יוסי רוזן: "לא צריך לעזור למי שהשקיע במזרח אירופה"

רוזן מציג עמדה לא מתחסדת על הסוגיות הבוערות שמעסיקות את השוק. עיקר ביקורתו היא נגד התערבות רבה מדי של המדינה בחיי הכלכלה, "שלטון הפקידים" והביורוקרטיה. בין השורות אפשר לזהות אכזבה מסוימת מכיוון ההתפתחות הכלכלית שבחרה המדינה, ומהקשיים המיותרים שערמה המערכת הציבורית על עולם העסקים. אחד הנושאים הבוערים בעצמותיו של רוזן הוא נושא זכיינית ערוץ 2 רשת. רוזן הוא יו"ר החברה ונציגו של בעל השליטה אודי אנג'ל, שהחל לאחרונה להנשים את הערוץ במזומנים. סוגיית רשת מתמצתת היטב את ביקורתו הרחבה של רוזן על עודף הרגולציה בישראל. שוק השידורים בישראל נתון במשבר: מתוך שלושת זכייני הערוצים, שניים חיים על חשבון בעלי המניות שלהם, ושלישי עשוי להגיע לשם במהלך השנה הקרובה. כל בעלי המניות מפנים אצבע מאשימה כלפי מקום אחד בלבד: הרגולטור.

"הגענו לנקודה קריטית, שבה הרשות צריכה להחליט אם היא רוצה לשמור על הטלוויזיה או על הרגולציה", תוקף רוזן. "הרגולציה הנוכחית מבוססת על הנחות לא רלבנטיות. מאז המכרז השני על זיכיון ערוץ 2 חל קיטון בתקציבי הפרסום בטלוויזיה, והאינטרנט החל לנגוס בעוגה".

אלה הכללים. ידעתם אותם מראש.

"נכון שהזכיינים שילמו מרצון סכומי ביד אדירים, אבל חייבים להתחשב במציאות. אין זכיין אחד שמסוגל לשלם למדינה כמעט 8% מהכנסותיו כתמלוגים ודמי זיכיון. ברור לנו שצריך למלא אחר הכללים, אבל גם הרגולטור צריך לפקוח עיניים ולהתאים את הכללים לשוק המשתנה. אי אפשר לחייב אותנו להמשיך ולייצר תוכן שהציבור לא רוצה. סדרות הסוגה העילית מייצרות רייטינג של עד 7%; זה לא כלכלי. אני תומך בהגבלת שידורי תוכניות הריאליטי, אבל רשת לא יכולה ליזום את זה בעצמה. הרשות השנייה צריכה להוביל את זה ולחייב את כל הזכיינים לעמוד בתנאים שווים".

רוזן חושש שגורלה של רשת יהיה כמו זה של ערוץ 10: חוסר יכולת לעמוד בחובות, בצד חוסר עצמאות כלכלית וצורך בהזרמות שוטפות למימון הפעילות. "הבעיות של ערוץ 10 הן לא ייחודיות לו", הוא מסביר. "נושא התמלוגים מעיק על כולנו. ברבעון הראשון הזרמנו לרשת 10 מיליון שקל. אביב גלעדי אמנם לא הזרים, אבל התחייב לכך. אני מאמין שבשנה הקרובה כל הזכיינים יזדקקו להמשך הזרמות, אלא אם נקבל פטור מתשלום תמלוגים למדינה, או לפחות הנחה משמעותית. זה לא חייב שינוי חקיקה, אלא הוראות שעה. הצענו שהתמלוגים של 2009 יבוטלו כהוראת שעה. נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה, פנתה בנושא לאוצר. הדבר כבר הובטח לנו על יד שר התקשורת הקודם אריאל אטיאס. בינתיים זה נתקע בדרך. פנינו בנושא לשר החדש משה כחלון, ולאגף התקציבים באוצר".

ומה אם יסרבו לכם?

"במקרה כזה קיימות שתי אופציות: האחת היא להמשיך את ההזרמות של בעלי המניות, והשנייה היא לעצור את הפעילות של רשת. אנחנו מאוד לא רוצים לפגוע באיכות המסך. לא בשביל זה אנחנו נמצאים בתעשיית הטלוויזיה".

אתה חושב שתגיעו לזה?

"אני מאמין שבסופו של דבר יימצא פתרון. המדינה לא תיתן לתעשיית הטלוויזיה לקרוס. אני חושב שלא נזדקק להמשיך ולהזרים לרשת כסף, לממן את הערוץ במאות מיליונים כפי שקרה בערוץ 10. בסוף יבינו שאם ימשיכו לגבות מאיתנו מאות מיליוני שקלים כדמי זיכיון ותמלוגים, מי שייפגע הם הצופים".

הרפורמה: צריך לפצות את הזכייניות

מבנה הבעלות ברשת מציב בפניך בעיה לא קלה. בימים שבהם בעלי המניות נדרשים לממן את הערוץ ולהוציא כסף מהכיס, ברור שכמה מהם יבחנו מחדש את עתיד אחזקותיו.

