$
משפט

עורכי הדין יצחקניא וסובל זוכו מהקובלנה המשמעתית שהוגשה נגדם

ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין הורתה לשניים להתפטר מייצוגו של עד המדינה בפרשת הולילנד שמואל דכנר, אך הם סירבו. בית הדין המשמעתי המחוזי בראשות עו"ד אבי אודיז, קבע כי לא היתה עילה משפטית לדרוש את ההתפטרות, אך מתחו ביקורת על התעלמות השניים מההנחייה שניתנה להם בפרשה

ענת רואה 15:3824.12.13

עורכי הדין אמנון יצחקניא ואילן סובל ממשרדו, אשר שימשו כפרקליטיו של עד המדינה המנוח שמואל דכנר בפרשת הולילנד, זוכו ע"י בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין מהקובלנה שהוגשה נגדם.

 

הקובלנה הוגשה לאחר שהשניים סירבו להתפטר מייצוגו של דכנר בתביעה אזרחית שהגישו בשמו. ועדת האתיקה טענה כי הם פועלים בניגוד עניינים ופוגעים בכבוד המקצוע. התלונה נגד שני הפרקליטים הוגשה ע"י עו"ד רועי בלכר, פרקליטו של אהוד אולמרט, שחקר את דכנר במשפט.

 

יצחקניא וסובל ייצגו את דכנר מ-2008 ועד פטירתו ב-2013. הם נשכרו כדי לייצגו בתביעה כספית שביקש להגיש נגד הלל צ'רני ובהמשך נחתם הסכם עד מדינה בין דכנר לפרקליטות והוגש כתב האישום בפרשת הולילנד. הפרקליטים מסרו הודעות במשטרה במסגרת חקירתה, ונכללו ברשימת עדי התביעה. כמו כן הם הגישו את התביעה האזרחית של דכנר.

 

יצחקניא וסובל ייצגו את דכנר מ-2008 ועד פטירתו ב-2013 יצחקניא וסובל ייצגו את דכנר מ-2008 ועד פטירתו ב-2013 צילום: shutterstock

 

בתלונת עו"ד בלכר נגדם נטען שמתקיים ניגוד עניינים שמנוגד לכלל 36 לכללי האתיקה, כשהם מייצגים את דכנר בתביעה האזרחית הקשורה בהליך הפלילי וכאשר הם עצמם צפויים להעיד בהליך הפלילי. ועדת האתיקה קיבלה את הטענה, החליטה לדרוש מהשניים להתפטר מהייצוג אך הם סירבו ויצחקניא אף התראיין באמצעי תקשורת ואמר כי ימשיך לייצג את עד המדינה חרף החלטת ועדת האתיקה.

 

הכרעת הדין נכתבה ברובה ע"י עו"ד אבי אודיז, שציין בפתח דבריו כי החליט לזכות את השניים בנימוק שאין במעשיהם הפרה של סעיף 36 לכללים. לדבריו, לא יכולה להיות מחלוקת שתפקידם המשולש של הנאשמים - כמייצגים בהליך האזרחי, כמייצגים במגעים עם המדינה להסדרת מעמדו של ש.ד. כעד מדינה בהליך הפלילי, וכעדי תביעה בהליך הפלילי – מעורר בעייתיות ואף תחושת אי נוחות מסוימת כמו גם תהיות מקצועיות שונות. יחד עם זאת, אין מדובר בהכרח בבעייתיות שיש להניחה לפתחם של הנאשמים.

 

עו"ד אודיז כתב שהנאשמים לא בחרו למסור הודעות במשטרה במסגרת חקירת פרשת הולילנד, אלא נדרשו לעשות כן. כך גם לדבריו הנאשמים לא ביקשו להעיד מטעם התביעה בהליך הפלילי, אלא זומנו על ידי המאשימה, באופן שלא הותיר בידיהם את הברירה האם להעיד אם לאו.

 

לדבריו, השאלה המשפטית הינה האם האיסור שבכלל 36 לכללי האתיקה יכול לחול על מצב בו עוה"ד המייצג לקוח בהליך אזרחי, נקרא להעיד מטעם התביעה בהליך פלילי, בו אותו לקוח הינו גם הוא עד, ואף עד מרכזי, מטעם התביעה, וזאת כאשר בין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי מתקיימת זהות חלקית בעובדות. לדבריו, למקרא נוסח הסעיף עולה כי התשובה לכך הינה שלילית מפני שהפרקליטים לא עמדו להעיד "מטעם" הלקוח, והוא אינו מי שזימנם לעדות, אלא הם נקראו להעיד מטעמה של המדינה.

