ביזנס ופלז'ר: כך הופכים את התחביב לשיטה ניהולית
לשלוף שפן מהכובע באמצע ישיבה, אתנחתה מוזיקלית בין משימה למשימה או כיבוש פסגות באופן מילולי? ארבעה מנהלים מספרים ל"כלכליסט" כיצד התחביב שלהם חרג מגבולות שעות הפנאי
נפתח בקצת ניים דרופינג: מנכ"ל נגב קרמיקה אבי מוטולה, משנה למנכ"ל רשת אילן טוביהו ומנכ"ל אקסלנס נשואה רוני בירם הם שלושה מבין השמות שהוזכרו כמשתתפים בטריאתלון תל אביב האחרון. שמות אחרים שהוזכרו בהקשר הטריאתלוני הם אודי אנג'ל ובני שטיינמץ. הטריאתלון, כמו גם רכיבה על אופניים, שיט, שייכות למועדוני ספורט של כדורסל או כדורגל או גולף, הפכו לחלק מהמיתוג של המנכ"ל ובחלק מהמקרים - לסמל סטטוס.
חלק מהמנהלים מושפעים מתורות רוחניות ופילוסופיות, וחלקם אף משלבים אותן במידה זו או אחרת בחברה. לדוגמה: שרי אריסון, אילן בן דב, לוני הרציקוביץ' ומשה חורב. ויש גם "רוחניים" שנכנסו לעולם העסקים - יוסי גינסברג, כותב הספר "בחזרה מטואיצ'י" והיום בעל גלריה.
מה קורה במקרים שהמנכ"ל מחליט להוציא את התחביב או האמונה הרוחנית משעות הפנאי שלו ולהביא אותם איתו גם לעבודה? "אני חושבת שעצם העובדה שלמנכ"ל יש תחביב היא נקודת פתיחה טובה", אומרת שוש אורון, מנכ"ל חברת "גישה שונה". "זה אומר שהוא מעריך צדדים נוספים בחיים חוץ מעבודה, והדבר יוצר איזון טוב יותר בין עבודה לחיים גם עבור העובדים. שנית, ככל שלאדם יש תכונות יותר מגוונות כך הפרספקטיבה שלו לחיים רחבה יותר".
אבל לנושא התחביב יש גם חסרונות. "צריך לשמור שההתמסרות לתחביב לא תהיה קיצונית", מזהירה אורון. "אם המנכ"ל מחליט לשלב את התחביב שלו בכל שכבות הארגון בצורה פטרונית, עובדים שלא מתחברים לתחביב עלולים להירתע. לכן בשורה התחתונה אי אפשר להפוך את התחביב לערך, אלא למשהו שאפשר להזמין אנשים להצטרף אליו".
ומה חושבים המנהלים עצמם? אבי בריר פתח את ישיבת ההנהלה הראשונה שלו בקסם, רבקה אלגריסי מדברת על אסיסטים, מוטי גוטמן ייסד הרכב ג'אז עם עובדי החברה שלו, ויורם קראוס מניף את שם החברה על כל פסגה שהוא מגיע אליה. ארבעה מנהלים שלוקחים את העיסוק הפרטי שלהם לעבודה מספרים מה מניע אותם.
מוטי גוטמן: פסנתרן, (48) מנכ"ל חברת מטריקס
"אני מנגן פסנתר מגיל 6 להנאתי. בגיל 16 הייתי מוזיקאי של אחת ממשלחות הצופים למחנות נוער יהודי בארצות הברית. חוויה מדהימה".
מוטי גוטמן. יש חדר מוסיקה בבניין החברה שילוב התחביב בארגון: "לפני ארבע שנים רציתי להקים הרכב ג'אז, ומישהו הציע לי לשלוח מייל ולחפש נגנים מקרב העובדים. וכך נולד ההרכב המוזיקלי 'הקומה השלישית', שנקרא על שם הקומה שחדר המוזיקה שלנו ממוקם בה. ההרכב מופיע באירועים של החברה ובמועדונים. מאוחר יותר קמו הרכבים נוספים בחברה, כמו הרכב שמנגן רוק ישראלי. עכשיו אנחנו נמצאים בעיצומה של תחרות 'כוכב נולד'. הפרס: כרטיסים להופעה של אמן לפי בחירת הזוכים".
ביטוי פיזי: "יש לנו חדר חזרות ואולפן עם כל כלי הנגינה האפשריים. על הגג יש בית קפה גדול שמיועד לאירועים של לקוחות בשעות הערב. באחד האירועים האחרונים הופיעה סי היימן, שלוותה על ידי הלהקה שלנו".
ביטוי מילולי: "בהרצאות שלי אני מכניס דימויים מעולם הג'אז. אני אומר שהצוות הניהולי שלי הוא אוסף של סולנים במהותם שצריכים לעבוד יחד, ואילו אני רק המנצח".
פילוסופיה: "חשוב לי לנגן עם העובדים שלי. מנכ"ל שמאפשר לעצמו לזייף בחזרות (אבל לא בהופעות!) חושף ממדים רכים יותר של אישיותו. לא רק סמכות ויעדים. מבחינתי, החיבור של המוזיקה לניהול הוא טבעי. סוד ההצלחה שלנו הוא יצירתיות, ואין זרם מוזיקלי יצירתי יותר מג'אז. מצד שני, האינטרפרטציות ודרגות החופש שבג'אז עדיין נשענות על אנליטיות ועל מסגרות. אני רוצה הנהלה שכמו בג'אז, תיהנה משני העולמות".
ואם העובדים לא מתחברים: "מבחינתי המוטו הוא יצירתיות, ולאו דווקא יצירתיות באמצעות מוזיקה. לאחרונה עשינו תחרות בין העובדים על עיבוד גרפי של הלוגו של מטריקס".
רבקה אלגריסי: כדורסלנית, (42) מנכ"לית פעילים ניהול תיקי השקעות
"אני משחקת כדורסל מכיתה ג' באליצור באר שבע. עד גיל 32 שיחקתי בליגה המקצועית לנשים, מה שדרש ממני שלושה אימונים בשבוע נוסף על משחקים תכופים בתקופת הליגה. המשכתי לנסוע לאימונים בבאר שבע גם אחרי שעברתי לגור בתל אביב. עכשיו אני בליגה למקומות עבודה בקבוצה של בנק הפועלים".
רבקה אלגריסי. מנכ"לית וכדורסלנית צילום: עמית שעל ביטוי פיזי: "אנחנו ארגון פיננסי, ולכן השמרנות והסולידיות חיוניות. בכל זאת יש לנו סל קטן במשרד — סמל".
ביטוי מילולי: "ביטויים מעולם הכדורסל משולבים כל הזמן בשיחות שלנו. למשל, במפגש המשווקים האחרון אמרנו שהתקופה הזאת היא ה'מאני טיים' שלנו לתקשר עם הלקוחות. אני גם משתמשת בביטויים כמו 'יוצאים להתקפה' ו'אסיסטים'. הדימויים שלי הם בהחלט מעולם הספורט".
פילוסופיה: "הכדורסל הוא משחק קבוצתי. אי אפשר לנצח משחק לבד גם אם אתה הטוב ביותר. זו גם הגישה שלי בעבודה. פעילים שוקי הון היא קבוצה שבה כל אחד מנצל את היתרון היחסי שלו. אנחנו, למשל, מנהיגים פה צוותי עבודה שכוללים נציגים ממחלקות רבות. כל אחד מביא ידע מהמחלקה שלו ומחברים את הכל יחד. אני מדגישה מאוד את הצורך ב'אסיסטים': כל אחד צריך להבין את תפקידו של האחר ולדעת מה הוא יכול לתרום לו.
"מצד שני, גם הכדורסל וגם העולם הפיננסי הם תחרותיים. אתה נמדד כל הזמן בתוצאות, שואף להיות ראשון בצמרת של הטבלה. אנחנו יודעים לחגוג כשצריך, אבל אף פעם לא מתבשמים מהישגים. תמיד יש עוד משחק".
ואם העובדים לא מתחברים: "אני לא מכריחה עובדים להתאהב בכדורסל. את פעילויות הגיבוש אני קובעת בעקבות משוב ממנהלת משאבי האנוש על רצונם של העובדים".
אבי בריר: קוסם, (56) מנכ"ל חברת ויסוניק
התחלתי עם הקסמים בגיל יחסית מאוחר, בסוף התיכון. תמיד הוקסמתי מהעולם הזה, מן היכולת לייצר מסתורין ומכך שקסם הוא אמצעי פשוט ליצור רושם חזק מאוד על אנשים בזמן קצר".
אבי בריר. מנכ"ל וקוסם ביטוי פיזי: "אין ביטוי ויזואלי במשרדים. מאחר שאני 'מנטליסט' אני בקושי משתמש באביזרים".
ביטוי מילולי: "במצגות שלי אני משתמש באזכורים לקסמים שעשיתי או בקסמים באופן כללי. אני משתמש בקסם כדי להעביר מסר חד וחזק שייחרת להרבה זמן בזיכרון. קסמים יוצרים אימפקט מיידי חזק, ולכן הם כלי מצוין להעברת מסרים בחברה".
פילוסופיה: "כל העולם במה. רובנו מרגישים נוח כשאנחנו עוטים על פנינו מסיכה שמתאימה לסיטואציה. אני מרגיש יותר בנוח להחליף את המסיכות כל הזמן. אין לי בעיה להיות מנהל סמכותי עם מסיכה קומית".
ואם העובדים לא מתחברים: "אני לא משתמש בקסמים בכפייה. אם אני מחליט להציג מול העובדים מופע ארוך, הנוכחות היא על בסיס וולונטרי בלבד. אבל יכולים להיות מצבים שעובדים יהיו בשוק. הם רגילים שמנכ"ל הוא דבר יותר מרוחק וסמכותי, ופתאום הוא קליל, פותרים חידות ביחד, מקבלים פרסים, מתחבקים, והמנכ"ל הוא אחד מהם. עם הדיסוננס הזה אני חי בשלום".
יורם קראוס: מטפס הרים, (42) מנכ"ל חברת sms פרויקטים
(מנהלי פרויקט של משרדי גוגל, רויטרס, HOT ועוד)
"אני ואחי נהגנו לצאת לטיולי ג'יפים בעולם, ולפני שמונה שנים החלטנו לנסות לטפס הרים. התחלנו בקילמנג'רו, ומאז כבשנו את המונבלאן, הר המקנלי באלסקה והאלברוס ברוסיה. בינואר נטפס על הר אנקגואה בארגנטינה, ובעוד שנתיים אני מקווה להגיע לאוורסט".
יורם קראוס. כבש עוד פסגה ביטוי פיזי: "יש לנו במשרד תמונות של טיפוס הרים בכל הטיולים בעולם".
ביטוי מילולי: "עולם טיפוס ההרים נכנס בקלות לתוך שיחות המוטיבציה. סיסמאות קלאסיות הן 'נחישות והתמדה', 'הדרך לפסגה רצופה עמקים', 'המטרה היא לא רק להגיע ליעד, אלא להגיע נכון ליעד'".
פילוסופיה: "כמו בעסקים, טיפוס הרים לא נועד למאלתרים. הוא מצריך תכנון מוקדם ארוך, מפורט מאוד. אחוז החמצן יורד משמעותית החל מגובה מסוים, ונדרשת חצי שעה רק כדי לשרוך נעליים. כך שבסופו של דבר אתה מבצע בעיקר את מה שתכננת מראש. כמו בחיים".
ואם העובדים לא מתחברים: "אין עובד שנמצא מחוץ לחוויה, כי גם מי שלא משתתף במירוצים מוצא את עצמו באחד התפקידים הלוגיסטיים. זאת המשמעות של שיתוף פעולה אמיתי".
