ישראל מתחברת לכלכלה
 

בארץ

מילון כלכליסט
דון ג'ייקובס
דון ג'ייקובס  
צילום: עמית שעל
מניות קשורות לכתבה
    כתבות מוסף בכל סוף
    שבוע ישירות למייל שלך
     

     מאשר קבלת תוכן שיווקי

    דיוור נוסף
     

    שכפל לי מנהל

    שיחה לא שגרתית על הנחיצות של לימודי מינהל עסקים והצורך לייצר עוד ועוד מנהלים מאותו פס ייצור, עם דון ג'ייקובס, הדקאן המיתולוגי של קֶלוג והאיש שפחות או יותר המציא את התחום

    המייל האדום | תגובה לכתבה | הדפסת כתבה | שלחו כתבה |
    שתף כתבה

    קשה לדעת אם התדהמה שדון ג'ייקובס (Don Jacobs) מפגין היא אמיתית. "מה?! קונפורמיסטים?!", הוא עונה בזעזוע כשאני שואל אותו מדוע לבוגרי MBA יצא שם של אנשים שהולכים בעקבות העדר. "אני לא מכיר את כל בתי הספר למינהל עסקים, אבל בקלוג אין קונפורמיסטים!". כן, ג'ייקובס (84) לא מוכן שיגידו דברים רעים על הבייבי שלו, בית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, אשר נקרא על שם ממציא דגני הבוקר, ג'ון קלוג.



    במשך 26 שנה כיהן ג'ייקובס כדקאן בית הספר, מאז 1975, כשעוד קראו לו סתם "בית הספר למינהל עסקים של נורת'ווסטרן". באותן שנים הוא נחשב לעוד "מקום בינוני שמי שלימדו בו הם אנשי עסקים שהעבירו הרצאות באולמות מפוצצים באמצעות מגאפון". ארבע שנים לאחר מכן העבירו בני משפחת קלוג צ'ק על 10 מיליון דולר להנהלת בית הספר בתמורה לשינוי שמו, בדרך להפיכתו לאחד המותגים החזקים בתעשיית ה־MBA, בית החרושת היעיל ביותר ליצירת מנהלי שיווק. ג'ייקובס גייס חוקרים צעירים ומוכשרים בתחומי השיווק, ההתנהגות הארגונית ותורת המשחקים, פיתח שיטת קבלה חלוצית שביקשה לראיין כל אחד מאלפי המועמדים, ובשנות השמונים והתשעים, שהיו תור הזהב של בתי הספר למינהל עסקים, קלוג הפך לאחד המקומות שהילכו קסם על צעירים שחלמו להתעשר.

     

    דון ג'ייקובס
    דון ג'ייקובס צילום: עמית שעל

     

    לכן, ג'ייקובס בעצם רואה את הצלחתו של קלוג כהצלחתו שלו, וגביניו מתקשים כשהוא שומע משהו בגנות הסטודנטים והבוגרים שלו. נכון, הוא מודה שתלמידי מינהל עסקים יש יותר מדי, ושלא כולם משהו, אבל אלה בשום אופן לא התלמידים המעולים שהוא הוציא תחת ידיו. "יש הבדל של שמים וארץ בינם לבין התלמידים של קלוג", הוא אומר.

     

    באיש הגבוה הזה, שנולד בשיקגו כשאיש לא דמיין את המשבר של 1929, יש ניחוח של אמריקה של פעם. ב־1956, עם תואר דוקטור בכלכלה מאוניברסיטת קולומביה, הוא השתלב כמרצה למימון בנורת'ווסטרן. ב־1975 נכנס למשרד הדקאן, ולא יצא משם עד 2001. היום הוא עדיין מלמד קורסים במימון, ובמקביל מבקר ברחבי העולם, במקומות בהם יצר תוכניות משותפות עם מוסדות מקומיים. לישראל הוא הגיע כדי להשתתף בטקס הסיום של "קלוג רקנאטי" - תוכנית משותפת של נורת'ווסטרן ואוניברסיטת תל אביב (ראו מסגרת), הנחשבת ליקרה ביותר בישראל, עם שכר הלימוד של 60 אלף דולר, פי עשרה משכר הלימוד הרגיל לתואר שני. הסטודנטים הם בעיקר צעירים ש־MBA של קלוג יזניק את הקריירה שלהם תמורת ההון הזה.

