• תפריט
מוסף כלכליסט 7.1.10

"אני פוחד שאם אני מגיע מחר לארץ, יורים בי"

אחרי 13 שנה שבהן הוא מסתתר ביוסטון ונמנע מכל חשיפה, יובל רן פותח את הפה: העבודה העלובה בחנות הרהיטים, החברות האמיצה עם אילן ורונה רמון, הגעגועים החונקים לישראל, והאפשרות שיחזור להיות מיליארדר ובעליה של ישראמקו. "אני רוצה את השם שלי בחזרה", הוא אומר בראיון למוסף כלכליסט, "עכשיו אני צריך לראות איך אני סוגר את המעגל הזה"

"הזמן עובר והחיים קצרים, באפריל אהיה בן 50. אתה חושב שאני רוצה לגמור את החיים שלי בתור מנהל של חנות רהיטים שהיא אפילו לא שלי? לכל דבר יש גבול. אני מאוד פגוע וכועס ממה שקרה לי, ואני צריך לראות איך אני סוגר את המעגל הזה. ב־1995 אמרו עליי 'ילד פלא'. איפה הילד ואיפה הפלא? אני רוצה את השם שלי חזרה".

 

אתה מתגעגע לישראל?

"מאוד".

 

מה היה הרגע הכי קשה מאז שעזבת?

"זה הכל קשה. סיפור חיי הוא כאב לב אחד גדול. אומרים שבחיים יש שלושה משברים: מוות במשפחה, גירושים והגירה. כשאבא שלי נפטר, לפני ארבע שנים, לא היתה לי אפשרות לעלות לקבר שלו. את המשפחה שלי העברתי הגירה. הכל קשה מאוד".

 

למה באמת לא באת להלוויית אביך?

"לבוא ולסכן את המשפחה? הוא בשמים, רואה אותי עכשיו".

 

ומה בעצם עוצר בעדך מלחזור עכשיו?

"אני רוצה לשמור על המשפחה שלי. אני פוחד שאם אני מגיע מחר לארץ, יורים בי".

 

אתה מרגיש סיבה לדאוג לחיים שלך או לחיי קרוביך?

"כן".

 

יובל רן ביוסטון יובל רן ביוסטון
 

מה אתה יודע?

"שבוודאות מאזינים לנו. יושבים עליי חזק. שלחו בלשים. אבל מה אני יכול לעשות".

 

יש לך אמצעי אבטחה?

"לא".

   

מי שרוצה לפגוע בך ובמשפחה יכול בקלות להגיע גם ליוסטון, לא?

"יכול, אבל יותר מסובך".

 

בשלב הזה קולו של יובל רן נחנק, והוא מבקש לעצור את הראיון.

 

השיחה קשה לך?

"מאוד".

 

כמעט 13 שנה חלפו מאז קם יובל רן, "מלך הבועה" של הבורסה בתל אביב בשנות התשעים, וברח מהארץ. נער הפלא שסרח הותיר אחריו את השאריות של חברת "קווי אשראי" שהקים, חובות שנאמדים כיום בחצי מיליארד שקל (או 50־100 מיליון "בלבד", לטענתו), ובעלי מניות שאיבדו את השקעתם וחלומם בן לילה.

 

מאז הוא חי עם משפחתו בארצות הברית, מתפרנס ממכירת תמונות שמן ורהיטים ונמנע מכל חשיפה אפשרית. כף רגלו לא דרכה בישראל במשך כל התקופה. בפעמים הבודדות שעיתונאים ישראלים הגיעו למקום מושבו בטקסס, סירב בתוקף לדבר. קשה מאוד היה להתחקות אחריו.

 

צילי רן. "המשפחה זה המזל שלי בחיים" צילי רן. "המשפחה זה המזל שלי בחיים"
 

לפני כחודשיים נשלחתי על ידי מערכת "כלכליסט" ליוסטון כדי לפענח את חידת בריחתו של רן. פגשתי עשרות אנשים שהקיפו את רן במהלך שהותו בארצות הברית, עיינתי במאות רבות של מסמכים, ביקרתי בחנות שלו והגעתי לביתו בשכונה יוקרתית בעיר.

