שגרה חברתית כלכלית מחפשת מרחב מוגן

מנהרות או לא להיות

הביאו את כיפת הברזל הבאה

ממשלת ישראל היתה מודעת במשך שנים לקיום מנהרות שעוברות משטח עזה לתוך ישראל, אבל כעת ברור שמדובר באיום שלא ניתן להתעלם ממנו יותר, ויש למצוא לו פתרון.

זה לא יהיה קל. הטכניקות הרבות הזמינות בשוק האזרחי לחיפוש משאבים, נפט ובולענים אינם מותאמים להתמודד עם חפירה של מנהרות עמוקות בעזה, והפתרונות ההנדסיים - מחפירת תעלת מים, קירות בטון, מנהרה תת־קרקעית לפטרולים וכלונסאות עם חיישנים - רובם סבוכים, יקרים או ניתנים לעקיפה.

זהו ללא ספק האתגר הגדול של המערכת הביטחונית, כאשר בכל יום מתגלים פירי מנהרות חדשים. הציבור הישראלי, שמודע כעת לסכנה, לא ישקוט עד שהאיום הזה יוסר. להתעלם ממנו כבר אי אפשר.

הראל עילם

מנהרת לחימה צילום: איי אף פי

כשנתב"ג הושתק

עובדה שזה לא נמל תעופה

אחת התמונות המביכות ממבצע צוק איתן היתה ללא ספק התוהו ובוהו ששרר בשדה התעופה בעובדה לאחר ששר התחבורה ישראל כץ העביר לשם את הטיסות הנכנסות והיוצאות בעקבות שיתוקו של נמל התעופה בן־גוריון בשל איום הרקטות. כץ הודה שעובדה "הוא לא שדה אופטימלי", אך הוסיף כי בעוד שנה וחצי ייפתח שדה תעופה בינלאומי בתמנע. כבר שנים רבות שתוכניות לפיתוח שדות תעופה נוספים בישראל כושלות ואינן יוצאות אל הפועל. בקרוב ייסגרו גם שדה התעופה הקטן של הרצליה, שדה דב ושדה התעופה בחיפה והעומס על נתב"ג מכל קצוות הארץ רק ייגבר. אולי הפעם, בצל מבצע צוק איתן והתווספות השיקול הבטחוני לשלל השיקולים התומכים בהקמת שדות תעופה נוספים, משהו ישתנה?

ענת רואה

הון פוליטי לא עכשיו

פיצויים מעל לכל, וקודם כל

בפעם הראשונה בישראל נוסח מתווה פיצויים עבור נזקים עקיפים עוד במהלך מבצע צבאי. נראה שבאוצר הבינו שיש עסקים, במיוחד קטנים, שחודש המתנה לפיצויים הוא יותר מדי עבורם. אבל הדיון על הפיצויים שהיה אמור לעלות אתמול לוועדת הכספים לאישור, נדחה לטובת משהו דחוף יותר – הטבת 0% מע"מ, על כל משמעויותיה הפוליטיות והכלכליות. במצב הזה יש שתי אפשרויות: האחת היא שבגלל קוצר הזמן תתקבל החלטה בנושא ללא דיון מעמיק. השנייה והמסוכנת יותר היא שלא תתקבל החלטה כלל, והדיון והפיצוי יידחו. אז אמנם מתווה הפיצויים יביא פחות הון פוליטי, וישפיע פחות על תקציב המדינה, אבל בכל זאת, כל יום דחייה פוגע בבעלי עסקים שלא יכולים בכלל להכיל דחייה כזו.

עמרי מילמן

בית קפה ריק בבאר שבע צילום: הרצל יוסף

מעמד הביניים קורס

הישרדות כפולה

יולי־אוגוסט הם חודשים רוויי הוצאות למשפחות עם 2–3 ילדים. על ההוצאות הקבועות נוספת לעתים קרובות שכבה עבה של חופשה משפחתית, קייטנות, ימי כיף, סרטים, פופקורן, חניה, אולי אפילו מסעדה ירחם השם. העלויות הללו מגיעות ל־4,000 שקל לפחות, ולסכום כפול אם המשפחה יוצאת לנפוש, בארץ או בחו"ל, לכמה ימים.

אלו לא סכומים קטנים, ובחודש האחרון הם הצטרפו לעלויות המלחמה. משפחות ממשיכות לשלם לקייטנות ולגנים אף שבחלק מהמקומות הם פסקו מלפעול, ובאותו הזמן יש להן הוצאות בלתי מתוכננות על הילדים שנשארים בבית וזקוקים למעט אוויר לנשימה מחוץ לטווח הטילים. העלויות הללו, בלי שום חופשה משפחתית בבית מלון 4 כוכבים ביוון, פוגשות מעמד ביניים שנכנס למבצע הזה כשהוא מוחלש ממילא. הוא אמנם מצליח להשכיח במעט את הקשיים היומיומיים הבאים לידי ביטוי במחירי הנדל"ן, הדלק, הבריאות והמזון, אבל כשהוא יסתיים, המצב של מעמד הביניים ייוותר כפי שהיה, וכל מה שישתנה זה הגדרת השרידות - פעם היא פיזית ופעם היא כלכלית.

