המשבר הכלכלי העולמי והמלחמה בעזה הגבירו את ההתעניינות הציבורית בפילנתרופיה הישראלית. מחד, הצרכים הולכים וגדלים, ומאידך כספי הקרנות מצטמצמים. התחרות בין העמותות על כיסם של הנדבנים גוברת, וגם הממשלה גילתה בשנים האחרונות את הפילנתרופים ומתחילה להסתמך עליהם יותר ויותר. למרות כל אלה, היחס של המערכת הממשלתית אל הפילנתרופיה נותר כאל עניין שולי, שאינו דורש מחקר, תכנון או התמקצעות.

המרכיב הבולט ביותר בגישה זו הוא המחסור במידע. כמה תרומות מגיעות מישראל וכמה מהעולם? ומאיפה בעולם? כמה תרומות מגיעות מתורמים פרטיים וכמה מחברות? מהם תחומי העניין של התורמים ואילו אסטרטגיות פעולה הם מאמצים? רק איסוף שיטתי ומסודר של מידע כזה יוכל ליצור תשתית לקבלת ההחלטות הנדרשת לעידוד הפילנתרופיה ולשיתוף הפעולה בינה לבין הממשלה.

דוגמה טובה למידע נגיש ואפקטיבי על דפוסי הפילנתרופיה הוא פרסומי ה־GivingUSA של המרכז לפילנתרופיה באוניברסיטת אינדיאנה, שמספקים מידע על

אם ברצונכם לקבל מגורם ישראלי מוסמך מידע על היקפי הפילנתרופיה בישראל, כדאי שתנמיכו ציפיות. אין אף גורם המסוגל לתת נתונים אמינים על היקפי השקעות אלו בארץ ומקורן.

מאחר שאין איסוף נתונים מסודר, בשיח הפילנתרופי מסתובב אוסף נתונים אקלקטיים וסותרים. לפי סקר דו"חות שהוגשו למס הכנסה, גייסו העמותות בישראל ב־2004 סכום של 15 מליארד שקל. אלא שלפי הערכות בנק ישראל, נכנסו באותה שנה כ־6 מיליארד שקל בתרומות מארה"ב. עוד דוגמה - לפי נתוני התמ"ת, תרומות העסקים עצמם ב־2006 הגיעו ל־1.1 מיליארד שקל, אבל לפי סקר המרכז לחקר המגזר השלישי, עמדו תרומות ציבור הישראלי בשנה זו על 917 מיליון שקל.

הסיבות לבלבול מגוונות. לכל אחד מהגורמים גישה לנתונים חלקיים. מס הכנסה מכיר רק ב־10% מהעמותות כ"מוסדות ציבור" ואינו מעודכן בתרומות שניתנות לגופים אחרים ללא אישור ניכוי מס (סעיף 46). תרומות קטנות בסגנון "הקש בדלת" לעתים קרובות אינן נרשמות כלל.

בשורה התחתונה - הממשלה, התקשורת, העמותות - כולן מדברות על פילנתרופיה בלי לדעת מה היקף התופעה. המסקנה היא שיש ליצור בישראל מאגר נתונים נגיש ומתעדכן, שיתבסס בין היתר על נתוני בנק ישראל, הלמ"ס ורשם העמותות. נוסף על כך, יש להקים מאגר מידע ממוחשב שבו ידווחו עמותות על תרומות שהן מקבלות.

עתר רזי אורן היא מנהלת המרכז לפילנתרופיה ב"שיתופים"; אבישג רודיך היא מרכזת אקדמית של המרכז לחקר הפילנתרופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, מייסודו של ג'וינט ישראל