     

    זה לא הכסף, אלא ההתרגשות

     

    האמריקאים הם אלופי הסטטיסטיקה. הם מדרגים הכל, מבתי חולים ועד אוניברסיטאות - ובעיקר בתי הספר למינהל עסקים, דירוגים שמפרסמים העיתונים המרכזיים בארצות הברית. בעשור האחרון נותרה צמרת הדירוג הזה יציבה למדי, ורק סדר השמות בה משתנה: ברוב הדירוגים נכללים הרווארד, סטנפורד, וורטון (אוניברסיטת פנסילבניה), שיקגו, קולומביה, דארמות' - וגם קלוג־נורת'ווסטרן: השנה הוא דורג רביעי ב"ביזנסוויק", חמישי ב"US News" ושביעי ב"פורבס".

     

    הדירוגים האלה, שהחלו ב־1967 כדירוגים אקדמיים טהורים, נשענים כיום גם על פרמטרים כמו שכר הבוגרים. השיטה הזו מעוררת ביקורת רבה: במאמר שפורסם במגזין "ניו יורקר" ביקר הפובליציסט מלקולם גלדוול את חוסר השקיפות במדדי הדירוג, וטען שהדירוגים שמים דגש עצום על פרמטרים קונטרוברסליים כמו סלקטיביות הקבלה, ומתעלמים מפרמטרים כמו גובה שכר הלימוד. ההתעלמות הזו, הוא טען, תורמת במישרין לדירוג הגבוה של בתי הספר הפרטיים, ששכר הלימוד בהם מגיע ל־50 אלף דולר לשנה.

     

    הביקורת אינה מופנית רק לגופי התקשורת המדרגים, אלא גם לאוניברסיטאות שמתבשמות מהדירוג. פרופ' ג'פרי פפר, מומחה לניהול מסטנפורד, טען בעבר כי על בתי ספר למינהל עסקים לחדול לנהוג כארגונים עסקיים. "לא כל בתי הספר המקצועיים באוניברסיטה, כמו הנדסה או משפטים, מציגים את הלימודים כדרך להתעשר", כתב, וקבע כי לתוכניות הללו תהיה זכות קיום רק אם יוותרו על תפיסת הסטודנט כלקוח.

     

    ג'ייקובס. "פעם היית קורא את שייקספיר, היום כדאי שתדע חשבונאות"
    ג'ייקובס. "פעם היית קורא את שייקספיר, היום כדאי שתדע חשבונאות" צילום: עמית שעל

     

    פפר ואחרים טוענים שבלימודי מינהל עסקים, להבדיל מרפואה, פיזיקה ואפילו משפטים, אין ייעוד. אנשים הולכים ללמוד MBA כדי להסתדר כלכלית.

    ג'ייקובס: "זה נכון, אבל זה נכון גם בהנדסה ובמשפטים. אתה טוען שלסטודנטים במינהל עסקים אכפת יותר מהכסף מאשר לסטודנטים לפיזיקה או הנדסה?".

     

    בלימוד מקצוע כמו הנדסה או רפואה יש תחושת ייעוד, גם אם לומדים את זה מטעמים אחרים.

    "ולרפואה לא הולכים בשביל הכסף?".

     

    בישראל, לא בהכרח. אולי אגו, אולי סטטוס, אבל גם אם זו הסיבה, זה לא אומר שאין ייעוד במקצוע הרפואה. במינהל עסקים, לדעתי, זה לא כך.