בחודשים הקרובים מעמד הביניים ירגיש את אירועי הקיץ הזה מחלחלים אל החסכונות שלו (אם יש), אל ההורים שלו (אם הם יכולים לעזור) ואל ההלוואות שתמיד נמצאות באזור כדי לפתות. שוב הוא ימצא את עצמו בחודש ספטמבר עם חור בכיס לפני ההוצאות החד פעמיות של תחילת שנת הלימודים. ואם זה מה שקורה למעמד הביניים, אפשר רק לדמיין מה מתחולל בחודשים הללו בכיסיהם של אלו השייכים לעשירונים נמוכים יותר.

גולן פרידנפלד

משפחות ממשיכות לשלם לקייטנות ולגנים אף שבחלק מהמקומות הם פסקו מלפעול צילום: תומי הרפז

הדרום זקוק לעזרה

ההדחקה היא צו שעה בפריפריה

במהלך מבצע צוק איתן הזדמן לי לשוחח עם יחיאל זוהר, ראש עיריית נתיבות. בשנים האחרונות זוהר הצליח להשיג בערך 7 מיליון שקל מיהודי פילדלפיה כדי לממן שיפוץ מקלטים, קניית מזגנים וציוד כדי שיהיו מוכנים ליום פקודה, שאכן הגיע לפני שלושה שבועות. זו דוגמה למה שזוהר, וראשי עיריות אחרים בדרום, מרגישים, וזה שהמלחמה האמיתית תחזור כשהמבצע ייגמר. השרים וחברי הכנסת יחזרו לביתם, והם יישארו עם כל המצוקות.

זוהר לא חסך במילים. הוא אומר שהממשלה מרעיבה את תושבי הדרום תרבותית וחינוכית. ללא העזרה הממשלתית הקטנה נתיבות לא מצליחה לסגור את הפער בין ההוצאות להכנסות. נתיבות, אומר זוהר, מוציאה 2,900 שקל לנפש בשנה. בעומר, יישוב המדורג עם סביון וכפר שמריהו במדרג הסוציו־אקונומי, יכולה המועצה להוציא על כל תושב 6,000 שקל, אף שהתושבים צריכים פחות שירותי רווחה או עזרה בדיור ויכולים לממן שיעורי עזר בבית הספר. כל המילים על סולידריות של עם ישראל, רוח ההתנדבות והעזרה ההדדית צפויות לפוג עם תום המבצע. זה מה שמפחיד את ראשי העיריות בדרום.

פריפריה היא לא רק מקום גיאוגרפי או מעמד חברתי. פריפריה היא כל מה שאפשר להדחיק עד כדי כך שיהיה דרוש מאמץ כדי להיזכר בקיומו. רק כשיש אירוע מיוחד אפשר להיזכר בפריפריה כי אז גם יש כוח להרים אותה, רק כדי להוריד שוב עם החזרה לשגרה.

מיקי פלד

שלוש שנים למחאה

כשסדר היום משנה כיוון

הבעיה העיקרית עם זה שסדר היום הפך מאזרחי לביטחוני היא שסדר היום הפך מאזרחי לביטחוני.

במובן מסוים, יש משהו אירוני במיוחד בזה שכל זה קרה דווקא באמצע חודש יולי, בדיוק במלאות שלוש שנים למחאה החברתית. למה זה כל כך אירוני? משום ששם, בנקודה הסינגולרית ההיא, הצליח הציבור הישראלי להפוך סוף סוף את סדר היום הביטחוני שבו הוא חי לסדר יום אזרחי.

המהפך ההוא לא היה לשווא. הוא נשא פירות. בטווח המיידי, הממשלה הרעיפה על הציבור לא מעט כסף. ציבור ההורים הצעירים, למשל, קיבל גם נקודות זיכוי במס לילדים עד גיל 3, וגם סבסוד של הגנים לילדים בגילי 3–4. העסק הזה לבדו שווה יותר מ־3 מיליארד שקל.

סדר היום הפך מאזרחי לביטחוני צילום: ענר גרין

התועלת בטווח הארוך היתה אפילו גדולה יותר עבור כולנו: סוף סוף היה אפשר להתחיל לדבר ברצינות על הנושאים שבאמת מרכיבים את חיי היומיום שלנו במדינת ישראל: לדבר על התורים לניתוחים בבתי החולים, לדבר על משכורות העתק הלא מוצדקות של המנהלים בחברות הגדולות או לדבר על בועת המשכנתאות שמתנפחת פה. כן, פתאום אפשר לדבר אפילו על הפנסיה.

