המהפכה השקטה של שוק העבודה
המגזר העסקי הצליח במקום בו הממשלה נכשלה: שילוב אוכלוסיות מוחלשות במקומות העבודה
אין עיתוי טוב יותר לדבר על תעסוקה, חברה וכלכלה מאשר היום הראשון לשנת הלימודים. התלמידים של היום הם הרגולטורים, המנהלים והממציאים של המחר. אבל מערכת החינוך היא לא רק פלטפורמה להכשרה מקצועית אלא גם להקניית ערכים. זה נראה לנו ברור מאליו - בדיוק כפי שנראה לנו מובן שצה"ל הוא לא רק צבא, אלא גם מסגרת חינוכית, ערכית, המספקת תשתית רחבה של שירותי רווחה לחיילים בודדים, לשילוב אוכלוסיות ייחודיות בתפקידים משמעותיים ובמתן כלים להשתלבות גם לאחר מכן באזרחות.
התחנה הבאה בחיינו היא מקום העבודה.
שוק העבודה עבר בשנים האחרונות מהפכה אמיתית - אם עד לפני 40-50 שנה, חלק ניכר מהעובדים במשק השתייכו למגזר הציבורי, נהנו מפנסיה תקציבית, יציבות תעסוקתית ונחיתה רכה לפנסיה - הרי שהיום קרוב לשני שלישים מהמועסקים במשק הם במגזר הפרטי, וגם מי שנקלט היום למגזר הציבורי כבר משתייך למה שנהוג לכנות "דור ב".
אפשר להשמיע לא מעט דברי ביקורת על המגזר העסקי - הנורמות החזיריות של תגמול מנהלים, שעות עבודה ללא גבולות, היעדר יציבות תעסוקתית ועוד. אבל הוא גם יצר סטנדרטים של מדידה, הקניית יעדים, שאיפה להישגים ומצוינות, שאף הוטמעו בחלקם וחילחלו למגזר הציבורי .
נשאלת השאלה, האם בעידן בו חברות עסקיות וציבוריות נמדדות מדי רבעון, מחויבות לעמוד ביעדים של רווח או יעילות, בעידן בו חובת הדירקטורים היא לפעול לטובת החברה – יש מקום לצפות מתאגידים להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה, לראות בטובת העובדים ערך עליון? האם מחובתו של ארגון לשלב אנשים כבדי שמיעה בעבודה? לסייע לעובדים שנקלעו למצוקה כלכלית? או לתגמל במענקים עובדים שיוצאים לשירות מילואים ממושך.
עובדים כבדי שמיעה מחייבים שיריון של מתורגמן לשפת הסימנים בכל ישיבה מרובת משתתפים, עובד שיוצא למילואים פוגע בפריון, העסקת ילדים בחופשות בטח לא תורמת להגברת התפוקה.
הכרזת הזוכים בתחרות; מימין: אריה דרעי, יפה ויגודסקי, גלית חמי, איקה אברבנאל, אמיר חייק, אורן גרופי צילום: נמרוד גליקמן אלא שהשאלה האם זה תפקידו של המגזר העסקי, דומה שכבר כלל אינה רלוונטית.
תנאים הוגנים של העסקה, גיוון בתעסוקה, ויצירת סביבת עבודה גמישה המאזנת בין הצרכים של מקום העבודה לחיים האישיים של העובד – כל אלה כבר כאן. לא כגימיק ולא כגחמה. כל אלה נמצאים כבר בחלק מהתאגידים העסקיים הפרטיים הגדולים במשק, בעסקים בינוניים ואפילו קטנים, ברשויות מקומיות, חברות ציבוריות ואפילו ממשלתיות. כל אחת בהתאם לאמצעים העומדים לרשותה, למגבלות החלות עליה, ולסביבה העסקית בה היא פועלת.
תחרות המעסיק החברתי – יוזמה משותפת של "כלכליסט" ושל קרן מעגלים, שזו השנה השנייה שלה, היא יוזמה ברוכה ומעוררת השראה; היא מאפשרת לנו הצצה לתוך עולם שהוא לפעמים כמעט יקום מקביל של התאגידים אותו אנו רגילים לראות ביום יום - כתקשורת בועטת.
