• תפריט
משפט

בית המשפט לדירות קטנות

רטיבות בדירה, גז מנותק, סכסוכי חניה ואפילו מכת עכברים - אחת מכל חמש תביעות בבית המשפט לתביעות קטנות נוגעת לסכסוכי שכירות, ששיאם בקיץ, כשכולם עוברים דירה. בדיקת "כלכליסט" מגלה כי חלק גדול מהתביעות נסגר בפשרה מטעם בית המשפט, וכי בדרך כלל מספיקות ראיות מעטות כדי לקבל פיצוי מהשופט

ענת רואה 11:2309.08.09

חילוקי דעות בין שוכרי דירות לבעלי בתים הם ללא ספק בין הסכסוכים מורטי העצבים ביותר לכל המעורבים בדבר, אך בשל הסכומים הנמוכים יחסית שעליהם נסבים רוב הסכסוכים האלה הופך בית המשפט לתביעות קטנות לזירה הטבעית ליישובם. עונת הקיץ, שבה מנצלים רבים את החופש מלימודים לצורך מעבר דירה, היא גם העונה שבה מתגלעים רוב הסכסוכים בתחום, והתביעות בעקבותיהם אינן מאחרות לבוא. הנתונים מעידים כי מבחינה מספרית תופסים סכסוכי שכירות את המקום הרביעי ברשימת הנושאים הנידונים בבית המשפט לתביעות קטנות - אחת מכל חמש תביעות. ולאחר שתקרת סכום התביעה בבית המשפט הייחודי הזה, שבו אין לעורכי דין דריסת רגל, הועלתה בשנה שעברה מ־19 אלף ל־30 אלף שקל, הופכות התביעות בו לכדאיות עוד יותר.

דירה בתל אביב (ארכיון) דירה בתל אביב (ארכיון) צילום: אוראל כהן

בדיקת "כלכליסט" מיפתה את התביעות בתחום וגילתה כי בשנים האחרונות נסגרות יותר ויותר מהן בפשרה מטעם בית המשפט בלא נימוקים, באופן המקשה על תובעים להעריך מראש את סיכויי תביעתם, אך גם מלמד שלעתים קרובות מספיקות ראיות מועטות כדי לקבל פיצוי כלשהו מהשופט. להלן החלטות שהתקבלו במקבץ סכסוכים אופייניים:

 

לפני הכניסה לדירה: החוזה בוטל רגע לפני הכניסה

 

שוכרת, שאמורה היתה לשכור דירה מספטמבר 2008, הגישה תביעה בטענה שחמישה ימים לפני כניסתה לדירה ואחרי שהודיעה לבעל הדירה שבה התגוררה באותה עת על עזיבתה - התקשר אליה בעל הדירה והודיע לה שלא תוכל להיכנס אליה. בעל הדירה הסכים לפצות את השוכרת ב־4,300 שקל עבור דמי תיווך והפרש דמי שכירות לשלושה חודשים בין הדירה שלו לדירה שאותה שכרה במקומה. התובעת סירבה לפיצוי ותבעה 25 אלף שקל בשל עוגמת נפש וטענה שהדירה ששכרה ברגע האחרון בלית ברירה לא התאימה לה והיתה על כביש ראשי עם ריח של עובש, גז וסולר.

 

השופטת אנה שניידר מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה כי השוכרת קיבלה את הפיצוי המוסכם לפי החוזה ולכן תביעתה נדחית. לדבריה, נראה שהתובעת קיבלה פיצוי הוגן בשל ביטול ההסכם וכי אמינות טענותיה נפגעה על ידי חלק מהראיות שהציגה. לפנים משורת הדין היא לא חויבה בהוצאות. (ת"ק 5103/08)

 

פגמים בדירה שהתגלו לאחר תחילת המגורים: הדירה לא היתה ראויה למגורים עקב רטיבות

 

שוכרת של דירה בתל אביב הגישה תביעה בטענה ששלושה חודשים לאחר שנכנסה לדירה התגלתה בה רטיבות נוכח בנייה שבוצעה בקומה מעליה, וכתוצאה מכך לא ניתן היה להתגורר בה במשך חודש וחצי, אך בעל הדירה סירב להחזיר לה את שכר הדירה על תקופה זאת.

