הטלפון מודולרי, הניהול לא

רבים תולים את הסיבה לכישלונה של מודו בקונספט ה"לגו" המודולרי של המכשיר הזעיר (אפשר להוסיף לטלפון הבסיסי מקלדת, מצלמה, ג'י.פי.אס וכו'). זאת בעוד העולם הולך לקראת מכשיר אחד המציג יכולות רבות ככל האפשר, ראו מכשירי האייפון והאנדרואיד. האייפון הראשון של אפל הושק רק שבועיים

איש מהם לא ציפה שמכשיר הטלפון העתידני שתשיק אפל, שהתקיים אז רק במרחב השמועות, יכתיב את המגמה בשוק כולו רק שנה לאחר מכן, ויגרור מטה שחקניות ותיקות כמו נוקיה ומיקרוסופט.

הבעיה היא בביצוע ולא בקונספט

אלא שמי שתולה את נפילתה של מודו באייפון ובאנדרואיד מתעלם מגורמים נוספים. בניגוד לדעה הרווחת, המפעילות הסלולריות דווקא אוהבות, גם היום, את רעיון הטלפון המודולרי של מורן: מכשיר זול יחסית שניתן לחברו למוצרים היקפיים בעלי שימושים שונים ובעלויות סבירות. התלהבותן של המפעילות מהתחום אמנם פחתה עם השנים, אך הן תופסות את המוצר כנישה מכניסה ומעניינת שתאפשר להן לפנות לקהלי יעד במדינות מתפתחות. הבעיה היא, אם כן, בביצוע ולא ברעיון עצמו.

מודו 1, שהושק ביולי 2009 לאחר עיכוב של כמה רבעונים, היה מעט מדי ומאוחר מדי ולכן גם כשל במכירות. אחת הסיבות לכך, וזו גם אחת הטענות שהופנו כלפיו כשהקים את מודו, היא שמורן אייש את מרבית התפקידים החשובים בחברה בעובדי אם־סיסטמס לשעבר מדרגי ביניים, שאינם מתאימים להתמודדות עם האתגרים שמציבה בפניהם מודו שרוצה להיות חברה גלובלית.

אלא שהדברים לא עבדו כמו שציפה. בעוד שאם־סיסטמס היתה חברה שבבסיסה עמד פטנט טכנולוגי חזק (שאחד מתוצריו הוא הדיסק און קי) פרי מוחו של מורן, שהביא אותה לאקזיט ענק של 1.6 מיליארד דולר, בבסיסה של מודו עומד מודל עסקי רעוע עם צוות ניהולי צעיר וחסר ניסיון, מודל שמקשה על מודו להתחרות בנוקיה, HTC או סמסונג.

התקווה היחידה: מודו T