$
גיבורים ירוקים

גיבורים ירוקים: מדענים ממציאים

פרופ' צבי תבור המציא את דוד השמש, פרופ' דיוויד פיימן הפך את הפאנלים הפוטו־וולטאיים לכדאיים בדיוק כמו נפט, פרופ' אלי ריכטר נחשב לאחד מבכירי חוקרי הסרטן בארץ ופרופ' אברהם בניאל הצליח להפיק דלק מפסולת אורגנית

רויטל חובל 10:5116.12.09

פרופ' צבי תבור, פיזיקאי

 

גיל: 92

מצב משפחתי: נשוי + 2 וחמישה נכדים

מגורים: ירושלים

תפקיד: פנסיונר

בעבר: מדען פיזיקאי במשרד ראש הממשלה ומנהל קרן המחקר המדעית SRA

עוד משהו: נגר חובב

 

את הנוף האורבני המזוהה עם הבתים הארץ־ישראליים יש לזקוף במידה רבה לצבי תבור, שהפך את הישראלים לירוקים יותר בעל כורחם. בשנות השבעים המציא תבור את דוד השמש המודרני - המצאה שכבשה 95% מהבתים בארץ וחסכה לישראל 4% מצריכת החשמל שלה.

 

תבור היה הראשון שהפך את ניצול אנרגיית השמש לנגיש לכולנו. את פטנט דוד השמש הוא רשם על שם המדינה, ולא ראה ממנו גרוש. באותה תקופה הוא גם היה הראשון שחשב על המכונית החשמלית. גם מהרעיון הזה לא התעשר, שכן לא רשם עליו פטנט.

 

תבור עלה לארץ כפיזיקאי ציוני, נחוש לתרום לבניינה של מדינת ישראל. כבר אז הבין שלמדינה חסרת המשאבים יש צורך בפיתוח מקור אנרגיה חלופי. הוא התמקד במחקרו במשאב הטבעי שישראל כה משופעת בו - אור השמש - במטרה לנצח את הערבים בעזרת המצאותיו ולצמצם את התלות בנפט.

 

קהל היעד לשיווק ההמצאה היה המדינות המתפתחות נטולות החשמל, אולם אז התברר לתבור ואנשיו שלא היה להן כסף לקנות את הדוודים. ב־1968 הכיר תבור את יהודה ברוניצקי, מייסד ויו"ר אורמת, והשניים החלו לעבוד ביחד. אבל תבור נשאר מחוץ לאורמת. הוא לא רוצה להיות איש עסקים ומעדיף לפעול מטעמי ציונות. "מחלקה ממשלתית היא לא הגוף המתאים ביותר למחקר דינאמי", הוא אומר. "הצעתי לראש הממשלה והוא הסכים שאקים גוף ציבורי מתאים, וגייסתי 12 אנשים לגוף החדש, SRA, הקרן המחקרית למדעים". תבור לא זכה לתהילה שהגיעה לו, אבל בניגוד לרבים שרצו וחלמו, תבור הגשים. התקדמותו במחקר הביאה ליישום הראשוני של חימום מים באמצעות השמש, והחוק הישראלי אימץ את ההמצאה ב־1976 וחייב כל בית חדש שנבנה להצטייד בדוד שמש.

 

צבי תבור צבי תבור צילום: גיא אסיאג

 

 

פרופ' דוד פיימן, פיזיקאי

 

גיל: 65

מצב משפחתי: נשוי + 3 ילדים ו־6 נכדים

מגורים: מדרשת בן־גוריון

תפקיד: יו"ר המחלקה לאנרגיית שמש ופיזיקה של הסביבה, אוניברסיטת בן־גוריון

בעבר: פיזיקאי במכון ויצמן

עוד משהו: מעריץ את המלחין ג'אקומו מאיירבר

 

כשהיה ילד חלם פרופ' דוד פיימן, אז תושב אנגליה, להיות פיזיקאי תיאורטיקן וציוני. ב־1973 עלה לארץ כדי להגשים את שני החלומות יחד. שבועיים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים. "אחרי המלחמה שאלתי את עצמי אם השגתי את כל מה שרציתי בהיותי פיזיקאי במכון ויצמן בארץ הקודש", משחזר פיימן. "באותה תקופה תקף את המדינה משבר אנרגיה, והחלטתי שהגיעה העת לעסוק בבעיה הזאת. אוניברסיטת בן־גוריון החליטה אז להקים את המכון לחקר המדבר בשדה בוקר - מקום מתאים יותר לחקור את נושא אנרגיית השמש מאשר הגנים של רחובות".