 

ההנחה הרווחת היתה שרן התנתק מכל עסקיו וקשריו בארץ, כדי להתבסס בשקט במקלט שבחר לו בארצות הברית. אבל התחקיר חשף שההנחה הזו רחוקה מהמציאות. עלה ממנו שרן מצוי זה שנים בקשרים עסקיים וחברתיים קרובים עם לא מעט ישראלים. רבים מהם משתייכים למעגל העסקי והחברתי של המיליארדר קובי מימון, שקבוצתו קנתה את נכסיה המרכזיים של קווי אשראי זמן קצר לפני קריסתה. אותו מימון מחזיק כיום, עם שותפו ואיש סודו חיים צוף, בשליטה בישראמקו - חברת האנרגיה שבבעלותה כמעט שליש מקידוח המיליארדים "תמר 1" מול חופי חיפה. עד לאחרונה היו הקשרים ביניהם קרובים עד כדי כך שכאשר מימון עצמו או חיים צוף היו מגיעים ליוסטון, הם נהגו ללון עם בני משפחותיהם בביתו של רן. רק לפני חודשיים התארחו צוף ובני משפחתו במשך כשבועיים וחצי בבית משפחת רן, אבל מאז נגלע קרע חריף בין הצדדים, שהסלים עוד בשבוע האחרון.

 

חיים צוף. איש סודו של מימון חיים צוף. איש סודו של מימון
 

יותר מזה, התחקיר חשף גם מגעים חשאיים שמנהל רן לקראת חזרה אפשרית לארץ ושיתוף פעולה עם המפרק של קווי אשראי. מעט לפני ראש השנה האחרון אף נסע רן להולנד כדי להיפגש עם אחיו יואב ועם עורך דין ישראלי, ולדון באפשרות חזרתו של רן לארץ. המסקנה בשלב הזה היתה ברורה: רן נשאר מחובר לעולם העסקים הישראלי הרבה יותר מכפי שהיה רוצה שנחשוב.

 

בשבוע האחרון חלה תפנית. כאשר הוצג לרן התחקיר המלא עליו ועל פעילותו, כשברקע המערבולת שחייו נקלעו אליה, הוא נשבר והחליט לספר, לראשונה ובפירוט מלא, את הצד שלו בפרשה. הראיון עמו נמשך שעות ארוכות, על פני שיחות טלפון רבות. ניכר היה שהדיבור על מה שעבר עליו מאז שעזב את ישראל קשה לו מאוד. בו בזמן, ניתן היה לחוש שהוא מרגיש צורך לפרוק את אשר על לבו. לא פעם ולא פעמיים קולו נשבר והשיחות נקטעו לכמה דקות של שתיקה רועמת.

 

במשך 13 שנה התפרסמו בעיתונות כתבות איומות עליך, המפרק של קווי אשראי הגיש נגדך תביעת עתק, ואילו אתה שמרת בעקשנות על שתיקה. מה גורם לך עכשיו לדבר?

"אתה".

 

תסביר.

"כשהתקשרת אליי עשית לי התקפת לב. אשתי התחילה לבכות. הילדים התחילו לשאול אבא מה עם הכתבה, מה עם הכתבה. יש להם טראומה מהעיתונות. לחצת על כפתור מסוים, ונשברתי. לא יכולתי לעמוד בזה. אני רוצה להחזיר את טיפת הכבוד שלי. תיזהר כשאתה מנסח את דבריי. נסח אותם בצורה הכי זהירה שאתה יכול."

 

"עכשיו אני חייב לספר לצילי, אשתי, שדיברתי איתך. היא תמות כשהיא תשמע. דיברתי איתך כי הרגשתי כל כך מאוים".

 

רן מסרב לפרט בשלב הזה מי מאיים עליו. הוא מדבר על תחושת פחד גוברת שבה הוא חי ביוסטון, על הרגשה שחייו וחיי משפחתו בסכנה מוחשית. הוא מספר שבניסיון לקנות לעצמו "תעודת ביטוח", כלשונו, הפקיד באחרונה אצל יותר מחמישה עורכי דין ברחבי העולם מסמכים שקשורים לנסיבות הסתבכותו ועשויים לדבריו לסבך את הגורמים המאיימים עליו, בגין פעילות עסקית לא כשרה שלהם.

