נחוץ: מובילות סביבתית
המגזר העסקי בישראל נדרש להתאים עצמו לדרישות סביבתיות, אך הכשל העיקרי בתחום נובע מהתנהלות הממשלה בנושא
המגזר העסקי בישראל משדרג בשנים האחרונות באופן מואץ את פעילותו על מנת להתאים אותה לדרישות הסביבתיות המחמירות הנהוגות בעולם המערבי. הצלחת תהליך אימוץ הרגולציה הסביבתית המחמירה בישראל ועמידה בסטנדרטים החדשים מותנות בשמירה על איזון נכון ומקצועי בין התועלות הסביבתיות הצומחות
בישראל, ככל שנוגע הדבר למובילות סביבתית, קיים עדיין פער גדול בין הרצוי למצוי, וכתוצאה מכך לא מבוצעים מהלכים ופרויקטים מערכתיים חיוניים לתהליך הסביבתי. יתר על כן, במיזמים רבים מופרת המידתיות כאשר מחילים הוראות סביבתיות מחמירות על המגזר העסקי, בעוד שבמשרדי הממשלה לא מתקבלות ההחלטות הדרושות ולא מקודמים פרויקטים שהם חיוניים ליכולת לעמוד בהוראות אלה. אחד התחומים הבולטים בו ניכרת מכשלה זו הוא תחום האנרגיה.
הדוגמאות לאוזלת היד של הממשלה בתחום זה הן רבות. השלמת צינור הגז הצפוני שאמור לספק גז טבעי לאזור חיפה מתעכבת חודשים רבים, בשל חוסר יכולת של הממשלה לפתור בעיית קרקעות. מדובר בהשלמת תוואי של קילומטרים בודדים, שהעיכוב בהשלמתו אינו מאפשר את אספקת הגז הטבעי לחיפה, שתרומתו הצפויה לאיכות האוויר באיזור משמעותית. מפעלים באזור חיפה שנטלו על עצמם משימות של שיפור איכות הסביבה בהתבסס על אספקת הגז, אינם יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם והם מוצגים כמפירי חוק. המשרד להגנת הסביבה, בתגובה לכשלים בנושא אספקת הגז הטבעי לצפון, הציג דרישות נוספות בתחום הפליטות לאוויר על התעשייה באזור חיפה. יישום דרישות אלו כרוך בהוצאות גדולות שהיו נמנעות אם הממשלה היתה מקיימת את החלטותיה בעניין אספקת הגז.
דוגמה נוספת היא קידום השימוש באנרגיות נקיות לפי תוכנית הממשלה, שקבעה כיעד מרכזי לשנת 2020 ייצור של 10% מצריכת החשמל של המדינה מאנרגיות מתחדשות. המקור לאנרגיות אלו הוא בניצול חום וקרינת השמש, רוח, פסולת אורגנית או מקור לא מתכלה אחר. בפועל, תהליך יישום ההחלטות בוועדות התכנון השונות מתעכב לעיתים חודשים רבים עקב חילוקי דעות בין פקידים ממשרדים שונים והפתרונות אינם נראים באופק.
העובדה המתסכלת ביותר היא שמשרדי הממשלה אינם משתפים פעולה כדי לפתור את הבעיות ולהוביל התהליכים המחייבים שיתוף בין משרדי. כל משרד פועל בתחום אחריותו ,אינו מסתכל ימינה ושמאלה, ולעתים קרובות מעניש את הציבור ואת הסקטור העיסקי על מחדלי הממשלה. כך למשל קונסים היום את הציבור על צריכת מים עודפת עקב ירידת מפלס הכינרת, דבר שלא היה קורה אם היו בונים מתקני התפלה על פי התכנון.
זאת ועוד במשרד להגנת הסביבה פועלים בנחישות על מנת להפוך את ישראל למדינה מובילה בנושא הפחתת גזי החממה, זאת מבלי לתת מענה אמיתי למשמעויות הכלכליות והמדיניות של החלטה כזאת ומבלי לתת פתרונות לאתגרים הגדולים הנובעים מכך.
ישראל היא מדינה מבודדת מבחינה אנרגטית בה לא ניתן לסחור עם השכנים, והיא מוגבלת במשאבי טבע. נדרשות כאן החלטות ברמה ממלכתית לגבי תכנון משק החשמל והתחבורה העתידי. כאשר החלטות אינן מתקבלות במועד, דוגמת החלטה אם לבסס את ייצור החשמל העתידי של ישראל על תחנת כוח מוסקת בפחם או גז, עולה החשש שבמשק לא יהיו אמצעים מספיקים לייצור החשמל הדרוש כבר בשנים הקרובות, כשל שיגרום נזקים אדירים לכלכלה ולצמיחה בישראל.
בנושא הפחתת פליטת גזי חממה ההשלכות יכולות להיות אף חמורות יותר. כדי לעמוד בדרישות הצפויות בתחום זה תידרשנה החלטות עקרוניות והשקעות עתק. ייתכן ולא יהיה מנוס מקבלת החלטה על ייצור חשמל באנרגיה גרעינית שאינה פולטת גזי חממה. מוטב לכן לא לקחת מחויבויות ולצאת בהכרזות בנושא זה לפני שנבדק מכל היבטיו ברמה הבין משרדית והתקבלו החלטות עקרוניות בממשלה כולה. עד כה אפילו לא התחיל הדיון העקרוני בנושא.
ברור כי התנהלות שלטונית תקינה שתבטיח צמיחה בת קיימא דורשת קבלת החלטות בנושאים אלו. במסגרת התנהלות שכזו נלקחים בחשבון כל הצרכים כולל הכלכלים והתעסוקתיים, ולצורך כך נדרשת מנהיגות אמיתית שתקבל ההחלטות בראייה רחבה ותיקח על עצמה את המובילות הסביבתית.
על ממשלת ישראל מוטלת החובה לקיים דיון אמיתי ואמיץ בסוגיות אלו, ולהקצות את המשאבים הדרושים לפתרונן. אסור לממשלה להסתמך על פתרונות נקודתיים, כמו שהוצע בנושא האנרגיות הסולריות, אלא לכפות שיתוף פעולה רוחבי בין המשרדים השונים בכל התחומים הקשורים להקמת תשתיות.
היום יותר מתמיד מדובר בנושא חשוב. הוא חשוב לבריאות אזרחי ישראל, הוא חשוב לסביבה ולהגנה עליה והוא חשוב להבטחת צמיחה כלכלית בת קיימא.
הכותב הוא יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה
