• תפריט
מוסף אוקטובר 2011

אבא הזהיר אותי: "יש לך שלושה ילדים, זה חוסר אחריות להיכנס ללא נודע"

שמעון אקהויז, מייסד ויו"ר לומניס, בן 66, נשוי, אב לשלושה וסב לשישה ומתגורר בחיפה

עליתי לארץ לקראת גיל 5 מרומניה וגדלתי בפרדס חנה. גרנו שלוש שנים בבדון, מין מסגרת עץ עם יריעות ברזנט.

 

כשהייתי בן 8 עברנו לשיכון, ושם התבגרתי וגדלתי. אמי ואבי, אסתר ואברהם, שעברו את השואה, נהגו להתווכח על שימוש בגרמנית בבית. אמי תמיד כעסה על אבי שהעדיף לדבר יידיש ולא גרמנית מכובדת. היא אמרה: 'יידיש היא שפת פשוטי העם, גרמנית מראה שאתה בן אדם מתורבת'. שמעתי על זוועות השואה מחברים של הוריי בזמן שחשבו שאני ישן, ואני חושב שבגלל זה הפסקתי לדבר עם אמי גרמנית ברגע שעמדתי על דעתי.

 

 שמעון אקהויז עם הוריו ואחותו שמעון אקהויז עם הוריו ואחותו

 

"גדלנו בפרדסים ובחולות, זאת היתה ילדות מאושרת. אף שגדלתי בתקופת הצנע, כילד אף פעם לא הרגשתי רעב. באותה תקופה עולים קיבלו דונם אדמה לגידולים חקלאיים, ואנחנו גידלנו תרנגולות, עגבניות, תותי שדה ובוטנים. כילד אספתי תותים בקופסאות קטנות, הלכתי למושבה, מרחק של שלושה ק"מ, ומכרתי לחנויות. הוריי הדגישו את נושא המחויבות. אמי אמרה: 'יש לך מחויבות לעזור, כי לכולנו קשה'. לפעמים אני תופס את עצמי היום עושה דברים לא הגיוניים מתוך תחושת המחויבות הזאת.

 

"אמי היתה עקרת בית ואבי מנהל חשבונות שעבד בכמה עבודות כדי להתפרנס, אבל את משק העזר הוא לקח ברצינות. היו לנו חפרפרות בגינה ש'בלעו' את הבצלים שגידלנו מתחת לאדמה. אני זוכר שאבא לימד אותי כיצד להיפטר מחפרפרות: 'לוקחים בצל שלם, חותכים רבע, מורחים ברעל, ומחזירים אותו שלם לאדמה'. זה היה פרויקט משותף שלנו.

 

"בבית הספר הייתי שובב. הציונים שלי בהתנהגות אף פעם לא היו מהמשופרים. הימים הכי קשים שלי היו כשאבא הלך לאסיפת הורים. הייתי נענש ומאוד פחדתי מזה. אפילו כשהמורה היכה אותי עם ספר 'דבר לילדים' בראש, פחדתי לספר להוריי כדי שלא איענש. בלי קשר להתנהגות, הייתי ילד סקרן שאוהב מאוד לקרוא. אבי קנה לי בגיל צעיר את הספר 'מה טוב לדעת', וזה מיד תפס אותי.

 

"בבגרותי, אחרי כמה שנות עבודה ברפאל, רציתי לצאת ממערכת הביטחון ולגייס כסף לסטארט־אפ הראשון שלי (לומניס) ולהקים חברה משלי. אבא נלחץ מהרעיון ואמר לי שאני נוהג באופן לא אחראי: 'יש לך שלושה ילדים, אתה מסכן את העתיד שלהם. זה חוסר אחריות להיכנס ללא נודע'. זה היה סיכון גדול, ומכיוון שאני אדם מאוד מציאותי ופרקטי, ידעתי שלא בכל דבר שאעשה אצליח. ללכת על זה היה חלק מהשובבות שלי. זה חוזר לילד שהיה מוכן לעשות שטויות כל הזמן. אבא ראה רק את ראשית ההצלחה. כשהוא ראה שזה עובד, הוא נרגע"

בטל שלח
    לכל התגובות