    "בקלוג יש סטודנטים עם תחושה חזקה של ייעוד. יש אצלנו אנשים עם מיזמים חברתיים וכאלה שעובדים בארגונים ללא מטרות רווח.

     

    "באופן כללי, הנהירה למינהל עסקים דומה לנהירות קודמות: אחרי מלחמת העולם השנייה הלכו לפיזיקה כי לשם העולם הלך, ואחר כך לכימיה ואז למשפטים, וב־15 השנים האחרונות הלכו לניהול - לא רק בגלל הכסף, אלא כי שם קורים דברים מסעירים".

     

    "לא קונים אצלנו תואר"

     

    כשבוגר קולג' שמרוויח 40 או 50 אלף דולר לשנה קורא ב"פורבס" שהמשכורת הממוצעת של בוגר MBA במוסדות המובילים, מיד עם סיום לימודיו, היא 200 אלף דולר לשנה, האם אפשר להאשים אותו שהוא רץ לבנק ולוקח הלוואת שכר לימוד על 150 אלף דולר? האם אפשר להאשים אדם שחשב לפתח קריירה בהוראה בעיר קטנה באוהיו, ואז נתקל במספרים האלה, משנה את המסלול ומוצא עצמו בניו יורק, מעביר מצגות לבעלי חברות בחליפות? הוא יודע ש־MBA יוקרתי לא בהכרח יהפוך אותו למנהל טוב יותר, אבל בלעדיו הוא ידשדש לנצח בעשירונים הבינוניים. בעבורו, ה־MBA הוא תחנת שיגור - ואם אפשר לשלם ולשגר את שכרך לשמים, מדוע להביט מהצד? וכך, לפי המרכז למחקר סטטיסטי בחינוך, בארצות הברית מוענקים מדי שנה כ־150 אלף תוארי MBA, שמניבים לאוניברסיטאות הכנסות של מיליארדי דולרים בשנה.

     

    בניין בית הספר קלוג בשיקגו. "אנחנו רוצים מרצים טובים, ומרצים עולים כסף"
    בניין בית הספר קלוג בשיקגו. "אנחנו רוצים מרצים טובים, ומרצים עולים כסף" צילום: נתן מנדל

     

    פרופ' אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל לכלכלה ומבקר חריף של לימודי מינהל עסקים, אמר בעבר ל"מוסף כלכליסט" כי "המרצים שמלמדים בתוכניות האלה לא יגידו את זה בפומבי, אבל בחדרי חדרים הם מודים שרמת לימודי ה־MBA היא בדיחה. האוניברסיטה מעולם לא היתה מתפשרת על רמת לימודי תואר שני בכימיה, למשל, כפי שהיא עושה במינהל עסקים". הדברים נתמכים במחקר של אוניברסיטת איווה, שמצא כי בתי ספר רבים למינהל עסקים בארצות הברית מורידים את רמת הקורסים בשל דרישת הסטודנטים.

     

    פרופ' ג'ייקובס, האם רמת הלימודים במינהל עסקים היא בדיחה? אנשים באים לקנות תואר?

    "כשמוניתי לדקאן, בתי הספר למינהל עסקים היו המחלקה החלשה ביותר באקדמיה ברמת המחקר. שינינו את זה: במקום לשכור מרצים שהם אנשי עסקים, שכרנו מתמטיקאים, סוציולוגים ופסיכולוגים, שיכולים לומר לאן העולם ילך. לך לסטנפורד או לנורת'ווסטרן ותמצא שהמרצים לניהול יכלו ללמד במחלקות לסטטיסטיקה, מתמטיקה או סוציולוגיה. הם מלמדים בניהול כי שם מתנהל המחקר שלהם, והם לא מקלים על הסטודנטים".

     

    אבל האם אתה מסכים שמעסיק שלוקח בוגר הרווארד או קלוג לא עושה את זה בשל רמת לימודי התואר במוסדות האלה, אלא משום שהוא יודע שהבחור הזה עבר ועדת קבלה קשה?

