על מי אורי יוגב?

ככה אורי יוגב אוהב את זה: הוא לבד מול העובדים, חשוף בחזית, חוטף ריקושטים בשבילנו, מקריב את עצמו למען שיפור מצבו של עם ישראל. שימו מולו גם אשה חזקה, במלוא כוחה, והוא יפרח ממש. מויקי כנפו הצועדת מדימונה בשם החד־הוריות ועד גילה אדרעי הנשלחת למעצר בשם ועד עובדי הרכבת, תנו ליוגב בחורה ממעמד הפועלים, הוא כבר יראה לה מה זה.

תחושת ההקרבה היא מקור כוחו. הוא בשיאו כשהוא מרגיש שהוא שוכב על הגדר. לך תשכנע את יוגב שזו גדר שאפשר בקלות לעקוף מהצד, או לא לעקוף בכלל, ושממילא אתה לא זוכר ששלחת אותו לקרב בשמך.

חזותו מתעתעת. תמיר יחסית, צנום, שקט, לבוש היטב, אירופי בגינוניו. כמו שר האוצר, גם הוא משדר ניתוק רגשי וביטחון מוחלט בצדקת הדרך. נער אוצר קלאסי. אבל שלא כמו שטייניץ, שעונה להתקפות עליו בהתכנסות מתגוננת או בהרצאה פילוסופית מרדימה, כאשר יוגב חש מאוים עדיף להפריט את עצמך מרצון.

לכן הוא משמש ככלי נשק יעיל, מתוחכם וקר רוח בעבור כל מי שרוצה לקדם אג'נדה ביבי־תאצ'ריסטית שבה האיש השמן של המגזר הציבורי מורעב למוות. בקדנציה של נתניהו כשר אוצר, יוגב כממונה על התקציבים עשה את העבודה המלוכלכת בעבור ביבי. הוא לא היסס להעליב את החד־הוריות, לתקוף את מנהלי בתי החולים הציבוריים, לקצץ למובטלים ולמקבלי הקצבאות ולחסום תקציבים לשרי ממשלה. ביבי השתמש בו כפטיש אוויר לריסוק מתנגדים ופיזור ועדי עובדים סוררים.

אורי יוגב צילום: סבסטיאן שיינר

זה הטיקט האידאולוגי שמוצמד לצווארון חליפתו של יוגב, והוא לא מתכוון להחליף אותו. במהלך העשור האחרון, שבו הוא מדלג ללא הרף בין תפקידים ציבוריים לעסקים פרטיים ופלירטוטים עם מיליארדרים אוסטרלים, הוא לעולם ייצג את העמדה ההיפר־קפיטליסטית, שרואה בכוחם של עובדים מאוגדים אסון לאומי. לא פחות. "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן - שבירת העבודה המאורגנת בישראל", התגאה בראיון למירב ארלוזרוב עם סיום הקדנציה שלו באוצר ב־2004.

זכותו של יוגב, כמובן, להחזיק באידאולוגיה הכלכלית הראויה בעיניו, קיצונית ככל שתהא. אבל הבחירה דווקא בו ליו"ר דירקטוריון רכבת ישראל לא יכולה להתפרש מצדם של העובדים אלא כ"באנו לרסק אתכם". שר התחבורה יכול לטעון עד מחר שהכוונה היא לנהל מהלך אמיתי לשיפור השירות והבטיחות ברכבת, אגב הרחבה עצומה של היקף פעילותה. כאשר מציבים את יוגב בראש האופרציה זה כמו להכניס פיל לחנות חרסינה ולטעון שהוא רק בא להחליף את פסלון השנהב ששלחה לו הדודה מאפריקה בטעות. זה לא יכול להיגמר טוב.

כדאי לעצור רגע ולשאול: למה יוגב בעצם? אנשי אוצר נבלעים בשוק הפרטי או סתם נעלמים אל תהום הנשייה, ואילו דמותו של יוגב מרחפת מעל המרחב הציבורי והפוליטי שלנו יותר שנים משאנחנו יכולים לזכור, מדלג וחוזר בין העולם העסקי לציבורי.