 

דוד פיימן דוד פיימן צילום: ישראל יוסף

 

מאז נהפך פיימן לראש המחלקה לאנרגיית שמש ופיזיקה של הסביבה באוניברסיטת בן־גוריון, והוא חוקר את הדרך שבה אפשר למקסם את השימוש בתאים פוטו־וולטאיים להפקת חשמל מקרני השמש. העובדה שהשימוש באנרגיית שמש לא הפכה מקובלת בישראל, למרות השנים שהשקיע במחקר, אינה מתסכלת את פיימן - להפך. פיימן הוא בין המתנגדים לטרנד הסולארי שפרץ בשנה האחרונה. "מה שנעשה על הגגות הוא זניח", הוא אומר. "צריך ללכת לערבה ולהקים שדות סולאריים". לדבריו, עד היום לא היה כדאי להשתמש באנרגיה הפוטו־וולטאית. השינוי מתחולל כיום, כאשר החברה שהקים, זנית סולאר, הצליחה להוכיח ייצור חשמל מאנרגיית השמש במחיר השווה למחיר ייצור חשמל מאנרגיה פוסילית.

 

בנוגע למימוש היעד הממשלתי לשימוש באנרגיות מתחדשות, פיימן אופטימי. "אפשר לעמוד ביעד אפילו גדול יותר מ־10%, אבל זה דורש החלטות ממשלתיות ומערכת שלטון שמאפשרת לבצע החלטות". 

 

פרופ' אלי ריכטר, רופא

 

גיל: 72

מצב משפחתי: נשוי + 3 ילדים ו־7 נכדים

מגורים: ירושלים

תפקיד: מנהל יחידת רפואה תעסוקתית ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית

עוד משהו: חובב הליכה, שחייה ורכיבה

 

את הקשר הסיבתי, הלא טריוויאלי, בין מזהמי הסביבה למחלות הסרטן אנחנו חייבים לאלי ריכטר. ריכטר משמש היום כתובת רפואית כמעט יחידה לנפגעי סביבה, ונחשב ללוחם הגדול ביותר בתחום שרבים מעמיתיו חששו לבחור בו צד. במשך שנים ניסו נפגעים לדרוש מהממונים עליהם פיצויים על מחלות שנגרמו להם כחלק מעבודתם במפעלים כימיים. ריכטר ניצב לצדם, מסתמך על מחקרים שביצע ומגן עליהם בחירוף נפש.

 

ב־1972 עלה ריכטר לארץ כשהוא מוכשר לעסוק ברפואה תעסוקתית וסביבתית. "כשהגעתי ארצה זו היתה תחילת העידן העולמי לקידום, פיתוח ויישום שיטות למדוד חשיפות והשפעות של חומרים שונים במפעלים", נזכר ריכטר. "התחלתי לעבוד במשרד העבודה והסתובבתי בכל המפעלים. ראיתי את כל הבעיות והחשיפות לחומרים רעילים". על השאלה מדוע נעמד דווקא לצד עובדי המפעלים עונה ריכטר: "לי היה הרקע והיכולת לחבר את החלקים בתמונה. רציתי לנקוט עמדה".

 

אלי ריכטר. רצה לנקוט עמדה אלי ריכטר. רצה לנקוט עמדה צילום: גיא אסיאג

 

ריכטר נחשב לאחד מבכירי חוקרי הסרטן בארץ במסגרת בית הספר לבריאות הציבור ורפואת ילדים בהדסה, האוניברסיטה העברית. ב־35 שנות מחקר בנושא בריאות הסביבה חשף, בין השאר, את מקרי הסרטן בקישון, הסיכונים הבריאותיים לעובדי הכור בדימונה וההשפעה הקטלנית של מהירות מופרזת על הקטל בדרכים. התחקירים העלו כשלים ביכולות ובנכונות החברה הישראלית להתמודד עם הבעיות שאיתן אנחנו חיים. את דעתו וממצאי מחקריו מרבים להפריך ולסתור במחקרים אחרים. הוויכוח היומיומי עם הקולגות שלו לא הניא אותו מההליכה לקראת המטרה. הוא, מצדו, מצהיר באומץ שימשיך להגן על חיילי צה"ל, עובדי מכון הרנטגן, צוללי הקישון ואחרים.

