יו"ר סינרון: "דווקא בזמן משבר כלכלי אנשים רוצים להרגיש טוב עם עצמם"

ד"ר שמעון אקהויז, מייסד ויו"ר סינרון ויזם סדרתי, אוהב לספר, בעיקר בעת משברים כלכליים, על נשות אנגליה שבזמן הבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה "למרות ההפצצות, סכנת הנפשות, המחסור באוכל, העובדה שאנשים נהרגו מסביב והדאגה לבעלים בחזית, המשיכו לקנות גרבי ניילון בכמות מטורפת. זה אפילו הפך לאחד המוצרים הכי מבוקשים בשוק השחור באנגליה. זה קרה משום שהן רצו להרגיש טוב גם בתקופה הקשה, אפילו יותר מתמיד".

את הסיפור הזה אקהויז מספר לאחרים, וגם במידה רבה לעצמו, כדי להדגיש שסינרון, המפתחת טכנולוגיות ומוצרים לשוק הקוסמטיקה והפלסטיקה, תשרוד את המשבר הכלכלי הנוכחי. הרי למרות מחנק האשראי והמיתון בפתח נשים ירצו עור חלק ויפה ללא כתמים או צלוליטיס, וגם הברוקרים של וול סטריט - אלה מהתמונות המתפרסמות מדי יום כשעל פניהם קמטים של דאגה מהולה בפחד - ירצו אחר כך להעלימם.

"נכון, מדובר במוצרי מותרות כביכול, כאלה שלא מכוסים על ידי חברות ביטוח, ולכן יש סיכוי שאנשים יהיו זהירים יותר לפני שיוציאו את הכסף", אומר אקהויז, "אבל דווקא בזמנים של משבר כלכלי אנשים רוצים להרגיש טוב עם עצמם, ובסופו של דבר, טיפולים קוסמטיים ורפואה של איכות חיים, כפי שאני קורא לה, הם מסוג הדברים שאנשים עושים כדי להרגיש טוב. אז אולי דווקא ירצו לעשות את זה יותר".

אקהויז (63), פיזיקאי בהכשרתו, עבד ברפאל 17 שנה, שבמהלכן עשה דוקטורט בפיזיקה בארצות הברית. ב־1986 עבר לעבוד בחברת מקסוול טכנולוג'יס בסן דייגו ועסק בהמרת טכנולוגיות צבאיות לשימושים אזרחיים. ב־1991 החליט לחזור לארץ "בידיעה ברורה שאני רוצה לעשות משהו משל עצמי". שנה אחר כך ייסד את ESC מדיקל (שנקראת היום לומניס) שפיתחה מערכות לטיפולים קוסמטיים. "המצב אז בארץ היה על הפנים, בקושי היה קיים המושג של קרנות הון סיכון, ולקח לי שנה למצוא מימון לחברה. בסוף הקרן הוותיקה בארץ של משפחת וולקובסקי השקיעה בה חצי מיליון דולר, ועוד קרן קטנה של יהודי אמריקאי, וזה היה 50% מהמימון ההתחלתי של החברה. ב־1994 כבר התחלנו למכור".

ב־1996 הונפקה החברה בנאסד"ק, החלה ברכישות של עוד חברות והגיעה בשיאה לשווי שוק של כמיליארד דולר. אולם לאחר שב־1999 נקלעה החברה למשבר והשווי שלה צנח, ארגן שותפו של אקהויז, איש העסקים אריה גנגר, את בעלי המניות נגדו והביא להדחתו מהחברה.