עולם נטול ציניות שמושקעים בו לא מעט מאמצים וחשיבה על המשאב האנושי - איך להפוך את מקום העבודה לטוב יותר עבור העובד ואיך לשלב לתוך מעגל העבודה אוכלוסיות מוחלשות - החל מנשים שעדיין סובלות מנוכחות חסר בעיקר בשכבות ניהוליות, ועד לאנשים בעלי נכויות ומוגבלויות פיסיות.
לעתים רבות זו גחמה של איש אחד בארגון שמרים את הדגל וסוחף אחריו את האחרים, לעתים מדובר במדיניות המונחית על ידי תאגיד-אם בינלאומי , ולעתים זה גם תולדה של מצוקת כוח אדם, או צורך של החברה לפנות לפנות לקהלים שונים המחייבת גם מגוון של עובדים.
ואנחנו לא לבד – מדובר במגמה עולמית שתופסת תאוצה; רק אתמול הודיעה סגנית הנשיא לענייני גיוון של טוויטר על כוונת החברה להגדיל את שיעור הנשים ואת שיעור המיעוטים שהיא מעסיקה. סוגיית גיוון התעסוקה העסיקה בשנה האחרונה גם את פייסבוק וגוגל שהגדירו תוכניות לטיפול בתופעה המטרידה כיום את עמק הסיליקון - 70% מהעובדים בחברות הטכנולוגיה הם גברים לבנים.
לשאלה האם זה תפקידם של תאגידים עסקים יש בכל זאת תשובה בכל הנוגע לישראל – והיא נעוצה בעובדה שדווקא המגזר הממשלתי בישראל נכשל במקום הזה. נציב שירות המדינה אינו עומד ביעדים שהוגדרו להעסקת ערבים בשירות המדינה ורק לפני כשלושה מחודשים אושרה הצעת חוק להעסקת אנשים בעלי מוגבלויות בשירות המדינה. בפועל - נתוני התעסוקה של בעלי מוגבלויות בשירות המדינה נמצאים הרבה מתחת לחלקם היחסי באוכלוסייה, וזה עוד לפני שהזכרנו את תופעת העסקת עובדי קבלן.
אז יש דברים שהמגזר העסקי עדיין יודע לעשות טוב יותר, רק צריך לתת לו את הכלים.
המציאות הזו פוגשת אותנו בימים אלה בהם השווקים הפיננסים עברו רעידת אדמה לא קלה. סין תחילה ואחריה המערב. אם נשכיל לעשות הפוך ממה שאומרים אנליסטים -הרי שאל תתנו לרגיעה בשווקים להטעות אתכם.
הבעיה העיקרית שהביאה מלכתחילה לנפילות של הבורסה - האטה בצמיחה העולמית - לא נעלמה. היא קיימת במדינות מערב אירופה, היא קיימת בארה"ב והיא קיימת בישראל.
היא מטרידה בעיקר כי היא קיימת בסביבת ריבית נמוכה שאמורה להוות מנוע צמיחה לכלכלות. אלא שכאן המקום להפנות את האצבע המאשימה למדיניות של ממשלות המערב - אלה לא השכילו בשנים האחרונות לנצל את סביבת הריבית כדי לנתב את הכספים הזולים להשקעות במנועי צמיחה. במקום זה ראינו את הכספים - גם בארץ וגם בעולם - הולכים להשקעות פיננסיות, רכישת דירות, מניות, ושאר נכסים.
בלי יצירת התנאים לבניית מנועי צמיחה אמיתיים – השקעות בתשתית, בציוד – כלכלות העולם לא באמת יצליחו לעלות חזרה לפסי צמיחה.
ובלי אותם מנועי צמיחה – גם אפשר יהיה לשכוח גם מגיוון תעסוקתי וחברה טובה יותר.
אז זה טוב ויפה שהמדינה תשים גם היא לעצמה יעדים של גיוון תעסוקתי ושיפור תנאי העובדים השקופים. אבל לצד זה - טוב שהמדינה תתמקד ביצירת התנאים והתשתית שיאפשרו לעסקים להתפתח ולצמוח.