    "זה נכון. אילו הייתי מעסיק, הייתי שואל אם הבן אדם הזה יכול היה להתקבל למוסד א', ב' או ג'. זו לא השאלה היחידה, אבל זו אחת השאלות".

     

    למה לימודי מינהל עסקים בארצות הברית, וגם בתוכניות המשותפות בעולם, כל כך יקרים?

    "בגלל שאנחנו רוצים מרצים טובים, ומרצים טובים עולים כסף. אבל זו באמת בעיה חריפה".

     

    בישראל ובארצות הברית כל סטודנט רביעי לומד מינהל עסקים, לתואר ראשון או שני. המספר המדהים הזה לא בעייתי בעיניך?

    "לכן הורדנו את תוכנית המינהל עסקים שלנו לתואר ראשון. נשיא נורת'ווסטרן התחנן שנמשיך עם התוכנית לתואר ראשון, כי יש ביקוש אדיר, אבל לא הסכמתי. מינהל עסקים צריך להיות תואר מתקדם".

     

    כל סטודנט רביעי לומד מינהל עסקים, אבל אתה אומר שזה לא כי הם רוצים להסתדר. אז מה הסיבה שזה כה פופולרי, כי זה מעניין?

    "העולם השתנה. המושג חינוך ליברלי אינו כולל היום את התכנים של פעם. פעם היית קורא את שייקספיר, היום כדאי שתדע חשבונאות, כי אחרת לא תבין על מה מדברים איתך. הנה, בוול סטריט עומדים עכשיו אנשים שלא מבינים מה הם רוצים. אם הם היו מבינים, היית יכול לדבר איתם. אבל הם לא".

     

    "הכסף יעבור לאבו דאבי"

     

    כאן אנו מתחברים למחאה הנוכחית בארצות הברית, שמופנית גם לבוגרי ה־MBA שהשתלבו בענף הפיננסים. לפני שלושה שבועות, סטודנטים למינהל עסקים מוורטון הניפו לעבר מפגינים בפילדלפיה שקראו: "Get a Job!". ההתנגשות בין המפגינים הכורעים תחת נטל העבודה, הקוראים לעצמם "ה־99%", לבין בוגרי אוניברסיטאות העילית שחדרו לאחוזון העליון, פרטה על המיתרים העדינים של הנפש האמריקאית. אותה נפש שיודעת כי ב־30 השנים האחרונות זינקה ההכנסה הריאלית של המאיון העליון באמריקה ב־270% בעוד שהכנסות העשירונים התחתונים דווקא ירדו.

     

    המחאה הכלכלית בארצות הברית. "המפגינים לא מבינים מה הם רוצים"
    המחאה הכלכלית בארצות הברית. "המפגינים לא מבינים מה הם רוצים" צילום: רויטרס

     

    המחאה הנוכחית היא חץ נוסף שהציבור מפנה כלפי מנהלי וול סטריט. החץ הקודם הופנה אליהם לפני שלוש שנים, עם פרוץ המשבר הפיננסי. הלהטוטים שביצעו מנהלים וסוחרים בבנקי השקעות, בהתעלם מהסיכונים השערורייתיים, עוררו צונאמי של ביקורת על עולם הערכים הקלוקל שמנחילים בתי הספר למינהל עסקים. למשל, במאמר שפורסם ב"ביזנסוויק" בנובמבר 2008 טען פרופ' ג'י לורש מהרווארד כי הפקולטות למינהל עסקים נושאות באחריות למשבר. "מכשירים פיננסיים מורכבים, תשלומים לא מבוקרים, אימוץ נלהב מדי של עקרונות השוק החופשי - כל אלה נלמדים בבתי הספר למינהל עסקים בלי לשים לב לנזקים שהם עלולים לגרום", כתב לורש. ביקורת דומה השמיע הנרי מינצברג מאוניברסיטת מקגיל, שנבחר על ידי "הוול סטריט ג'ורנל" לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על עולם הניהול: "תוכניות MBA מלמדות את האנשים הלא הנכונים את הדברים הלא נכונים, ואחת התוצאות היא המשבר הפיננסי", אמר מינצברג ל"מוסף כלכליסט".