"נכון שכמה מבעלי המניות האחרים של רשת שמו את המניות שלהם על המדף, אבל לא כולם. אנחנו נשמח מאוד אם ייכנס שותף חדש, אבל הרבה מזה תלוי ברגולציה, שלא מספקת אופק עסקי ראוי. יש והיו הרבה מתעניינים לאורך הדרך. בכל מקרה, אודי אנג'ל יישאר מחויב לערוץ".

רוזן. על פרשת הפועלים: "התערבות במינוי יו'ר היא חריפה ביותר. כשהרגולציה מחליטה שהיא המחוקק, זו בעיה" צילום: עמית שעל

במקביל לניסיונות להפחית את התמלוגים קיבלו כל הזכיינים סוכרייה חשובה: בהנחה שהרפורמה בשידורים שתגיע כחלק מהחקיקה הכלכלית שצמודה לתקציב תעבור בחקיקה, הם יוכלו לקבל רישיון שידורים קבוע החל ב־2012. הרפורמה, שנתפרה למידותיו של ערוץ 10, לא תמיד התאימה לערוץ 2, שעשוי לאבד חלק ממעמדו האיתן בשוק עם פתיחת התחרות לערוצים נוספים.

"המעבר מזיכיונות לרישיונות הוא דרך טובה יותר לנהל את הענף, ואנחנו תומכים בו מאוד", מצהיר רוזן. "עם זאת, חייבים להסדיר את תקופת הביניים, מ־2012 עד 2015. צריך לפצות אותנו על כספי הביד ששילמנו עבור הזיכיון שלנו. אנחנו תומכים מאוד גם באיחוד בין מועצת הכבלים לבין הרשות השנייה. משמעותו בעבורנו היא פחות אנשי רגולציה לפרנס ברשות השנייה, שכן אנחנו מממנים באמצעות דמי הזיכיון את הפעילות של הרשות".

לפני כחודשיים נפל דבר ברשת, כאשר המנכ"ל הוותיק יוחנן צנגן עזב את החברה לאחר 18 שנה. את מקומו תפס אבי צבי, שעבד בצמוד לרוזן בקרן עופר מדיה. "תפקידו העיקרי של אבי צבי ברשת יהיה להוציא את החברה לדרך חדשה, כלומר להכין אותה לעולם הרישיונות, החל ב־2012", מסביר רוזן. "הדגש של אבי יהיה כלכלי, כלומר התייעלות. כל תוכנית שתעלה לאוויר צריכה לעמוד במבחן הכלכליות. לא בהכרח כל תוכנית צריכה לייצר רייטינג של 30%. מדידת התוכנית צריכה להיעשות על בסיס של כדאיות כלכלית. כמנהל המגיע מתחום התקשורת, אני מאמין שאבי ישים דגשים על תחומים שונים וחדשים עבור רשת".

האג"ח: עזרה בפיקוח

לפני כשנה פרש רוזן מתפקידו כמנכ"ל חברה לישראל של האחים עופר, אחרי 8.5 שנים בתפקיד. כאשר הוא נדרש כיום לסוגיית הסיוע של המדינה לחברות שמתקשות לפדות את האג"ח שלהן, דעתו נחרצת: "זו עוד דוגמה איך רגולציה ודמוקרטיה מנטרלים זה את זה. זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך, הציג תוכנית בנושא איגרות החוב. מיד טרפדו אותה. רגולטור מטרפד רגולטור. כולם אומרים: 'בטח, אתם מדברים כך כי אתם רוצים שיצילו את הטייקונים'. יש לי חדשות בשבילכם: לטייקונים יש נכסים. ארבעת־חמשת הטייקונים ימכרו נכסים וייצאו מזה. דווקא לעסקים הקטנים והבינוניים צריך לדאוג, וזה מה שגושן ניסה לעשות. להם אין מינוף בנקאי, ואם הם ייפלו הכלכלה תקרוס".

אתה בעד לסייע לחברות בנושא האג"ח?

"לא לכל אחד. לא, למשל, למי שהנפיק אג"ח והשתולל, או לאלה שהשקיעו במזרח אירופה. אבל אם ניתן לכולם ליפול לא יהיה את מי להעסיק. אני בעד לראות כמה עובדים מעסיק בעל השליטה ומי יפסיד כספי פנסיה, ולהציע עזרה בהתאם לכך - ואז, אם תצא מזה אז בסדר, ואם לא, אלאים אותך. הכל במידה, בפיקוח, ועם קריטריונים מוגדרים של היקף תעסוקה וסיכוי לשרוד". אבל בחצי השנה האחרונה מרגישים שינוי. האבק החל לשקוע.

