ניהול, לא כסף

עוד לא שככה השריפה בכרמל, ובמערכת הפוליטית כבר החלו לעוף גצים לכל עבר. מי האשם העיקרי בכך שלא הועברו כספים נוספים למערך הכבאות? שר הפנים אלי ישי שלא דרש כספים נוספים; ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא נזעק למקרא הדו"חות החמורים שיצאו על קריסת מערך הכיבוי בישראל; משרד האוצר שלא הזרים כספים נוספים למערך הכבאות; או אולי בכלל היו אלה הכבאים עצמם שלא הגיבו להצעה לרכוש עבורם מטוסים.

האם שני מטוסים או עשרה היו יכולים לסייע לכבות את השריפה בכרמל מהר יותר ולמנוע אובדן חיי אדם - זו שאלה היפותטית. השאלה שמטרידה יותר מהזרמת כסף, שיכולה או לא יכולה היתה לצמצם את ממדי האסון, נוגעת לכישורי הניהול של נבחרי הציבור במדינת ישראל או היעדרם.

מיומנים בניהול תקשורת

אירוע קיצון כדוגמת השריפה בכרמל הוא שעת מבחן ליכולת של נבחרי הציבור לנהל משברים בזמן אמת. יותר מכך, הוא חושף את מידת היערכותם מבעוד מועד. אנחנו כבר יודעים שברמה התקשורתית, נבחרי הציבור יודעים היטב את העבודה. הם מיומנים בניהול משברים בתקשורת: יוצאים לשטח עם טי שירט, מקיימים מסיבות עיתונאים סמוך לשדה חרוך, מנופפים היטב בסיסמאות הנכונות. אלופים. אבל בשטח עצמו, האש המשיכה לבעור.

העובדה שלשירותי הכיבוי בישראל אין מטוסים היא כשלעצמה לא סוף העולם. גם העובדה שלמדינת ישראל אין די כבאים. אין מנהל, לא במגזר הציבורי ולא במגזר הפרטי, שאינו חי תחת מגבלות תקציביות. השאלה היא איך הוא מתנהל תחתן. במצב שבו אין מטוסי כיבוי, אפשר היה לקוות שממשלת ישראל לפחות מגובה עם הסכם כתוב כלשהי עם מדינות שכנות לשיגור מיידי של מטוסים כאלה, למשל. אפשר היה גם לקוות שאולי יש לנו "הסכם עודפים" כלשהו עם מדינות שכנות לניוד כבאים במקרה הצורך בהתראה קצרה. ואם לצטט את ראש הממשלה בעיצומו של האירוע, "זו לא בושה לבקש סיוע ממדינות שכנות". זו אכן לא בושה, מה שמביש הוא שזה נעשה אחרי שהכבאים עמדו במשך שעות חסרי אונים מול האש המתלקחת.

ההצלחות שאינן מורגשות

כישורי הניהול של הממשלה בלטו בחולשתם דווקא לנוכח היכולות המרשימות שהפגינו גורמים רבים כל כך מסביב, חלקם אפילו מבלי שנרגיש: התארגנות עיריית חיפה לפינוי תושבי שכונת דניה, התגייסות ערים רבות בכל חלקי הארץ לקליטת משפחות, התארגנות חיל האוויר לניהול השמים העמוסים, אפילו החי־בר פונה מבלי שהרגשנו שמשהו קרה. כל מהלך כזה שעובר בצורה חלקה נראה לנו לכאורה טבעי, אבל מאחוריו פשוט עומד צוות של אנשים שיודעים איך לנהל משברים - בין שהיו להם תוכניות מגירה להתארגנות במקרי קיצון או שידעו לקבל החלטות מהירות בזמן אמת. זה משאב שחסר היום בממשלה הרבה יותר מכסף.