 

"כל עורך דין שראה את תיק המסמכים שהפקדתי אצלו התעלף במקום, זו פצצת אטום מה שיש שם", הוא אומר, ומוסיף שהורה לעורכי הדין שלו לחשוף את המסמכים במקרה שמישהו יפגע בו או בקרוביו. אחרת - הם יישארו חסויים לנצח.

 

הבריחה ליוסטון

 

את ראשית הונו עשה רן במתן הלוואות בשוק האפור. אחר כך הוסיף עליו הון עתק באמצעות הנפקה סדרתית בבורסה של חברות בועה נטולות תוכן ממשי. הוא התפרסם כמנהל קר רוח, שידע להצית את דמיונם של המשקיעים בבורסה הגועשת של תל אביב בסוף העשור הקודם. נער שעשועים תל־אביבי שובה לב, חובב דירות פאר, מסיבות פרועות ומרצדסים שחורות. מהגובה הזה, הנפילה היתה כואבת.

 

השנה היא 1995, אתה הכוכב הגדול של הבורסה בתל אביב. מתי מתרחש המפנה?

"ברגע שאתה מתחיל להאמין למה שכותבים עליך – פה מתחיל המפנה".

 

כשכתבו שאתה עילוי?

"כן, פה זה התחיל. חטא הגאווה. אחר כך באה ההתרסקות של שוק ההון וההתרסקות של עסקי ההלוואות בגלל המצב הכלכלי ותביעות נגד קווי אשראי. אתה תמיד מנסה לקוות לטוב, אבל בשלב הזה הכתובת כבר היתה על הקיר".

 

יכולת להישאר בישראל ולא לדבר. למה עזבת?

"יכולתי לשבת מול המפרק ולא לדבר, אבל הייתי חי כמו פושט רגל, ועם הבושה והכל אולי הייתי נשבר ובסוף כן פותח את הפה. בשביל לשמור על הכבוד שלי ועל צלם האנוש לא יכולתי להישאר בארץ. היו לי שלוש בנות קטנות. אמרו לי, 'סע והכל יהיה בסדר'. אכלתי אותה בענק. כל שנה הופכת לשנה הבאה, ואני פה".

 

אז עזבת. למה דווקא להולנד?

"נו, מה אתה חושב? למה, יש לי שם דודה? אמרו לי 'עזוב, יהיה בסדר'. אם הכול היה הולך לפי התוכניות, אחרי שנתיים־שלוש כבר הייתי אמור לחזור. היו משלמים את כל החובות ונגמר הסיפור".

 

ואחרי הולנד, למה ליוסטון?

"כי עדיין הייתי נשיא ישראמקו (שהשליטה בה הוחזקה כבר בידי קבוצת מימון - ס"א), והמשרדים שלה היו ביוסטון. עד אז הייתי כאן רק פעם אחת, אבל העבודה הרשמית שלי היתה ביוסטון. לא היה לי מקום אחר ללכת אליו".

 

תאר לי מה קרה בפועל. אתה נוחת ביוסטון, ומה אז, היה לך למי ללכת?

"לא, אף אחד. הלכתי למלון דירות".

 

כמה זמן לקח עד שהמשפחה הגיעה?

"כמה חודשים".

 

הם שקלו לא לבוא?

"לא. אני זה הם והם זה אני. אין שום אפשרות אחרת".

 

לכמה זמן חשבת שאתה נוסע?

"בטח שלא ל־13 שנה".

 

ואז החלה להישמע בארץ ביקורת על כך שלמרות קריסת קווי אשראי אתה ממשיך לכהן כנשיא ישראמקו ומקבל ממנה שכר. בגלל זה כהונתך הופסקה?

"כן, וגם עוד דברים".