 

מסקנתו של אודיז הינה כי "עולה בלא כל צל ספק כי לא ניתן להחיל את כלל 36 לכללי האתיקה על עניינם של הנאשמים, ויש לזכותם מהעבירה המיוחסת להם לפי כלל זה".

 

בנוסף זוכו יצחקניא וסובל מעבירת פעולה בניגוד עניינים לפי כלל 14. אודיז קובע כי הסעיף הנ"ל מתייחס בבירור למצב בו עו"ד מייצג בעניין אחד שני צדדים שונים בעלי אינטרסים מנוגדים וכותב כי לא ברור כיצד סיטואציה שכזו כלל עשויה להיות רלוונטית לעניינם של הנאשמים, אפילו בתפקידם המשולש, כמייצגים בהליך האזרחי, כמייצגים מול הרשויות בנושא מעמדו של ש.ד. כעד מדינה, וכעדי תביעה בהליך הפלילי.

 

יחד עם זאת, אודיז מתח ביקורת על התנהלותם של השניים בקשר ללהחלטות ועדת האתיקה. הוא כתב כי אכן צודקים הנאשמים בטענתם שהחלטות ועדת האתיקה אינן בעלות מעמד נורמטיבי, והן בבחינת המלצה של הועדה, אך יחד עם זאת הוא קבע כי הנאשמים בחרו שלא לקבל את המלצות ועדת האתיקה, אך מנגד גם להשאירן על כנן ולא לנסות לתקוף אותן. "קשה להלום מצב בו עורכי הדין יתעלמו מהמלצות והנחיות אלו מחד, אך גם לא ינסו לפעול לשינויין מאידך. בנסיבות אלו, כתב אודיז, יש משום התנהלות שמעוררת אי נוחות גדולה. "בעניין זה התלבטתי האם אין מקום להרשיע את הנאשמים בעבירה של התנהגות שאינה הולמת", כתב, אך סיכם כי החליט להימנע מכך.

 

חבר בית הדין עו"ד שמואל פינקו הצטרף לדעתו של עו"ד אודיז אך הוסיף שזאת "לא בלב קל, שכן מקננת בי תחושה שהנאשמים, בהתנהלותם המסוימת שלאחר קבלת החלטת ועדת האתיקה לא הוסיפו כבוד למקצוע עריכת הדין אך יחד עם זאת, על פי דיני האתיקה החלים מן הדין לזכותם".

 

פינקו כתב כי הנאשמים, שהם פרקליטים ותיקים ומנוסים, העדיפו להתמודד עם החלטת ועדת האתיקה אשר קראה לאלתר להתפטרותם מהמשך ייצוגו של עד המדינה, "בדרך של הנפת מגן ולא בדרך של הנפת החרב". הוא כתב כי "זו אכן זכותם, ובדין זוכו. אך להלל זאת, לא אוכל".

 

הוא ציין כי עו"ד המעוניין לתקוף החלטת ועדת האתיקה המורה לו להפסיק לייצג לקוח, יכול לנקוט במספר דרכים: האחת, לא להתייחס ולהמתין לקובלנה ככל שתוגש; השנייה, להגיש שאילתא חוזרת לועדת האתיקה הארצית; והשלישית, לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים.

 

לדבריו הנאשמים לא הסתפקו בזכותם הקנויה להמתין לראות אם תוגש קובלנה, אלא הם טענו באופן פומבי שאין בכוונתם לכבד את החלטת ועדת האתיקה המחוזית. לדבריו הוא שאל את עצמו האם מעשה זה הינו ראוי, "נטיית ליבי היא לשלילה, אולם משהונחה הקובלנה לפתחנו כפי שהונחה, בהתבסס על חומר הראיות אשר הוגש בהסכמה, לאור אופן ניסוחה של הקובלנה שבפנינו אין לנו אלא לזכות את הנאשמים מכל הוראות החיקוק המפורטות בה".

 

עו"ד שרון גרשוני הצטרפה לשני עמיתיה והוסיפה כי "גם אני כחבריי מביעה אי נוחות באשר להתנהלות הנאשמים בתיק זה אשר התעלמו התעלמות מופגנת ומוחלטת מהחלטת ועדת האתיקה המחוזית בדבר המשך ייצוגם את ש.ד.".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x