"זה היה מה שנקרא השתלטות עוינת", אומר אקהויז, שנאלץ לעזוב את החברה שייסד בקיץ 1999, פגוע וכועס. לכן, כאשר הקים בסוף 2000 את סינרון, מתחרה ישירה של ESC, זו לא היתה רק מלחמה עסקית אלא גם סגירת מעגל אישית. בדרך הוא גם ניהל מאבק משפטי עם לומניס, שתבעה ממנו 30 מיליון שקל על הפרת פטנט ונאלץ להגיע לפשרה, שלפיה תשלם סינרון 4 מיליון שקל ללומניס. אולם הפשרה לא עצרה את סינרון. להפך, החברה צמחה וב־2004 הנפיק אותה אקהויז בוול סטריט. בשיאה היא היתה שווה יותר ממיליארד דולר ועקפה את מתחרתה, שהסתבכה באותן שנים עם רשות ניירות ערך האמריקאית.

באותן שנים גם הפך אקהויז למה שמכונה יזם סדרתי. "ייסדתי בשמונה השנים האחרונות 15 חברות, רובן בתחום הרפואי, אחרות בתחום האינטרנט והתקשורת. היתה חברת אינטנרט אחת שנאלצנו לסגור במשבר של שנת 2000".

שמעון אקהויז צילום: ערן יופי כהן

אורגניזמים חיים

איך אתה רואה את המשבר של אז לעומת זה הנוכחי?

"מנקודת מבט ישראלית, הזמנים אז היו קשים לאין שיעור. לא מבחינת עומק המשבר עצמו, אלא בשל עומק הצרות שלנו בגלל המצב הביטחוני. חווינו אז את הנפילה בבורסה ואת התפוצצות בועת ההייטק והמשבר סביב פיגועי 11 בספטמבר, אבל האינתיפאדה בישראל היתה חזקה הרבה יותר מכל הדברים האלה, אנשים התפוצצו ברחובות והיתה אז פגיעה קשה מאוד ביכולות שלנו לעשות דברים עם משקיעים ובנקים זרים. לכן, ככל שמדברים עכשיו על המצב והמשבר - בשנת 2000 היה קשה יותר. אנשים שוכחים את זה, שוכחים שהיה קשה להביא אנשים לארץ לפגישות.

"מצד שני, בהסתכלות כלל־עולמית, המשבר אז היה מאוד ממוקד בהשלכות הפוליטיות של 11 בספטמבר ומרוכז כולו בהייטק, באינטרנט ובתקשורת שהתנפחו ללא פרופורציה, בעוד היום המשבר הרבה יותר רחב. והיתה גם נקודת אור: המשבר סביב פיגועי 11 בספטמבר גרם לארה"ב ולמדינות אחרות להזרים הרבה כסף למאמץ הביטחוני, למשל למלחמה באפגניסטן ובעיראק, וזה יצר 'הייפ' של תנופה כלכלית. תעשיית הבודקים הביטחוניים בנמלי התעופה יצרה המון מקומות עבודה והרבה שווקים בינלאומיים. לכן היציאה מהמשבר הקודם היתה די קלה לעומת המצב שבו אנו נמצאים היום".

אז איך לדעתך תצליח הכלכלה לצאת מהמשבר הנוכחי?

"אני רחוק מלהיות מומחה כלכלי שיכול לצפות מה יקרה. קל יותר לנתח את מה שהיה. אני אומר כבר הרבה שנים שאי אפשר להמשיך ליצור אווירת עושר מלאכותית. זה קרה בעיקר בארה"ב וגלש קצת לאירופה וגם לארץ - הרבה בגלל בועת הנדל"ן. היא יצרה כלכלה צרכנית מטורפת, שבה אנשים הרגישו שאם הבית שלהם שווה מיליון דולר, אז קל להם יותר לקנות בחנות בהרבה כסף, לבזבז במסעדות ולצאת לחופשות סקי. ברגע ששוק הנדל"ן נפל ומחירי הבתים ירדו ואי אפשר להחזיר משכנתאות שנלקחו, זה יצר בעיה רצינית שלא ברור לי איך היא נפתרת. כלכלות הן כמו אורגניזמים חיים, יש להן מנגנוני ריפוי אבל זה לוקח זמן ולא קורה ברגע".