קובי מימון. "מעולם לא היינו קבוצה אחת" קובי מימון. "מעולם לא היינו קבוצה אחת" צילום: ישראל הדרי
 

ואז אתה הופך לשכיר בחברת ורנו, שבבעלות קובי מימון וחיים צוף. פתאום יובל רן, מלך הבורסה, מתחיל לנהל חנות לרהיטים וציורי שמן בפרבר של יוסטון. הרעיון הזה היה הצעה שלך או שלהם?

"אני לא רוצה להיכנס לזה".

 

איך ההרגשה לעבוד כשכיר בחנות רהיטים?

"רעה. קמעונאות זו עבודה נוראית, כל היום לריב עם אנשים. נראה לך שידעתי איך מותחים תמונת שמן, איך מוכרים רהיטים? העבודה שלי זה שוק ההון. כשבאתי לפה לא ידעתי את ההבדל בין כיסא לספה".

 

ניסית להיכנס לשוק ההון בארצות הברית?

"לא באופן אקטיבי".

 

בצעירותך היית מרצה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. חשבת לחזור ללמד כלכלה בארה"ב?

"לא".

 

למה אתה הכי מתגעגע בישראל?

"לים".

 

עובד בחנות, חי מהיד לפה

 

תחקיר "כלכליסט" חושף שחנות הרהיטים בפאתי יוסטון שבה עובד כיום רן, Designer's Furniture Market, שייכת לקבוצת מימון, וכנציג הבעלים רשום הוד גיל - חבר ילדות של קובי מימון ואחד מחברי קבוצת מימון, שרכשה את נכסי קווי אשראי זמן קצר לפני קריסתה ב־1997. על חוזה השכירות של החנות חתום אמיר מירסקנדרי, מי שהיה עד לפני שלוש שנים דירקטור בחברת ישראמקו אינק שבבעלות אותה קבוצה. זו לא החנות הראשונה שרן מנהל. מאז שנת 2000 עבד רן כמנהל בכמה חנויות רהיטים שפתחה ביוסטון חברת ורנו־ארה"ב שבבעלות מימון וצוף, רובן תחת המותג "ברנדון".

 

אחת השיחות איתו מתנהלת מהחנות. הראיון נקטע מדי פעם להפסקות קצרות, שבמהלכן נשמע רן מוכר ללקוחות מזדמנים פריטי ריהוט שונים ותמונות שמן ב־100 דולר. לדבריו, הקבוצה זנחה את פעילותה בחנויות הרהיטים הללו בסוף 2008, ומאז הוא חי מן היד אל הפה, מוכר את המלאי שנותר כדי לפרנס את משפחתו ואף נעזר בכסף ששולחים לו קרובים מהארץ כדי לעמוד בחשבונות המחיה השוטפים. באחרונה אף ניסה להוציא משכנתה שנייה על הבית שבו מתגוררת המשפחה, "אבל מישהו טרפד לי את הניסיון", הוא אומר. את זהות ה"מישהו" הוא מסרב בתוקף לחשוף.

 

חנות Designer's Furniture Market ביוסטון. "בגלל המצב הכלכלי הקשה, אני מתנהל עם הספקים בלחץ רב" חנות Designer's Furniture Market ביוסטון. "בגלל המצב הכלכלי הקשה, אני מתנהל עם הספקים בלחץ רב"
 

ורנו כבר לא משלמת לך משכורת?

"מה זה משכורת? הם השאירו פה את העסק שלהם והלכו. אני מחזיק עכשיו את העסק בעצמי, רק ממה שאני מוכר בחנות. הם ניתקו את עצמם והלכו, ואני פה".

 

הוד גיל, נציג קבוצת מימון, עזב את יוסטון ב־2008, כמה שבועות אחרי שבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהתביעות נגד מימון ותאגיד הנפט שלו התיישנו. יש מי שיגיד שהוא הרגיש שכבר לא צריך לעשות לך "בייביסיטר". אתה מסכים עם הניתוח הזה?

"תשאל את הוד גיל".

הוד גיל. נציג  קבוצת מימון בחנויות ביוסטון הוד גיל. נציג קבוצת מימון בחנויות ביוסטון
 

לא נראה לך שברגע שהיה לכאורה סוף לתיק בבית המשפט, פשוט נזנחת לבדך ביוסטון?

