הון אנושי: צדקה, בייגלה ומיונז

דילמה לא פשוטה היא השאלה אם לתת יד תומכת לכל אותם ארגונים וולונטריים שעוסקים בנושאים מהותיים כמו חינוך ומתן תנאים סוציאליים למחוסרי יכולת. לכאורה, מדובר במטרה נעלה שאיש הגון לא יכול לפסול, אבל הבעיה, אומרים המתנגדים, היא בהסרת האחריות הבסיסית לתמיכה בחלשים מהמדינה, והפקרת השטח לטוב לבם של פילנתרופים למיניהם. לפעמים אף קורה שהגוף הפילנתרופי נהפך למפלצת ביורוקרטית, שיותר משהיא רוצה לדאוג לחלש מבקשת לשמר את קיומה שלה. הצצה מעניינת לפוליטיקה הסבוכה של עולם הפילנתרופיה הזדמנה לי בערב ההתרמה של העמותה לקידום החינוך בתל אביב־יפו, שנערך בחמישי שעבר בפרמיירה של ההצגה "רוח'לה מתחתנת" בתיאטרון בית ליסין בתל אביב.

איש העסקים המולטי־מיליונר מורי ארקין, שהגיע לאירוע עם אשתו דוריס והילדים, אמר לי: "אני אחד מהתורמים של העמותה הזו, אבל באופן עקרוני אני תורם לעמותות שחרתו על דגלן את הדו־קיום בין יהודים לערבים, ולפי מה שאני רואה כרגע סביבי אני לא כל כך בטוח שהעמותה הזו עושה כך. אם זה המצב, אני לא יודע אם אני מעוניין להמשיך לקחת בה חלק". פניתי עם השאלה של ארקין אל שלום פורטוביץ, האחראי על חלוקת המזון בעמותה, ואל יחזקאל פורטוביץ, מנכ"ל העמותה, שהם במקרה או לא במקרה אחים, ובניו של ד"ר דיוויד פורטוביץ, יו"ר העמותה ומייסדה. לא ידעתי שתפקידים במלכ"רים עוברים בירושה, אבל תמיד טוב ללמוד דברים חדשים. הפורטוביצים, צעירים בעלי שיער בהיר וכיפה סרוגה שנראים כמו מדריכים בבני עקיבא או לחלופין נערי גבעות חייכניים, אמרו לי: "אנחנו נותנים את התמיכה שלנו לכל הנזקקים, ללא הבדל דת או לאום". במבט סביב אפשר היה לראות שרוב האורחים משתייכים למחנה הדתי־לאומי היהודי.

דוריס, מורי וניר ארקין. דו קיום יש פה?

צלי רשף. מעדיף שלא יזכירו את שמו

בפואייה המוזנח והמתקלף של בית ליסין, שזקוק לשיפוץ מיידי, חילקו כיבוד קל, עוגות שמרים ולחם עם כל מיני ממרחי מיונז הזויים. הכל הוגש בצלחות פלסטיק כעורות בצבע סגול, שהזכירו לי קצת חלוקת מזון בבית תמחוי. לצד המזנון פגשתי את גל ארליך, מבעלי משרד רישום הפטנטים ארליך אנד פרטנרס, שהסביר לי שלצד מאבקיו על זכויות יוצרים הוא תורם לניצולי שואה ונזקקים. אחד האחים פורטוביץ אמר שבפואייה למעלה ישנו בופה ל־VIP. עליתי למעלה, אבל הדבר היחיד שהיה שונה מזה שלמטה היה שאת המשקאות הקלים, מתוצרת עלומה וזולה, היה אפשר למזוג לבד, בלי ברמן. פגשתי שם את עו"ד צלי רשף, שאמר: "אני מעדיף לא להיות מוזכר כמי שלוקח חלק באירועים כאלה". שאלתי אותו אם הוא מתבייש שהגיע לאירוע, והוא נתן לי את כרטיס הביקור שלו, "כדי שנדבר מתישהו על משהו".

האורות כבו ונדלקו, סימן לקהל להיכנס לאולם. הפורטוביצים היו מודאגים מכך שיהודית רקנאטי, המזוהה מאוד עם העמותה, טרם הגיעה. היא הופיעה רק לאחר שכל האורחים נכנסו לאולם, ואמרה: "אני תומכת בעוד כמה עמותות מלבד זו. פילנתרופיה חשובה לי".

שאלתי את רקנאטי אם היא מתכוונת לתרום מחצית מהונה לפילנתרופיה כמו ביל גייטס או וורן באפט, והיא ענתה: "מה שגייטס עושה חשוב מאוד ומעניין", אבל לא נתנה תשובה ברורה לשאלה.

דוד ומיכל פורר. סליחה שנעדרנו

בהפסקה שוחחתי מעט עם דוד ומיכל פורר, שהגיעו ישר להצגה ופסחו על שלב המינגלינג שלפני. "בטח שמת לב שנעדרנו לאחרונה", אמר לי פורר, והשבתי שאכן מזמן לא התראינו ואפילו התגעגעתי. "היינו בחו"ל, והיתה אחלה חופשה", אמר. שאלתי אם זו חופשה מעבודה או מאירועים, והוא צחק. בהפסקה שוחחו הפוררים עם אלי וליאורה לנדאו. מיכל סיפרה לליאורה על החופשה שלהם, שהיתה על יאכטה בסיציליה. אמרתי שאני סובל ממחלת ים, אבל אף אחד לא התייחס לסבלי. פורר שב מהמזנון עם חופן בייגלה. "זה מה שהבאת לאכול?", שאלתי, והוא השיב: "זה הדבר הטוב ביותר שיש לאירוע הזה להציע". לא נותר לי אלא להסכים איתו.