• תפריט
מוסף אוקטובר 2011

הון אנושי - תכלה שנה וקללותיה

באירוע הפתיחה הרשמי של הביאנלה לאמנות בהרצליה היו אמורים בכירי המשק להתחכך קצת בעם ולראות קצת אמנות, אך איש מהם לא בא

ארי ליבסקר 09:3718.10.11

חגים הם זמן טוב ללקק בו פצעים, בעיקר כשהעם שונא אותך. ליקוק הפצעים מתקופת המחאה החברתית הורגש במיוחד באירוע הפתיחה הרשמי של הביאנלה לאמנות בהרצליה. זה היה אירוע פומבי שבו בכירי המשק היו אמורים להתחכך קצת בעם ולראות קצת אמנות, אך איש מהם לא בא.

 

הבטיחו להגיע גליה מאור ובכירים נוספים מבנק לאומי, שנתן חסות לאירוע. גם יו"ר יצרנית רהיטי הפלסטיק כתר סמי סגול, נשיא חברת הביטוח הראל גדעון המבורגר ובעלי חברת כוח האדם ORS דורון סבג הודיעו שיגיעו, וכך גם רבים אחרים. אבל בערב האירוע ראש עיריית הרצליה יעל גרמן נשאה את מילות התודה שלה מול מדשאה די ריקה, בחצר המוזיאון לתולדות העיר.

 

יעל גרמן ושגריר צרפת בישראל כריסטוף ביגו יעל גרמן ושגריר צרפת בישראל כריסטוף ביגו

 

"הם יגיעו", אמרו לי, "אל תדאג, יש פקקים". ואיש מהם לא בא, מלבד פטרונית האמנות ויו"ר סותביס ישראל רבקה סאקר, שהיתה מעורבת בהפקה. לאחר שהסתיים הארוע הרשמי, הכמעט אינטימי, החלה הופעה של שלמה גרוניך, ואנחנו נלקחנו בינתיים לסיור שהוביל אוצֵר התערוכה אורי דסאו, שקרא לביאנלה "המכה השנייה", מונח מימי המלחמה הקרה שמשמעותו מתקפת הנגד הגרעינית שכל אחת מהמעצמות הכינה, למקרה שתותקף בידי יריבתה.

השם הזה קיבל משמעות סימבולית בעיני מי שמחכה לתגובה של עשירי ארצנו למכות שקיבלו בחודשיים האחרונים מהמחאות הציבוריות והוועדות שקמו לכבודן.

 

איתן בן אליהו ורוית טרלובסקי איתן בן אליהו ורוית טרלובסקי צילום: עמית שעל

 

בימים האחרונים העשירים מקיימים את אירועיהם בפרטיות בבתיהם, ולא במקומות ציבוריים. למשל, בביתם המהודר בהרצליה פיתוח של בני הזוג יהודית ורוני קצין, מבעלי חברת הכימיקלים וילהלם רוזנשטיין, התארחו במוצאי יום כיפור מנכ"ל אסם אינטרנשיונל ויו"ר לוריאל ישראל גד פרופר, יו"ר דלק גבי לסט, נשיא חברת הטכנולוגיה הביטחונית סנטרי טכנולוגיות אלוף (מיל') איתן בן אליהו, ויו"ר מרקסטון דני גילרמן. ובערב סוכות מילאו חברי האלפיון העליון את ביתו בכפר שמריהו של יבואן דייהטסו וקיה רמי אונגר. מהאירוע לא נפקד גם המלך הבלתי מעורער של האלפיון נוחי דנקנר, שחגג את מכירת שופרסל.

 

 

 

נראה היה שמאחורי הדלתות הכל מתנהל כבימים ימימה, אף על פי שכמה חברים באלפיון העליון וכמה מנציגיהם התראיינו באחרונה בעילום שם לכלי תקשורת כאלה ואחרים וטענו שם שהם מרגישים שחייהם בסכנה. את ההסבר הכי משכנע לכך שהמיליונרים מעדיפים כרגע מסיבות פרטיות שמעתי בחצר המוזיאון, מהגברת סאקר. "יש עכשיו מגמה של בנק לאומי ושל בנקים אחרים לא לחגוג אירועים פומביים כי זה מעורר התנגדויות ציבוריות", אמרה לי סאקר, "לכן גליה מאור ושאר הבכירים החליטו בסופו של דבר לא להגיע".

 

וחבל. כי אם בכירי המשק היו מגיעים לתערוכה הם היו מקבלים בה שיקוף מדויק, ומעין אשרור מרגיע, לתקופת שלטונו של ביבי נתניהו: רוב העבודות בתערוכה עסקו באימה מאסון נוראי שעומד לנחות עלינו, שלא נדע. וגם הביקור בתערוכה היה פחות מלחיץ אותם מששיערו, כי רוב הציבור, זה שהבכירים כל כך חוששים להתראות איתו, התעניין פחות באמנות השנה, בניגוד לשנים קודמות, שבהן הביאנלה היתה מלאה במבקרים. החללים בתערוכה היו די מרווחים
ואפשרו לצפות ביצירות המורבידיות בנינוחות מסוימת, עד כמה שזה נשמע אירוני. ייתכן שהציבור נעדר גם בגלל כוונתו של האוצר, שאמר: "העדפתי להפריד את האמנות מהרחוב וליצור בידול, בשונה מהביאנלות בעבר, שבהן האמנות היתה חלק מהרחוב".

 

חללים ריקים, שקט ומרחק מהאנשים ברחוב ואמנות שמדברת על איך פחד משרת את הכוח. המוזמנים באמת הפסידו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x