"תשאל את הוד גיל".

 

בודק אופציות עם עורכי הדין

 

קריסת קווי אשראי ב־1997 הותירה אחריה לא רק חובות עתק, אלא גם משקיעים המומים ופגועים. הם נחשפו באחת ל"בועה" העצומה שניפח רן על חשבונם כשהנפיק בבורסה עוד ועוד חברות שהיו למעשה משוללות פעילות ממשית. חודשים ארוכים עסקו כותרות העיתונים בארץ לא רק בנפילתו של נער הפלא הצבעוני, אלא גם בקונסטרוקציה המופרכת שהקים, ושקרסה באחת.

 

אבל עוד לפני שמונה לקווי אשראי מפרק, כבר היה רן על המטוס בדרכו להולנד, ומשם ליוסטון. בהיעדרו, הגישו בזה אחר זה הבנקים הגדולים תביעות נגדו, והמפרקים שמונו לחברה, רו"ח חיים רבינוביץ' ועו"ד יצחק מירון, תבעו אותו ואת שותפיו - בהם אחיו יואב, מימון, צוף וגיל - על הברחת רכוש ונטילת טובות הנאה.

 

לטענת המפרק, בהיותו של יובל בעל השליטה בקווי אשראי הוא מכר לקבוצת מימון את י.ח.ק (יובל, חיים, קובי), תאגיד הנפט ששולט כיום בישראמקו, תמורת נזיד עדשים וטובות הנאה אישיות. עד היום הפרשה עודנה מתגלגלת במסדרונות בתי המשפט.

 

לפני כחודשיים בלבד הפך בית המשפט העליון את קביעת המחוזי שלפיה התביעות התיישנו. המשמעות היא שהמפרק יכול לחזור ולנסות לשים את ידו על הנכסים שהיו בידי קווי אשראי ערב נפילתה. שיתוף פעולה מצד רן, שיאשר את טענת המפרק ויאמר שאכן מכר את החברה מתחת למחירה האמיתי, עשוי לאפשר למפרק להורות על ביטול העסקה והשבת י.ח.ק לקווי אשראי. אם זוכרים שאחד הנכסים של י.ח.ק הוא ישראמקו, ושתגלית הגז שלה שווה מיליארדים רבים, ניתן להבין את העניין המחודש שלו זוכה כיום התיק של קווי אשראי בבית המשפט.

 

קידוח תמר 1 מול חופי חיפה. המיליארדים יעברו לרן? קידוח תמר 1 מול חופי חיפה. המיליארדים יעברו לרן? צילום: אלבטרוס
 

ל"כלכליסט" נודע כי רן מנהל כיום שיחות רבות עם עורכי דינו בארץ. עוד נודע כי הוא מנסה להגיע להסכם עם המפרקים שיאפשר לו לשוב לארץ, לשתף עמם פעולה ואולי אפילו לקבל חלק מנכסי קווי אשראי בחזרה (ראו מסגרת).

 

טענו נגדך שמכרת לקובי מימון את י.ח.ק, תאגיד הנפט של קווי אשראי, בנזיד עדשים. נדמה שהעובדה שאתה עובד בחברה שלהם היום ומקבל מהם משכורת מחזקת את הטענה שכולכם עשיתם יד אחת כדי להבריח את הנכסים מהחברה.

"אנחנו לא קבוצה אחת".

 

הייתם בעבר?

"לא".