     

    כשג'ייקובס שומע את שמו של מינצברג הוא נע בכיסאו. "סליחה, איפה מינצברג מלמד? במקגיל? זו לא אוניברסיטה מפוארת. אם הוא כל כך נחשב, למה הוא לא מלמד באחד המוסדות המובילים?". אבל נדמה שג'ייקובס יודע את התשובה. בתי הספר למינהל עסקים לא אוהבים אקדמאים שקוראים עליהם תיגר.

     

    ובכל זאת, האם לבתי הספר למינהל עסקים אין אחריות למשבר?

    "יש ביקורת על המוצרים הפיננסיים המורכבים שבוגרי ה־MBA פיתחו, אבל הם נועדו לפזר סיכונים. הבעיה היתה שמי שהתחיל לסחור בהם לא הבין מה הוא עושה. לדעתי, רוב אלה שלא הבינו הם לאו דווקא אנשים שלמדו מינהל עסקים, בטח לא בקלוג".

     

    רבים מהמנהלים שחטאו הם בוגרי בתי הספר המובילים למינהל עסקים. למה אתה חושב שהסטודנטים מקלוג לא הפכו להיות תאבי בצע?

    "לכל בית ספר יש ייחוד. אתה רוצה ללכת לוול סטריט? לך לוורטון או לקולומביה. אלינו באים אנשים שיותר מוכוונים לשיווק או להתנהגות ארגונית. האנשים שאתה מדבר עליהם, שמתעניינים רק בכסף, לא מגיעים מקלוג: אנחנו היינו בית ספר בינוני והפכנו לבית ספר מעולה משום שיצרנו מהפכה. מינצברג אומר שאנחנו לא מלמדים ערכים? אנחנו היינו הראשונים ללמד בשיטה של שיתוף עסקי. אנחנו הראשונים שהנחלנו ראיונות לכל המועמדים בכל העולם: גם אם אתה בתל אביב ורוצה לבוא ללמוד בשיקגו, יראיין אותך בוגר שלנו. דחינו אנשים מבריקים, אנשים עם 800 ב־GMAT, עם משפחות מפוצצות בכסף, כי הם היו אנשים שלא מספיק אהבו אנשים. נכון, עשינו טעויות, וגם אלינו הסתננו אנשים לא טובים שאחר כך חטאו בוול סטריט, אבל אני בטוח שזה מיעוט קטן".

     

    בוא נחזור לתנועת המחאה הנוכחית. אתה מצדיק אותה? אתה מבין את תחושת המרמור?

    "מוצדק זו מילה בעייתית. נכון שבתקופה האחרונה יש נהירה לענף הפיננסים שמשלם היטב, וזה מרחיב את הפערים. הבונוסים בשנים האחרונות הפכו למשמעותיים, וגם זה הרחיב את הפערים. האם אני אוהב את זה? לא, אבל השאלה היא איך עושים משהו כדי לפתור את זה. לעמוד בוול סטריט עם שלט לא ישנה כלום. זה רק יכול לגרום לכך שהכסף יעבור למקום אחר".

     

    לאן?

    "חסרים מקומות? לאבו דאבי למשל".

     

    אתה באמת חושב שבוגר קלוג ירוץ לאבו דאבי כדי לקבל בונוסים גבוהים יותר?

    "חברות תעשייה לא יעברו כל כך מהר, אבל בתעשיית הפיננסים יש מעבר. יש קרנות גידור שכבר עזבו את ניו יורק למקומות אחרים בארה"ב, לניו מקסיקו או לערים קטנות בקונטיקט. הכסף יכול לנוע".

