אם רשות המים אינה מצליחה לבסס חזון ארוך טווח לשיקום משק המים, צריך שר התשתיות לקום ולעשות מעשה. בכל מקרה, ההשקעה בתשתיות אינה צריכה לבוא על חשבונם של האזרחים שבינתיים נאלצים לשלם סכומי עתק על המים שהם צורכים
מחירי המים עלו בתחילת 2010 בעשרות אחוזים, במקביל לצמצום הקצאת הצריכה הבסיסית החדשית לנפש. חישוב הצריכה הבסיסית, העומדת על-פי הרפורמה של רשות המים על 2.5 קוב לנפש לחודש, אינו ריאלי מאחר שהצריכה הנורמטיבית המינימלית עומדת על 5 קוב לנפש. אין אדם שיכול לעמוד ברף של 2.5 קוב לחודש ולכן קביעת תעריף גבוה בעשרות אחוזים על כל צריכה מעבר לכך, תגרום לכל אזרחי המדינה לשלם בחשבונות המים שלהם סכומי עתק, ללא קשר לכמה יחסכו בשימוש במים.
מים, ממש כמו אוויר, הם משאב בסיסי ומחירם חייב להיות שווה לכל נפש. לצערי, למרות המצב הכלכלי החמור, הממשלה עדיין לא הבינה כי גם תושבי הפריפריה
זכאים להשתמש במים מבלי לקחת משכנתא לשם כך. מטרת התעריפים החדשים, שנכנסו לתוקף בינואר 2010, הוא לצמצם הפסדים של המדינה בלבד. הם פוגעים קשות בשכבות החלשות ואין בהם משום תמריץ עבור שום גוף לייצור מקורות מים חדשים.
מה היתה צריכה הממשלה לעשות? ישנן דרכים רבות לייצור מים החל בהתפלה, דרך אגירת גשמים, רכישת מים ועד לייצור מים מהאוויר. בישראל יורדים גשמים בכמות של כ-10 מיליארד קוב בשנה. אילו רק היינו משכילים לרתום את הטכנולוגיות שאנו מובילים בעולם כולו גם לטובתנו אנו, ניתן היה להימנע מהכנסת היד עמוק לכיסם של האזרחים.
הגיע הזמן שהממשלה תבין שבכדי לפתח תשתיות יש צורך להשקיע כספים, ולהפסיק לדרוש מאיתנו לממן את התשתיות שהמדינה מחויבת לספק לאזרחיה. אחרת, נמצא עצמנו בשנים הקרובות במשבר מים חמור עוד יותר, מבלי שייצרנו פתרונות בדמות מקורות מים חלופיים. מעבר לכך, אם אנחנו באמת עוסקים בשיקום משק המים, ולא התבלבלתי בסדר העדיפויות, הרי שניתן בדרכים מהירות ולא יקרות יחסית למפות את מערכות המים, לאתר תשתיות לקויות, דלף ופחתי מים ולהפעיל תוכנית רב שנתית לשיקום ולתיקון הליקויים ולהצלת משק המים הישראלי.
יו"ר רשות המים, פרופ' אורי שני, טען לאחרונה כי בדמוקרטיה אך טבעי הוא שהציבור ישלם על "פשלות" של הממשלה. מאידך, ציין פרופ' שני, כי העלאת תעריפי המים אינה נובעת מגירעונות העבר, אלא מעלויות פיתוח תשתיות ההתפלה. מבולבלים? גם אני.
מדוע דורשים מהציבור לשלם כעת את מלוא העלויות של הקמת תשתיות ההתפלה, בעוד שהמדינה משלמת את עלותם בפרישה של 25 שנה ויותר? אם רשות המים אינה מצליחה לבסס חזון ארוך טווח לשיקום משק המים, צריך שר התשתיות לקום ולעשות מעשה. אחרי ככלות הכל, זהו תפקידה של המדינה לבנות ולממש את חזונה, מבלי לגבות מהאזרחים את מחיר החזון הזה.
אל תתנו שיטעו אתכם, ההשקעה בתשתיות - מים, חשמל, תחבורה ועוד - אינה צריכה ואינה יכולה לבוא מכיסם של האזרחים. זוהי חובתה של המדינה לספק לאזרחיה את התשתיות הבסיסיות הללו, מעצם היותה מדינה. ואם לא מדובר בעלות פיתוח התשתיות, אלא בכיסוי הגירעונות שנוצרו לאורך השנים, יתכבדו נא הגורמים שגבו מאיתנו כספים לאורך כל השנים הללו להעביר אותם לכיסוי הגירעון.
מנוי לעיתון
פייסבוק
אפליקציה באייפון 
טוויטר
מבזקי SMS
אפליקציה באנדרואיד 
ניוזלטר
ספריית כלכליסט
כל הזכויות שמורות לכלכליסט ©