 

רן מקצץ בהוצאות

 

רן ומשפחתו מתגוררים בשכונת בל אייר היוקרתית שליד יוסטון בבית פרטי עם בריכה, אשר שוויו מוערך ביותר ממיליון דולר (ומשכנתה של כ־400 אלף דולר). בחניה הצמודה עומדים לרשות המשפחה שלושה רכבי שטח חדשים ומפוארים. אחד מתוצרת אינפיניטי, אחד מתוצרת GMC יוקון ו־jeep. כלי הרכב משמשים את רן, אשתו צילי ושלוש הבנות הבוגרות, היום בנות 17, 18 ו־20. לבני הזוג שני ילדים נוספים, בן 11 ובת שמונה, שכבר נולדו בארצות הברית. מנהלת משק בית צמודה, איזמרלדה, מתגוררת עם המשפחה ומסייעת בניהול השוטף של הבית. עד לאחרונה גם היה רן חבר במועדון החברים הוותיק "יוסטוניון", שבו תמורת דמי חבר נכבדים יכול היה להתאמן, לשחות, לסעוד ולנוח בחברת נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש האב ורבים מעשירי טקסס האחרים (לדבריו, לא חידש עתה את המנוי בשל מצבו הכלכלי). חברים מקומיים של רן מעריכים שהוצאותיו הפרטיות מסתכמות בכחצי מיליון דולר בשנה, לרבות שכר הלימוד לבתי הספר הפרטיים של ילדיו.

 

בית המשפחה ביוסטון. "ניסיתי להוציא משכנתה שנייה" בית המשפחה ביוסטון. "ניסיתי להוציא משכנתה שנייה"
 

כל זה נראה כמו רמת חיים שמי שמסתפק בניהול חנות רהיטים כשכיר לא יכול היה להרשות לעצמו. "מצבי הכלכלי הוא לא על הכיפאק, אבל מתמודדים", הוא אומר. "בניגוד למה שאנשים חושבים, לא יצאתי מישראל עם כסף. לאחרונה ניסיתי לקבל משכנתה שנייה על הבית, אבל מישהו התקשר לבנק בטענה שהמסמכים שהגשתי לא כשרים. יואב וההורים של צילי שלחו לי עכשיו כסף כדי לעזור. אתה יודע איזו בושה זה בשבילי?".

 

רק דמי הניהול לשבע שנים קדימה, שמשכת מראש לפני קריסת קווי אשראי, הסתכמו אז במיליוני שקלים. איך אתה אומר שיצאת מהארץ בלי כסף?

"את דמי הניהול האלה לא קיבלתי במזומן אלא בהקצאת מניות, שבגינה עוד היתה לי חבות מס. אנשים מייחסים לי תחכום, אבל עשיתי דברים כמו טיפש. היה הרבה יותר חשוב לי מה כתבו בעיתונים מאשר המהות. המניות שקיבלתי בהקצאה היו חסומות לשבע שנים, ואחרי שנה אחת החזרתי אותן לחברה".

 

אתה טוען שאזל לך הכסף, אבל אתה מסתובב עם כרטיס אשראי "סנטוריון" של אמריקן אקספרס, שמונפק רק לבעלי הון נזיל של יותר מ־2 מיליון דולר ומקנה מסגרת אשראי בלתי מוגבלת.

"זה לא שלי, זה כרטיס שחברת ורנו העמידה לרשותי להוצאות עסקיות".

 

ובכל זאת, בחניה שלך יש שלושה ג'יפים נוצצים וגם הבית משדר רמת חיים גבוהה.

"זה סתם, הכל ליסינג. אף אחת מהמכוניות בחניה לא שלי, וכל רכב זה רק כמה מאות דולרים בחודש. אין לזה משמעות כאן. המצב הכספי שלי צפוף. רמת החיים שלי ביוסטון לא גבוהה. כולם אומרים אמריקה, אמריקה, אבל אני מרגיש כאילו אני יושב בכלא 13 שנה כי אני אפילו לא יכול לחזור לבקר בארץ כי יש נגדי צו עיכוב יציאה בישראל.

 

"לפחות אני רואה שלילדים טוב. יש להם השכלה מצוינת, יש להם חברים אמריקאים, וגם לצילי טוב פחות או יותר, אז אני בולע. איזה ילדים נפלאים יש לי. ילדים מתוקים, יפים. אני דפקתי את החיים שלי, וב־13 השנים האחרונות אני סובל בשקט רק בשביל המשפחה שלי. אני לא אוהב את מה שאני עושה, ובתדמית הציבורית אני עדיין השודד ועדיין ממשיכים לרמוס אותי. הגעתי לנקודת השבירה".