     

    דילמת התמחות היתר

     

    בשנה האקדמית 2011–2012, מדווח "הוול סטריט ג'ורנל", ירד היקף הנרשמים לתוכניות MBA בארצות הברית ב־10% לעומת השנה הקודמת. המגמה הזאת בלטה גם בתוכנית קלוג רקנאטי: את התוכנית סיימו 30 סטודנטים, ירידה של 43% לעומת שנה קודם לכן. "זו היתה התוכנית הקטנה ביותר מאז הקמתה", מאשר ג'ייקובס, ומוסיף שהסיבה היא חוסר הוודאות הכלכלית: אנשים כבר לא בטוחים שההשקעה העצומה בלימודים תניב את התשואה שהיו מקבלים לפני עשור.

     

    אבל ייתכן שמדובר גם בשינוי תפיסה בנוגע לרלבנטיות של התואר. אם מקישים בגוגל את המילים "The MBA is Dead" מקבלים 12 אלף תוצאות. מבקרים רבים החלו לצוץ כנגד התואר. למשל, במאמר שפורסם במגזין "אטלנטיק" ב־2006 וזכה לתהודה רבה (ואף הפך לספר) הסביר ד"ר מתיו סטיוארט, פילוסוף וחוקר ניהול, כי בעלי דוקטורט בפילוסופיה הם מנהלים טובים יותר מבוגרי MBA כיוון שלמדו לחשוב באופן עמוק וביקורתי יותר.

     

    מאמרי ביקורת כאלה הובילו גם לשינוי בהרגלי הגיוס של החברות. למשל, קרן הגידור De Shaw החליטה שלא לגייס בוגרי MBA, אלא להעדיף בוגרי מדעים. גם חברת הייעוץ מקינזי חדלה להעדיף בוגרי MBA, מתוך הבנה כי אנשים שלמדו לתארים מתקדמים בבלשנות או בגיאופיזיקה עשויים להיות מועמדים מתאימים יותר, עם אופקים רחבים יותר.

     

    בין המנהלים שאינם רצים אחרי בעלי MBA יש כאלה שמחזיקים בעצמם בתואר. הם פשוט חושבים שהעולם השתנה, ומה שהיה טוב לפני 20 שנה אינו מספיק היום. אחד מהם הוא המתמטיקאי וסוחר האופציות נאסים טאלב. מחבר רב־המכר "הברבור השחור". טאלב טוען כי בוגרי MBA נוטים להתרסק בשווקים בגלל חשיבתם הקונפורמיסטית, שאינה מתאימה לסביבת המסחר הנוכחית.

     

    אז אתה לא מסכים עם נאסים טאלב, שאומר שבוגרי MBA הם אנשים עם מחשבה אחידה?

    "מי?".

     

    הסוחר שכתב את "הברבור השחור".

    "אה. טוב, הוא, אל תקשיב לו. הוא ממש לא סוחר טוב. הוא סופר טוב, אבל זה הכל".

     

    רוצים לקרוא עוד כתבות מהמוסף? קבלו את הניוזלטר השבועי. לחצו להרשמה

     


    14 תגובות ל ”שכפל לי מנהל“

    (14 תגובות)
     
    נושאים
    בארץ רכב עסקי ספורט משפט קריירה קריקטוריסט אפליקציות נדלניסט עולם פנאי 2014 וידאו צרכנות דיגיטלית תעופה ותיירות מינויים חדשים ארכיון שערים טכנולוגי חינוך פיננסי פרסום ושיווק אינטרנט דעות אחריות וסביבה מיוחדים פוטו כלכליסט
     
    השוק
    מקור נתוני הבורסה: קו מנחה /   bizportal
     
    אודות
     
    כלים
    דיוור אלקטרוני Radware Connector Supersize - עיצוב אתרים YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציות