עורך הדין התרשל? ההוכחה עליכם

בית המשפט העליון הגדיר בשבוע שעבר גבולות הגנה רחבים לעורכי הדין מפני תביעות רשלנות, בפסק דין שכתב השופט אליקים רובינשטיין. עם זאת, באותה נשימה הדגיש השופט כי "לא מדובר בתעודת חסינות לעורכי הדין". רובינשטיין מבחין בין החלטות שעורך דין מקבל בתחום הליטיגציה כחלק מאסטרטגיה מול בית המשפט, לבין עריכת מסמכים או מתן ייעוץ. הוא מתמקד בקושי להוכיח כי עורך דין שגה באשר לאסטרטגיה של ניהול התיק, ואילו טענות להעלות או להשמיט מול השופטים.

פסק הדין של השופט רובינשטיין מתיחס למקרה הבא: אהובה מגורי־כהן קיבלה בשנת 1995 צו לפינוי ביתה, שהופקע לצורך הקמת מחלף בנתיבי איילון. היא פנתה לעורך הדין משה קמר כדי שייצג אותה בתיק. קמר, ראוי לציין, הוא אחד המומחים הידועים בדיני הפקעת קרקעות, ואף כתב ספר בנושא.

קמר הגיע למסקנה כי אין צורך לחקור את השמאי המכריע על חוות הדעת שהגיש לבית המשפט. מסקנתו המקצועית היתה כי אין טעויות משמעותיות בחוות הדעת של השמאי, וכי אם יש כאלה, הרי שהן נוטות דווקא לטובת הלקוחה. בית המשפט המחוזי אף ציין בהחלטתו את ה"מאמץ החריג שעשה (קמר - מ"ש) לרצות את הלקוחה הסוערת, על חשבון חובתו המקצועית לבית המשפט".

שאלה היפותטית

למרות התוצאה החיובית, ב־2001 הגישה הלקוחה תביעת רשלנות מקצועית נגד קמר על כך שלא חקר את השמאי המכריע על חוות דעתו. בספטמבר 2008 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את התביעה, ומגורי־כהן ערערה לעליון.

השופט רובינשטיין ניסה לבדוק את גבולות התנהלותו של "עורך הדין הסביר", ולהסביר את הקושי בתביעת רשלנות נגד עורך דין בגלל אסטרטגיה זו או אחרת שנקט. "תביעת רשלנות נגד עורך דין עקב שאלות ששאל או שנמנע לשאול במסגרת דיון בבית משפט אינה פשוטה, ובוודאי קשה מאוד להוכחה. כדי שתתקבל - טעונה היא מובהקות יתרה", כתב רובינשטיין. "כדי לקבל את התביעה, על בית המשפט לשים עצמו בנעלי המותב (הרכב השופטים - מ"ש) שדן בתיק, ולבחון באופן היפותטי כיצד היה מתפתח המשפט אילו נשאלה השאלה שעורך הדין נמנע מהצגתה לעד".

השופט רובינשטיין. "להימנע מתיאטרון האבסורד" צילום: סבסטיאן שיינר

כדי להמחיש את הקושי, ציין רובינשטיין כי במסגרת בדיקה כזאת "על בית המשפט להכריע כיצד היה העד משיב לשאלה... ובסופו של דבר - לשער, כמעט לנחש, כיצד היה מכריע המותב המקורי בתביעה כמכלול". מסקנת השופט היא כי תביעות רשלנות מסוג זה עלולות להביא לקביעות שיפוטיות סותרות, ובסופו של דבר לפגוע באמון הציבור בבתי המשפט: "במקרים מסוימים אנו עלולים להיות צופים בתיאטרון האבסורד, אם יאפשרו אותו בתי המשפט, ויש לקוות כי לא יעשו כן".

עו"ד משה קמר. "מאמץ חריג"

שאלה רטורית

רובינשטיין מגלה אמפתיה רבה לקשיי עבודתו של עורך הדין העוסק בליטיגציה. הוא מדגיש כי לא רק שעורכי הדין לא חושבים על כל הטענות האפשריות - הם לא יכולים לצפות את התייחסות בתי המשפט לטענות. "לא אחת מנסים עורכי דין לשכנע את בתי המשפט בעניין מסוים, עד שקם עורך דין ובידו טענה משכנעת - האם נאמר שכל קודמיו שלא חשבו על טענה זו התרשלו?", שואל רובינשטיין שאלה רטורית.

השופט, בהסכמת עמיתיו אליעזר ריבלין ועוזי פוגלמן, מנסה לשרטט את הגבולות של ההתנהגות הצפויה מעורך דין סביר. ראשית, מצפים ממנו שלא יעלה טענה משפטית שגויה. שנית, אם אינו מומחה בתחום מסוים, הוא צריך להיוועץ במומחים מהתחום, ולבסוף, גם אם שני היסודות האלה התקיימו, הרי שהלקוח, כדי להוכיח רשלנות, עדיין צריך להוכיח קשר סיבתי. כלומר - אלמלא התרשלות עורך הדין, התוצאה היתה משתנה לטובתו.

קבלו ישירות למייל שלכם את החדשות האחרונות בתחום המשפט. לחצו להרשמה