 

המשפחה התייחסה אליך אחרת לאחר קריסת החברה והבריחה?

"לא. הם היחידים שנשארו איתי. המשפחה זה המזל שלי בחיים. הדבר היחיד שבורכתי בו".

 

והחברים?

"חברים זה מושג מופשט".

 

יש לך חברים?

"חברים זה מושג מופשט".

 

"אילן היה כמו אח בשבילי"

 

לפחות חברות מפתיעה אחת חדשה, לא מופשטת כלל, יצרה ההגירה ליוסטון. מצדה האחד יובל רן, שהועמד אל עמוד הקלון הציבורי. מצדה השני לא אחר מאשר אילן רמון, מלח הארץ, טייס שהשתתף בהפצצת הכור הגרעיני בעיראק ונהפך לאסטרונאוט הישראלי הראשון. קשר חברות אמיץ פרח בין השניים ובני משפחותיהם זמן קצר לאחר הגיעו של רמון ב־1998 לבסיס האימונים של נאס"א ביוסטון. הקשר הזה נמשך גם לאחר מותו הטרגי של רמון, חמש שנים אחר כך, בהתרסקות המעבורת קולומביה. עד היום מסתובב רן ביוסטון עם מספר הטלפון הסלולרי שרכש בזמנו בעבור אסף רמון, בנו של אילן, שנהרג אף הוא בשנה שעברה בתאונת טיסה במהלך שירותו הצבאי כטייס.

 

"אילן הוא התגלמות של כל הדברים הטובים שיכולים להיות בבן אדם", מספר רן. "הוא היה צנוע ומוכשר, חבר נהדר, אבא נהדר ובעל נהדר".

 

איך הכרתם?

"אני אפילו לא זוכר. דרך הקהילה, אולי הם חיפשו מישהו שימליץ להם על בית ספר לילדים או משהו כזה. אחר כך הקשר בינינו העמיק מאוד, אילן היה כמו אח בשבילי.

 

אילן רמון. "אילן היה כמו אח בשבילי" אילן רמון. "אילן היה כמו אח בשבילי"

 

"אני לא בוכה בדרך כלל, אבל כשאילן נהרג בכיתי. כשהתפוצצה המעבורת ישבתי בסלון אצלי בבית עם האחייניות שלו. פתאום ראינו שניתק הקשר עם המעבורת והתחילו לרדת לי דמעות. אתה סופר 10, 20, 30 שניות, ואחרי שתיים־שלוש דקות אתה כבר יודע שזהו זה. הכל נגמר. זה היה מטורף.

 

"אחר כך אימצתי את הילד הגדול שלו, אסף. קניתי לו פה טלפון נייד כדי שנוכל להיות בקשר. הטלפון הנייד שאתה מחייג אליו – זה היה הטלפון של אסף. כשהוא עזב לישראל הוא החזיר לי את הטלפון, ומאז אני משתמש במספר הזה. עכשיו גם הוא מת. זה מטורף. הם היו כאלה אנשים טובים. החיים לא הוגנים, אי אפשר לתפוס את זה. רק לאלוהים הפתרונים".

 

אתה בקשר עם רונה רמון היום?

"בלב. היא לא צריכה אותי, אבל אם היא תצטרך – אני תמיד שם בשבילה".

 

בתחילת הדרך, כשהוא רק הגיע לכאן, רמון עיקם את האף ביחסו אליך?

"לא, אף פעם לא".

 

היו כאלה שכן עיקמו את האף?

"בגיל 50 אני לא יודע מה זה אף עקום".

 

פותחים דף חדש?

 

סיפור מערכת היחסים הזו אינו מפתיע את מכריו, כמו גם את שונאיו, של רן. הוא מסמל את דמותו המורכבת, ואת הקושי הגדול הקיים גם היום לפענח את חידת רן באופן מוחלט. "כולם רוצים להיות ליד יובל", אומר מי שהיה אחד מחבריו הקרובים, והספיק מאז, כמו עוד אחרים, להסתכסך עמו. "יש לו המון קסם ואין כיף גדול יותר מאשר לבלות בחברתו. הוא יכול להיות החבר הכי טוב וכיפי בעולם - כל עוד אתה נזהר לא לעשות איתו עסקים". "בעסקים הוא לא רואה אף אחד ממטר, פשוט אין לו אלוהים", מסכם חבר אחר.