 

המאבק הגדול של חייו, אומר ריכטר, היה דווקא מאבק שהפסיד נגד סלילת כביש חוצה ישראל. ריכטר מאמין שלתחבורה יש השפעה בריאותית חמורה ומנסה לקדם מעבר לתחבורה ציבורית. המאבק במגמת סלילת הכבישים הוא מאבק שיימשך בעתיד ומדיר שינה מעיניו. "הפיצוי להפסד בסלילת כביש 6 היה קידום מערכת הרכבות. זה הדבר הכי טוב שיצא מהסיפור הזה".

 

פרופ' אברהם בניאל, כימאי

 

גיל: 91

מצב משפחתי: אלמן + 3 ילדים

מגורים: ירושלים

תפקיד: יועץ מדעי ל־HCL CleanTech

עוד משהו: רשם יותר מ־70 פטנטים

 

בגיל 90 הקים פרופ' אברהם בניאל את הסטארט־אפ HCL, שמפיק סוכרים מחומרים אורגניים כדי לייצר דלק. הטכנולוגיה של הפקת סוכר מאתנול ידועה, אבל במשך שנים לא ידעו מהיכן להשיג סוכר זול שאינו מתחרה עם מזון. הצורך בפיתוח חומרים שלא על בסיס חומרי מזון הביא את בניאל לייעל טכנולוגיה שפותחה בשנות השלושים של המאה הקודמת ושימשה את הצבא הנאצי לאספקת דלק, ולהמציא שיטה להפקת סוכרים מפסולת אורגנית ועץ.

 

בניאל, שהצהיר לאחרונה כי HCL היא המיזם החשוב בחייו, נמנה עם אותם אנשים שמרגישים צורך עז לשנות, אף שהיה יכול להמשיך לנוח על זרי הדפנה ולבלות את שנות הפנסיה במנוחה.

 

בניאל הקים את HCL עם בנו, איש התיאטרון לשעבר ערן בניאל, ועם פרופ' ארי אייל. החברה מצאה דרך להפיק סוכרים מחומרים אורגניים בתהליך זול ומשתלם כלכלית, שאינו מייצר תוצרי לוואי מזהמים.

 

התהליך של HCL משאיר רק תוצרי לוואי שאפשר למכור: סוכרים מרוכזים לייצור דלק, דשן לחקלאות ובסיס עץ שמשמש חומר לשריפת פחם. אם תפיק HCL סוכרים במחירים נמוכים ב־80% כפי שהיא טוענת, השפעת הדלק הביולוגי על מחירי המזון תפחת.

 

אברהם בניאל. "החזון הוא לעשות כסף" אברהם בניאל. "החזון הוא לעשות כסף" צילום: אוראל כהן

 

"כבר ב־2012–2013 יהיו מפעלים ראשונים שייצרו דלק זול מפסולת", מעריך ערן בניאל. "הפסולת שיוצאת מבתי חרושת למוצרי עץ, ופסולת אורגנית שאנשים יוצרים, יוכלו להיהפך לסוכר על המקום".

 

לדברי בניאל הבן, מה שעד היום היה מקור לפחמן דו־חמצני רעיל, ייהפך לעולם שלם של ערך: "יכולה להיות לזה השפעה מרחיקת לכת. מחירי האוכל יירדו, מחירי הדלק יתייצבו. אנחנו מקווים שעד 2022 הטכנולוגיה שלנו וטכנולוגיות הדומות לה יספקו כ־5% מתצרוכת האנרגיה בארצות הברית".

 

ובכל זאת, אברהם בניאל מודה על האמת: "החזון הוא לעשות כסף, והרבה. ככל שנרוויח יותר, זה יעיד שבאמת יש צורך בפתרונות שלנו. הצרכים משתנים עם הזמן, אבל כללי השוק נשארים".

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x