"המשבר לא חלף, רק סכנת הקריסה חלפה. נכון שהסכנה לקריסה טוטלית של המערכת הפיננסית התבדתה משהו, הודות להתערבות הממשלתית המסיבית, אבל המשבר הריאלי כאן והוא חריף. אפשר לפתור את זה. יש מחנק אשראי במשק שנובע מכך שהמשקיעים לא מוכנים להשקיע בבנקים בריבית 0%, והבנקים לא מוכנים להלוות לטווח ארוך. כמה שנתגבר יותר מהר על משבר האשראי, כך ייטב.

"הייתי מצפה שהממשלה תסייע ותיזום, אבל בתקופה של המשבר בשנה האחרונה, הגורם היחיד שתפקד כאן היה בנק ישראל. הממשלה היתה מנוטרלת לחלוטין. זה בגלל מבנה השלטון: אם יש לי אכזבה זה לא מהכלכלה, אלא מזה שלא הצלחנו לייצר משטר יציב, שיטת ממשל שתכונן סדר עדיפויות. המוביל הארצי והכור האטומי לא היו קמים היום, בגלל התנגדות של ארגוני איכות הסביבה".

מדיניות דיבידנד: השנה אין

מאז ההפרטה של בזן בפברואר 2007, כשחברה לישראל וכרמל אולפינים זכו ברכישה לפי שווי של 1.53 מיליארד דולר, ירד שווי החברה בבורסה בתל אביב בשני שלישים, לפני שהתאושש לאחרונה. רוזן הוביל אותה כיו"ר לאורך כל הדרך, ואתמול הודיעה בזן על הקמת מתקן הפצחן המימני (ה"מפצח" את הנפט הגולמי למרכיביו) בבית זיקוק חיפה, בהשקעה צפויה של 500 מיליון דולר. המתקן, שעיקר מוצריו הם סולר וקרוסין (דלק סילונים), עתיד להיות תפעולי עד תחילת 2012.

מה דעתך על ההתאוששות במחיר הנפט?

"כשהנפט הגיע ל־140 דולר לחבית זה לא היה מחיר כלכלי, אלא תוצר של מסחר ספקולטיבי. הירידה ל־35 דולר לחבית נוצרה מהדיפרסיה. אין לי מושג איפה זה ייעצר עכשיו. רוב האנשים סבורים שהמחירים ינועו סביב 80–100 דולר".

אתה רואה את מחירי ההובלה הימית מתאוששים?

"לא כל מחירי הספנות בשפל. מחירי ההובלה במכליות לא ירדו כל כך. הגורם העיקרי היה ההובלה במכולות, שנבעה מהקטנה דרסטית ביצוא מוצרי צריכה מסין למערב. נבנו גם יותר מדי אוניות בתקופת הפריחה, ועכשיו זה נעצר. עם התאוששות היצוא למערב גם הענף הזה יתאושש, אבל זה תהליך שלא נראה לפני 2010".

התנודתיות במחירי הדלק השפיעה מאוד על דו"חות בזן.

"יותר בדו"חות הכספיים. בזן מחזיקה שני סוגי מלאי: מלאי תחתית שנמצא בצנרת, 600 אלף טונות בשנה, שמביא בחשבון את מחירי ההובלה. מבחינתי זה היה יכול להיות רכוש קבוע שבכל שנה מבצעים עליו הפחתות".

המלאי האחר הוא מלאי מוגן בגידור.

"אילו הייתי מגדר את ה־600 אלף טונות הייתי מגיע לפשיטת רגל. מבחינה תזרימית אין השפעה על החברה במלאי הזה, אבל חשבונאית כן, ואם ברבעון האחרון של 2008 רשמנו הפסד של 120 מיליון דולר על ירידת המחירים במלאי שהיה הרי שברבעון הראשון של 2009 רשמנו רווח של 75 מיליון דולר, מתוכו 40–45 מיליון דולר נבעו מעליית המחירים של הנפט".

יש לכם מדיניות דיבידנד?

"אולי כועסים עליי, אבל החלטתי שכיוון שהחברה הפסידה ב־2008, ואף שהפעילות התפעולית שלה היתה מצוינת, לא יהיו בונוסים לעובדים, למנהלים, למנכ"ל או ליו"ר. הקפאנו דיבידנד, ואת שכר הבכירים קיצצנו ב־10%".

איך התחרות עם בזן אשדוד?

"ועדת גרונאו החליטה לפצל את בית הזיקוק לשניים. ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו לא ממזגים בתי זיקוק, אלא מפצלים אותם. חשבו שכך ייצרו תחרות, אבל לפז יש בית זיקוק משלה, שמספק 90% מהאספקה לתחנות של פז. ה־10% האחרים אינם תחרות. התחרות האמיתית היא ביבוא מצד חברות כמו גלנקור (חברת סחר הסחורות הגדולה בעולם - ג"ח) או ויטול (החברה השלישית בעולם לסחר בנפט גולמי - ג"ח). פז ואנחנו שבים ופונים יחד בבקשה לקבל אישור ליבוא דלק, כדי שכוח המיקוח שלנו יהיה גדול יותר, אבל רשות ההגבלים מסרבת בנימוק שזה ייצור דואופול. לכן גם לא מרשים לנו לייצא יחד".