 

בוטה עוד יותר הוא היהלומן דני מושין, ישראלי לשעבר שעזב ליוסטון לפני כ־30 שנה. מושין היה חבר קרוב של רן מאז שנחת ביוסטון ועד 2007, אז עבר ביניהם חתול שחור והקשר נותק. "יובל הוא בן אדם עם לב שחור", הוא מאשים. "הוא חושב רק על עצמו. היינו חברים טובים, אבל לאט לאט הוא נמאס עליי, ולפני שנתיים החלטתי לא לדבר איתו יותר.

 

"הכרתי אותו בטיסת KLM מאמסטרדם ליוסטון ב־1997 כשעזב את ישראל. במקרה הוא ישב לידי בטיסה, ולפי הלבוש שלו זיהיתי שהוא ישראלי והתחלנו לדבר. הוא התעקש שהוא לא עשה שום דבר לא תקין. לא היה לו אז אף אחד ביוסטון, ובשנה הראשונה הוא היה בדיכאון גדול, ממש שבור. הכרתי לו חברים, טיילתי איתו בעיר, הוא היה בן בית אצלי. כשלבני משפחתי וחבריי בארץ נודע על הקשר, הם כעסו מאוד על שאני מסתובב עם טיפוס כמו יובל, אבל באותה התקופה הוא נראה לי בחור נחמד שהסתבך וחשבתי שנכון לעזור לו. היום בדיעבד אני יודע שהם צדקו. הכרתי לו אנשים והתברר לי עם השנים שעם כולם הוא עשה צרות. הוא דפק את החברים הכי טובים שלו".

 

מצד שני, חברים אחרים ממשיכים להגן בלהט על הקשר עם רן. למשל דורית רונן, שהגיעה ליוסטון עם בעלה, הגינקולוג ד"ר פיני רונן, שלוש שנים לפני רן, והיתה חלק מהחבורה הקרובה שכללה את משפחת רן, משפחת רמון וישראלים אחרים. "ה'סיפור' של רן הוא מבחינתי סיפור בשולי הדברים", היא אומרת בשיחה מיוסטון. "אני מכירה את יובל וצילי כחברים, ועל הדברים שיובל עשה בעבר לא מדברים. אלה דברים שנעשו עוד לפני שהכרנו, ואני חושבת שיובל וצילי ניסו לפתוח כאן דף חדש".

 

והם הצליחו?

"אני חושבת שכן. בעבר היינו חבורה גדולה יותר של חברים ישראלים, ועכשיו נשארנו בעיקר אני וצילי. רונה רמון היתה הצלע הראשונה בחבורה שעזבה. ידענו שיהיה לה טוב יותר בארץ. אחריה עזבו עוד כמה".

 

אם יובל וצילי יעזבו את יוסטון ויחזרו לארץ זה יפתיע אותך?

" שמעתי איזה רינון על מגעים בנושא חזרה, אבל מהם אני לא יודעת כלום ובהחלט יכול להיות שהם יספרו לנו רק ברגע האחרון. הלוואי שיחזרו לארץ. כחברה שלהם אני כבר רוצה לראות את הסיפור הזה גמור. שיחזרו ויסגרו כבר את העניינים - ואז נבוא לבקר אותם בארץ".

 

כשהתביעה נגדך תסתיים, היית רוצה שהילדים שלך יגדלו בארץ?

"כן".

 

הם מדברים עברית?

"כן".

 

מה המהלך הבא שלך?

"לא יודע. סיפור חיי הוא כאב לב אחד גדול. אלוהים למעלה, הוא ישפוט".

 

אתה מאמין שיום יבוא ויהיה צדק?

"לא יודע מה זה צדק".

 

מה יהיה צדק מבחינתך?

"בוא נסיים את הראיון הזה".

 

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן

 

בטל שלח
    לכל התגובות