 

בעל הדירה טען כי נזקי הרטיבות נמשכו יום אחד בלבד, שבמהלכו טפטפו טיפות מים לקערה בדירה, אך הוא דאג לפתרון הבעיה עוד באותו יום. לדבריו, השוכרת התגוררה בדירה תשעה חודשים נוספים לאחר אירוע הרטיבות ובסופו של דבר עזבה כמה שבועות מוקדם יותר כשהיא יודעת שלא מגיע לה החזר עבור תקופה זו ולכן גם לא ביקשה אותו.

 

השופטת תמר אברהמי קבעה כי אף שלא הוגשו לה תמונות, הרי שהתרשמותה מהעדויות היא כי הדירה אכן היתה לא ראויה למגורים במשך 30 יום עקב הרטיבות ופסקה כי השוכרת תפוצה ב־400 דולר על כך, ב־800 שקל עבור עוגמת נפש ו־250 שקל הוצאות משפט. (ת"ק 11554-01-09)

 

 איור: שחר קובר
ניתוק הגז בדירה מצדיק: הפחתת השכירות

 

שוכרת הגישה תביעה נגד בעלי הבית בטענה שבחודשים האחרונים לתקופת השכירות לא היה גז בישול בדירה, אף שמלכתחילה היא הושכרה עם כיריים. הניתוק נעשה על ידי חברת הגז מטעמי בטיחות, בעקבות ביקורת שגילתה דליפה בדירה. הדיירת ובעלת הבית יצאו יחד לקנות כיריים חדשות לדירה, אבל גם זה לא שכנע את חברת הגז שהחיבור בטיחותי.

 

השופט אלון אינפלד קבע כי קשה לדעת מה בדיוק התרחש בין השתיים, אך בהתחשב בכך שהחוזה התייחס לדירה שיש בה גז והובטחו כיריים, הרי שחובתה של בעלת הדירה היתה לדאוג להתקנת ציוד מתאים ותקין שיאפשר הספקת גז. השופט קבע כי החיים בדירה ללא גז אינם פשוטים וכי דמי השכירות עמדו על 1,500 שקל לחודש, ולטעמו יש להפחית מסכום זה שליש לתקופה שבה שלא היתה אפשרות לבשל בדירה באופן סביר. הדירה היתה ללא גז במשך שישה חודשים וחצי כך שהפיצוי אמור היה לעמוד על 3,250 שקל, אך השופט קבע כי גם לדיירת יש אחריות בהתנהגותה שיצרה אי־הבנה ולכן נפסק שהיא תפוצה ב־2,500 שקל בלבד, ובעוד 300 שקל הוצאות. (ת"ק 623/09)

 

התחייבויות שאינן מעוגנות בחוזה: טענות להפרת חוזה ויחס משפיל

 

נכה הסובלת מפרקינסון הגישה תביעה נגד בעלת הדירה ששכרה בטענה שזו התחייבה בחוזה לספק לה מקום חניה מקורה, כיריים חשמליות, שלט למזגן ומנעול לדלת אך לא עמדה בהתחייבותה. השוכרת טענה עוד כי בעלת הדירה התייחסה אליה באופן משפיל, צעקה ואיימה עליה, לא אפשרה למבקריה להחנות את רכביהם בחניה ועוד, ותבעה 15,450 שקל. היא עזבה את הדירה אחרי חמישה חודשים בלבד.

 

השופט יחיאל ליפשיץ קבע כי יקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, רק באותם סעיפים שלגביהם קיבל ראיות מספקות. הוא קבע כי לא הובאה ראיה שהמבקרים בדירה נאלצו לחנות בחניונים בתשלום עקב סירוב בעלת הדירה לאפשר להם לחנות, ולכן דחה את התביעה בעניין זה. כן דחה את הטענה לגבי שלט המזגן, כשקבע כי השוכרת לקחה את השלט עמה כשעזבה את הדירה, ועוד רבות מהטענות. השופט קיבל רק את הטענות בדבר מנעול וכיריים חשמליות, שצורפו להן חשבוניות קנייה, ופסק פיצוי של 800 שקל בלבד. (ת"ק 5295-07-08)