אבל עכשיו המצב הביטחוני נמצא בראש סדר העדיפויות. היה נחמד לו היינו יכולים לתעל את כל האנרגיה הקולקטיבית שהוא עורר לא רק לחיבוק תושבי הדרום והחיילים, אלא גם למאבק למען שיפור מערכת החינוך הציבורית, למשל.

אני לא טוען שהמלחמה הנוכחית מיותרת. קטונתי. אני רק מקווה שאחרי שהיא תיגמר, סדר היום הביטחוני ייגמר יחד איתה.

שאול אמסטרדמסקי

סדרי עדיפויות ביטחוניים

נתניהו לא התמקד באיום המיידי

שלושת השבועות שחלפו מתחילת מבצע צוק איתן חידדו עד כמה האיום מדרום הוא מיידי, אכזר ובמגמת התעצמות נמשכת. זה לא שמקבלי ההחלטות לא היו ערים ומודעים לו, הם פשוט בחרו לשרטט את מפת האיומים קצת אחרת. וכך, בזמן שראש הממשלה ניסה למקד את תשומת הלב הציבורית והעולמית באיום האיראני, ושפך על מוכנות צבאית וטכנולוגית שאת פרטיה לא נדע לעולם 11 מיליארד שקל (כך לדברי ראש ממשלה אחר, אהוד אולמרט), איום חמאס שנמצא ממש בחצר האחורית שלנו קצת נשכח, לפחות מבחינת סדרי עדיפויות תקציביים.

הנגמ"ש הלא ממוגן שנפגע בעזה וטנק המרכבה, שדווקא עושה חיל אבל רגע לפני המבצע קוצצו שעות האימונים בחטיבה המתפעלת שלו, מרמזים עד כמה הדיון התקציבי הבא הולך להיות קריטי ועם שוליים צרים מאוד לתמרון.

בשלושת השבועות שחלפו למדנו עד כמה עדיין צריך להשקיע בהתגוננות מפני כלי הנשק והלחימה ה"פשוטים" - רקטות תוצרת בית ופצמ"רים. המלחמה בעזה גם לימדה אותנו לקחת בעירבון מוגבל את תחזיות האימה ואת תרחישי ההפחדה העתידיים מבית מדרשו של ראש הממשלה. האיום המיידי, לפחות בינתיים, אמנם הרבה פחות מפחיד מפצצה גרעינית, אבל הוא הרבה יותר מטריד את חיי היומיום שלנו וגבה חיים של חיילים ושל אזרחים שלא מוגנו די הצורך. במקום לדאוג להם, התקציבים זרמו לחזית הגרעינית שבנה לנו נתניהו.

נעמה סיקולר

הצד הפלסטיני

ברצועת עזה לא מרגישים את החג

בתחילת השבוע החל ברצועת עזה עיד אל־פיטר מהעצובים שידעו תושביה. אין ספק שמצוקת האוכלוסייה וחוסר שביעות הרצון מהמצב הגיעו לאוזניה של הנהגת חמאס הספונה מתחת לאדמה כבר יותר משלושה שבועות. המסר הועבר גם ליו"ר הלשכה המדינית ח'אלד משעל, הנהנה בינתיים מהטוב שמוצע לו בבירת קטאר.

שכונת סג'עייה צילום: אי פי איי

חמאס נכנס לסבב הזה מתוך רצון לשינוי המשוואה של הבנות עמוד ענן והציב רף גבוה של הסרת המצור. אחרי שבועות של כתישה מהאוויר, מהים ומהיבשה חמאס ירצה לצאת עם משהו מהסבב הזה, כדי שיוכל להסביר שהתעקשותו על תנאים כאלה ואחרים הצדיקה את ממדי ההרס. גם לפני תחילת צוק איתן מצבם של מרבית תושבי הרצועה היה בכי רע (להבדיל מבכירי חמאס ומקורביהם), והיום ניתן לומר כי הלחימה החזירה את הרצועה הרבה צעדים לאחור.

מעבר למחיר הכבד של יותר מאלף הרוגים, אלפי פצועים ועשרות אלפי בתים הרוסים, הערכות ראשוניות מדברות על נזק כלכלי של כ־3 מיליארד דולר. סביר להניח שהמספר יהיה גבוה יותר.

בעולם הערבי קיימים רצון וגם יכולת פיננסית לשקם את רצועת עזה, ובעיקר את שכונת שג'אעיה שהפכה סמל המאבק. כדי לעשות זאת ישראל ומצרים יהיו חייבות לפתוח את המעברים ולאפשר הכנסת חומרי בניין וחומרים נוספים. האתגר כאן אדיר - כיצד להבטיח שהמלט יגיע לשיקום ולא למנהרות חדשות. החדשות הטובות מבחינת ישראל שהיא לא לבד בסיפור: סעודיה ואיחוד האמירויות לא מוכנות להעביר דולר לעזה בלי שיראו לאן הוא הולך. החדשות הפחות טובות הן שקטאר עדיין מוכנה לתת גב חזק לחמאס.

דורון פסקין