה שעדיין יש מי שרואים את הציבור כשותף, ומי שרואים אותו כארנק.

 

מדירוג המנהלים הטובים השנה עולה כי המשקיעים בשוק ההון יודעים אילו חברות רואות בהם שותפים. שלוש החברות שבמקומות הראשונים – עזריאלי, פרוטרום וריט 1 – ידעו לשתף את המשקיעים בתוצאות ולחלק דיבידנדים, ומנהליהן ידעו לבצע את המהלכים העסקיים הנכונים, לספק מידע אמין למשקיעים, לפעול בשקיפות בלי להחביא סודות במאזנים, ולהתחשב בבעלי המיעוט.

 

טבע, שכונתה "מניית העם", לא נכללה בעשירייה המובילה: מבחינת שקיפות וממשל תאגידי היא מפגרת מאחור, עם דירקטוריון בשיטת "חבר מביא חבר". גם שותפויות הגז, שהניבו למשקיעיהן רווחים נאים בשש השנים האחרונות, לא נמצאות בראש הדירוג — לא מעט בעטיו של מבנה חלוקת הרווחים בשותפויות, שדוחק את המחזיקים הפשוטים ומחלק את השמנת לשותפים הבכירים. גם חברות הביטוח הגדולות והבנקים נעדרים מצמרת הטבלה. מדובר בחברות ששווי השוק שלהן בשנים האחרונות עומד במקום, במקרה הטוב. במקביל, ההנהלות של הבנקים וחברות הביטוח התעשרו באופן די מרשים.

 

הבחירה מעידה על כך שבתוך המערבולות העוברות על שוקי ההון והטרנדים החדשים בתחום ההשקעות, חברות שמשתפות את הציבור ברווחים זוכות להערכה. היא גם מעידה על הבוחרים: אחרי שש שנות גאות בשוק ההון, הפעילים כבר לא מחפשים קוסמים: בראש הטבלה אין סטארט־אפים שמלהיבים את הדמיון, אין חברות ממונפות יתר על המידה, ואין אופנות מתחלפות. יש חברות יציבות, בעלות מאזנים כמעט משעממים, שהצלחתן מגיעה מהתמדה ושיתוף ציבור המשקיעים בפירות העבודה הקשה.

 

דנה עזריאלי, בעלי קבוצת עזריאלי דנה עזריאלי, בעלי קבוצת עזריאלי צילום: עמית שעל

 

כך דירגנו:

זו השנה השמינית שבה מגזין כלכליסט פונה לכל הגופים הפיננסיים בישראל, החשופים לפעילות החברות המובילות בישראל כמממנים ומשקיעים, ומבקש מהם לדרג את ניהול החברות במדד ת"א־100. הדירוג מופנה לאנליסטים, מנהלי השקעות ובכירים בגופים הפיננסיים, כאשר בסך הכל משתתפים בו כ־100 מדרגים שונים. הדירוג נעשה ביחס לארבעה פרמטרים: הוגנות, ביצועים, שקיפות והתחשבות בבעלי מניות המיעוט. משקלול הציון בפרמטרים הללו מתקבל דירוג 50 המנהלים הטובים בישראל.

 

הגופים שהשתתפו בדירוג:

אי.בי.אי • אדמונד דה רוטשילד • איילים• אינפיניטי • אלטשולר שחם • אנליסט, אקסלנס • הבנק הבינלאומי • בנק אגוד • בנק דיסקונט, הלמן־אלדובי • הפניקס, הראל • ילין לפידות • כלל • בנק לאומי • לידר • מגדל • מור • בנק מזרחי טפחות • מיטב דש• מנורה מבטחים • בנק הפועלים • פסגות • תמיר פישמן

 

ראיונות:

אורן פרוינד ודרור רייך

 

הידעת?

אנשי הטכנולוגיה בראש:

המנהלים הטובים ביותר נרשמו בענפי הטכנולוגיה (ציון סופי ממוצע של 7.96), הנדל"ן (7.86), הנדל"ן בחו"ל (7.81), ההייטק והתקשורת (7.64).

 

אנשי המזון הידרדרו:

השנה הסוערת שעברה על תחום המזון ניכרה גם בדירוג המנהלים. את השנה שעברה סיימו אנשי המזון – איציק צאיג, גדי לסין ורמי לוי – עם ציון סופי ממוצע של 8.03, וכעת הציון הממוצע שלהם בדירוג נחתך ל־7.30.

 

הביצוע מוביל:

מתוך ארבעת הפרמטרים שנבדקו בדירוג: ביצוע, שקיפות, אמינות והתחשבות בבעלי המיעוט – שלושת הציונים האבסולוטיים הגבוהים ביותר ניתנו בקטגוריית הביצוע.

 

מי לא נמצא בפיננסים:

רק אחד מחמשת הבנקים הגדולים לא נמצא בדירוג: בנק דיסקונט. לעומת זאת, מקרב חברות הביטוח הגדולות נעדרות ממנו כלל, מגדל הפניקס ומנורה מבטחים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x