הוא היה באוצר עד 1990, ואז פרש לשוק הפרטי. הוא ניהל את אומני מותגי מזון במהלך הכישלון של החדרת האגן דאז ואת בזק בינלאומי בשנים שבהן איבדה את השליטה המוחלטת בשוק השיחות הבינלאומיות (ריסוק מונופול ראשון?). ב־2002 חזר לאוצר כממונה על אגף התקציבים ועד היום נחשב לאיש החזק ביותר שהחזיק בתפקיד הזה. ב־2004 שוב עזב, וחבר למיליארדר האוסטרלי ג'ון גנדל. ב־2006 הקים איתו את ווייטווטר הפועלת בשוק המים, אחר כך קנה את חלקו של גנדל, צירף את חנה גרטלר, ונדמה היה שמצא את ייעודו הניהולי. "עד 2012 נגיע למחזור שנתי של 200 מיליון דולר. אנחנו עוד נהיה הצ'ק פוינט של שוק טכנולוגיות המים", הכריז. סבבה.

אלא שלא חלף זמן רב, ושוב צץ יוגב הציבורי. בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה ב־2009 העלתה אותו מהמים ליבשה הציבורית על תקן יועץ כלכלי של ביבי. זמן קצר אחר כך הפך ליו"ר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה. בדרך סגר עסקת חבילה במשק מעל לראשו של שר האוצר והממונה על התקציבים, שהלך נעלב הביתה.

חלפה שנה, התרגלנו מחדש, והופ, יוגב הודיע שהוא פורש שוב כדי להתמקד בווייטווטר שלו. סבבה. אלא שלא חלף זמן רב והתפנה מקום בראש דירקטוריון בנק לאומי. מה זה קשור ליוגב? שאלה טובה. אגב הכחשת כל ניסיון להתמנות לתפקיד, יוגב לא עמד בפיתוי והגיש מועמדות להתמנות לדירקטור בבנק - שלב הכרחי בדרך לראשות הדירקטוריון. למה? "חשבתי שזה רעיון נחמד". סבבה.

זה לא הצליח, ויוגב שב להקדיש 100% מעצמו לווייטווטר. סבבה לגמרי. אבל עולם המים כנראה מעט משעמם, כי כאשר חיפשו לפני כשנה יו"ר לדירקטוריון הרכבת, דמותו התמירה שבה והתייצבה על המסילה. "ווייטווטר תמשיך להיות הפעילות העיקרית שלי", הצהיר, ויצא להראות לעובדי הרכבת מי הבוס החדש.

לאור ההיסטוריה הזו, אפשר להיות סמוכים ובטוחים שאם ועדת שפניץ לאישור מינויים בחברות ממשלתיות תחליט שלא לאשר את מינויו ליו"ר הדירקטוריון, יוגב ישוב למים, וישוב ויעלה מהם ליבשה הציבורית בהזדמנות הראשונה שתיקרה בפניו.

רכבת ישראל סובלת מתחלואים רבים, אפשר להסכים על זה. אפשר גם להסכים שהעובדים צריכים ניעור טוב ונוהלי העבודה דורשים רביזיה של ממש. אבל לא ראוי שהתיקון יתבצע דרך יוגב. וזה עוד לפני שדיברנו על טענות שהועלו באחרונה נגדו - ושהוא מכחיש אותן - בנוגע למעורבותו לכאורה בדיוני רכש של הרכבת מול חברת בומברדיה בגרמניה וקשריו לכאורה עם מנכ"ל בומברדיה ישראל.

לא ראוי שזה יהיה יוגב פשוט משום שזה מתכון בטוח לתבערה מיותרת, שניתן לוותר עליה, לטובת כל הצדדים. לילה בקלבוש לאנשי ועד העובדים בגלל הפגנה - אבוי - מול ביתו, היא רק יריית הפתיחה.

יוגב אולי לא שם לב, אבל בעידן שבו העבודה המאורגנת שבה להשיב ראש, ואלפי עובדים מתאגדים מחדש פשוט משום שהבינו שאין מי שמגן עליהם אלא הם עצמם, להתעקש לעמוד בראש הרכבת זה כל כך 2002 מצדו. עדיף שיקפוץ בחזרה למים שלו.