 

בעל הבית דרש את צביעת הדירה ומילוי בלוני הגז

 

בעל דירה הגיש תביעה נגד דיירת בטענה שהותירה חוב לעירייה ולחברת החשמל וכי עליה לשלם לו עבור מילוי שני בלוני גז, צביעת הדירה וניקיון הדירה - סך הכל 7,627 שקל. הדיירת טענה כי בעל הדירה לא עמד בהתחייבויותיו כלפיה, השאיר ערימות קרשים בכניסה לדירה, נמנע מלהחזיר לה את עלות תיקון המזגן וכי חוב הארנונה שולם בינתיים. לדבריה, היא פינתה את הדירה שבועיים לפני המועד בלחץ של בעל הדירה ודרשה החזר דמי השכירות עבור תקופה זו.

 

סגן נשיא בית המשפט יוסף בן חמו קבע כי רוב התביעה לא הוכחה ולכן יקבל אותה באופן חלקי ביותר. השופט קבע כי אין הוכחה שהדירה נמסרה עם בלוני גז מלאים, השוכרת טענה כי קיבלה אותם ריקים ובכל מקרה אין בחוזה התייחסות לנושא. לגבי צביעת הדירה קבע השופט שהחוזה לא כלל הוראה שמחייבת את השוכרת לעשות כן וכי הדירה הושכרה לדיירים אחרים ללא צביעה, בהסתמך על תמונות שהציגה הנתבעת. כך גם לגבי ניקיון הדירה, נקבע כי הדיירים החדשים הם שניקו את הדירה ולא בעל הדירה, שטען שהפסיד שלושה ימי עבודה אך לא הביא כל ראיה לכך. הנתבעת חויבה לשלם 855 שקל בלבד, עבור חשבון חשמל שלא שולם. (ת"ק 16392-12-08)

 

חובה לשמור על הדירה במצב סביר ונקי: הדיירים השאירו בדירה לכלוך רב

 

בעל דירה שרכש אותה מקבלן והשכיר אותה חדשה הגיש תביעה נגד זוג שוכרים, בטענה שהותירו בדירה לכלוך רב. השוכרים טענו בכתב ההגנה כי לא גרמו נזק כלשהו לדירה וכי מדובר בבלאי סביר או נזקים שהם תוצאה של ליקויי בנייה מצד הקבלן. הם טענו כי בדירה היתה רטיבות במטבח ובמקלחת שאינה באחריותם. בעל הדירה הציג צילומים של הדירה מיום הפינוי שלה, אך השופטת ג'אדה בסול קבעה כי היה עליו לצרף חוות דעת מקצועית שתלמד על היקף הנזק. עם זאת, פסקה כי מהעדויות והמסמכים שצורפו עולה כי הדיירים לא הקפידו על תחזוקה ראויה של הדירה ורמת הלכלוך היתה בלתי סבירה ופסקה לתובע פיצוי גלובלי של 1,500 שקל בגין נזקיו. (ת"ק 13307-12-08)

 

השוכרים השאירו בית מלא בעכברים ומזיקים

 

בעלת דירה באשדוד הגישה תביעה נגד דיירים בטענה כי גרמו לנזק לדירה, השאירו אותה מלוכלכת מאוד ולא מסוידת אף שקיבלו בית נקי ומסויד, וכי הבית הושאר מלא בעכברים ומזיקים כך שהיא נדרשה לבצע הדברה ולתקן את הרשתות. עוד הוסיפה שהעכברים הבריחו שוכרים חדשים מצרפת שנכנסו לדירה ועזבו מיד לאחר מכן ובעלת הבית הפסידה נוכח זאת דמי שכירות של חודש. בסך הכל תבעה בעלת הדירה 17,800 שקל.

 

מטעם בעלת הדירה העיד בעל המקצוע שערך את התיקונים בדירה ואמר שלפני תחילת השכירות הוא עשה תיקוני צבע והחליף רשתות בחלונות אך הבית הוחזר עם רשתות קרועות, בית מלוכלך וזבל רב מפוזר בגינה.

 

הדיירים השיבו לתביעה בין היתר באומרם כי העכברים היו בבית עוד לפני תחילת השכירות וכי זו הסיבה שהרשתות על החלונות נקרעו.

 

השופטת גילת שלו קבעה שהתביעה תתקבל באופן חלקי. לדבריה, לא הוכח שהדיירים אחראים לנזקים שנגרמו כתוצאה מהימצאות עכברים בדירה ובעלת הדירה אף סיפרה לשוכרים כבר בתחילת השכירות על בעיית העכברים. השופטת קבעה כי קיימות גרסאות סותרות ומבחינה משפטית קשה לקבוע שהנתבעים במעשיהם גרמו להגעת עכברים לדירה. עם זאת קבעה כי הדיירים ניכו שלא כדין 3,600 שקל מדמי השכירות בגין החזר תיקונים והורתה להם לשלם את הסכום לבעלת הדירה, בתוספת 1,500 שקל בגין הפרת חוזה בעיכוב בתשלום דמי השכירות עקב הקיזוז. השופטת קבעה עוד כי הבית לא הוחזר במצב שבו נמסר וחייבה את הדיירים לשלם 800 שקל, עלות סיוד הבית לפי קבלות שהוצגו. (ת"ק 817/07)

 

אחרי פינוי הדירה: השוכרים לקחו עמם את ארונות המטבח

 

בעל דירה בקריית גת הגיש תביעה נגד שוכרים, בין היתר בטענה כי כשעזבו את הדירה, לקחו עמם את ארונות המטבח העליונים. הדיירים טענו כי הארונות נרכשו בתשלום משותף מצד בעל הבית והדיירים, וכי התשלום המשותף מבטא הסכמה לחלק ביניהם את הארונות בסוף תקופת השכירות. בעל הדירה טען כי ההשתתפות במחיר מבטאת הסכמה שהדיירים ייהנו מהארונות בזמן השכירות והם יישארו בדירה בתום התקופה.

 

השופט אלון אינפלד קבע כי קשה להכריע בין גרסאות הצדדים אך יש לקבוע שיש היגיון רב יותר בגרסתו של בעל הדירה. "אין היגיון כלכלי בפירוק סט של ארונות, כך שחציו יועבר לדירה אחרת, כשלא ידוע מראש אם בדירה האחרת בכלל יהיה צורך בארונות מסוג זה", כתב. לדבריו, עלות מחצית הארונות עמדה על תוספת של כ־208 שקל לחודש, סכום שאינו בלתי סביר עבור הנאה ממטבח נוח יותר. לכן קבע שהנתבעים נטלו את הארונות שלא כדין והורה להם לשלם לבעל הדירה 1,800 שקל, שוויים הנוכחי להערכתו, לעומת 2,500 שקל שהיו שווים בהיותם חדשים. (ת"ק 582/08)

 

השוכר חויב בארנונה לא שלו

 

שוכר הגיש תביעה קטנה נגד עיריית תל אביב בטענה שגבתה ממנו דמי ארנונה שלא כדין. לטענתו, הוא שכר דירה בתל אביב ולפני שעזב את הדירה פנה לעירייה, שילם את מלוא חובו והובטח לו כי חשבון הארנונה על שמו ייסגר. לטענתו, שלוש שנים לאחר מכן התברר לו כי העירייה הטילה עיקולים על נכסיו, הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו והכסף נלקח בלא אישורו. הוא תבע 13,524 שקל פיצוי.

 

העירייה טענה בתגובתה, כי התובע לא הודיע בעל פה או בכתב שהפסיק להחזיק בנכס.

 

השופט אילן דפרי קבע כי דין התביעה להתקבל. לדבריו, הוא שוכנע שהתובע הודיע לעירייה שהוא חדל מלשמש מחזיק בנכס ועצם העובדה שבעירייה אין הודעה על עזיבת הדייר אין משמעותה שהוא לא עדכן, אלא שהעירייה מתוך טעות שלה לא עדכנה את השינוי. עם זאת, התובע לא קיבל את מלוא סכום תביעתו אלא 1,024 שקל שהם סכום העיקול ועוד 1,000 שקל בגין נזקיו ובזבוז זמנו. (ת"ק 17868-12-08)

בטל שלח
    לכל התגובות