כמה הערות על תוכנית התשתיות

1. הערכות אופטימיות

לשיפוצניקים יש כלל ברזל - אתה יודע איפה תתחיל, אך לא איפה תסיים. אלא שהפעם לא מדובר בחרסינה אלא במערכת התחבורה של ישראל. אם 50 מיליארד שקל הם נקודת הפתיחה, סביר להניח שהערכות האוצר, הגבוהות בכ־50%, קרובות יותר למציאות. וזה עוד לפני שהקברים

2. שאלת מקורות המימון

מאיפה מביאים 50 מיליארד שקל? תלוי את מי שואלים. במשרד רה"מ מסבירים שמדובר בפחות מ־10% מהעלייה התקציבית המתוכננת, כלומר לא דבר שאמור לפגוע במדינה. באוצר, מנגד, טוענים שתידרש הקצאת משאבים ממקומות אחרים. מאיפה? הרי כל ניסיון לגעת בתקציב הביטחון מועד לכישלון. לכן צפוי שיקחו, כרגיל, מהרווחה, מהחינוך ומהבריאות. וכך, עד שנגיע במהרה מקריית שמונה לת"א, נשלם מכיסנו על תרופות וחינוך.

3. יוצאי האוצר נגד האוצר

אדריכלי התוכנית הם שני יוצאי משרד האוצר: יועצו הכלכלי של נתניהו אורי יוגב, שכיהן כממונה על אגף התקציבים באוצר, ומנכ"ל משרד רה"מ אייל גבאי, לשעבר מנהל רשות החברות הממשלתיות. דווקא השניים הללו רוקחים תוכנית למורת רוחו של מקום עבודתם הקודם. כמו הילד ההולנדי שמחזיק את האצבע בחור שבסכר, נראה שהאוצר נמצא בסכנת הצפה.

4. נמאס מקבלנים פרטיים

הסכמה אחת משותפת לאוצר ולמשרד רה"מ - נמאס להם מיזמים פרטיים שמקימים פרויקט ציבורי. די לראות את העיכוב ברכבת הקלה בתל אביב או בכביש 531. הפעם, אף אחד אינו מוכן לקחת סיכונים.

5. שהמגזרים יחכו

מי שחושב שהתוכנית מיישמת מדיניות כלכלית־תחבורתית גרידא טועה ומטעה. את הפזורה הבדואית בדרום יחצו מסילת רכבת ואוטוסטרדה, ובכפרים הערביים שבצפון לא יהיו תחנות של הרכבת. ואיך התוכנית משתלבת בחזונו של נשיא המדינה בדבר שילוב המגזרים במעגל העבודה? אז זהו, שהיא לא.