חוק האריזות צפוי לחולל מהפכה של ממש. את רחובות המדינה צפויים לכבוש פחים צבעוניים שאולי יעזרו בססגוניותם לשכנע את התושבים לשתף פעולה ולא להמשיך ולהשליך את הזבל הביתי בשקית אחת.

שכנוע הציבור צפוי להיות המשימה העיקרית של המשרד להגנת הסביבה, התעשייה והארגונים הירוקים. הציבור הישראלי אמנם ידוע ברצון הטוב שאופף אותו, אבל הוא מונע מתמריצים. כל עוד הוא לא יבין מה יוצא לו מכל הסיפור הזה, אפשר לשכוח מהרצון הטוב. כי גם אם נשליך בזדון או בלי משים פסולת מסוגים שונים לאותו הפח, אף אחד לא ידע, לא יאכוף ולא ירשום לנו דו"ח שמן.

אבל אם הציבור לא ישתכנע, אפשר לזרוק את החוק לפח. הרי ללא ההפרדה של הצרכן, הפסולת לא תגיע למפעלי המחזור.

אז איך בכל זאת ישתכנע הציבור להפריד? הכל מתחיל ונגמר במילה אחת - חינוך. בחלק מבתי הספר שכבר מושרש בהם הטרנד הירוק ניתן לראות שהילדים

ההערכות מדברות על כך שעלויות המחזור שיגולגלו לצרכן יהיו מזעריות וככל ששוק המיחזור יתפתח, העלויות אף ירדו. יהיו פוליטיקאים ונושאי תפקידים אחרים שיטענו שמדובר בנטל אכזרי על הצרכן. בשל כך, נכון יהיה מצידם לדאוג שעלויות המיחזור יושתו על הצרכן ועל היצרנים במשותף.