להתכונן לימים קשים

בדומה למתחרותיה בשוק, מניית סינרון, הנסחרת בנאסד"ק, סבלה במשבר הנוכחי מירידות של כ־%50. בתחילת השנה עוד נסחרה המניה סביב ה־18 דולר, ואילו כיום היא נעה סביב 9 דולרים למניה (מחיר השפל שלה נרשם לפני כחודש: 7.75 דולר). "בשנה האחרונה, עוד לפני המשבר הגדול, כל החברות בתחום הזה סבלו מירידות של עשרות אחוזים, ומאז ספטמבר היו עוד נפילות", אומר אקהויז. "אבל עכשיו מתחילה איזו התאוששות".

וההתאוששות הזו תימשך?

"שווקים מתנהגים בהתאם לציפיות ולא בהכרח בהתאם לביצועים הכלכליים של החברות. הרבה תלוי בשאלה מה יקרה ברבעון הרביעי בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם. לסינרון יש יתרונות, למשל העובדה שהיא מפוזרת בעולם ולא תלויה רק בארה"ב, שבה הפגיעה הכי גדולה. בתחום שלנו, הירידה במכירות ברבעון השלישי השנה לעומת אשתקד היא של אחוזים בודדים. אנחנו לא שמחים על הירידות אבל זה לא כזה דרמטי, בניגוד לענף הרכב.

"אנו גם נערכים בהתאם. כך, לדוגמה, יצאנו עם מוצרים חדשים ואפליקציות חדשות ואנחנו פונים לשווקים חדשים, וכלפי פנים אנחנו נערכים להיות יותר זהירים בהוצאותינו. אין מה לעשות, צריך להתכונן לימים קשים. לא עשינו קיצוצים אבל אנחנו מסתכלים על מה שקורה ונערכים. חשוב לציין ששווי השוק שלנו הוא כרבע מיליארד דולר אבל יש לנו בקופה 220 מיליון דולר".

לא בין חדרה לגדרה

כך או כך, אקהויז לא שם את כל הביצים בסל אחד. הוא מושקע כיום בעוד כמה חברות שהקים בתחום הטכנולוגיה הרפואית: טוליפ מדיקל, שמייצרת גלולה להפחתת תיאבון ("הטיפול בהשמנת יתר הוא להיט"); חברת ונטור, שמפתחת שסתום לאבי העורקים שאפשר להחליפו בהליך לא פולשני; נבוטק, שמפתחת מוצר לשימוש ברפואת קרינה; קרדיודקס, שמייצרת התקן לסגירה של כלי דם לאחר צנתור; ננוסייט, חברת ביוטכנולוגיה המפתחת אמצעים להחדרת חומרים פעילים לעור על בסיס מנגנון הזרקה טבעי המצוי בשושנות ים; ואורסנס, שפיתחה מד־ סוכר לא חודרני. "זו הרגשה מצוינת להיות יזם בתחום שעוזר לאנשים; זה יותר כיף מקניונים ונדל"ן", אומר אקהויז.

לדבריו, המשבר הנוכחי לא צפוי לפגוע בחברות שלו, שנמצאות כולן בשלבים שונים של פיתוח מוצריהן. "אני לא חושב שיהיה למשבר אימפקט משמעותי על חלק גדול מהדברים שבהם אני מעורב. ראשית, לא רק שלא חוזים לתחום הרפואה נפילה משמעותית, אלא להפך. האוכלוסייה מתבגרת ודור ה'בייבי בומרס' בארה"ב ובאירופה מתחיל להגיע לגילי 60–65, שבהם מחלות מופיעות. לכן תחום הטכנולוגיה הרפואית פחות רגיש למשבר ויעבור אותו טוב. מעבר לכך, יש בחברות שלי משמעת עצמית ותרבות של הידוק חגורה, ואנחנו גם במצב טוב מבחינת המזומנים שבקופה".

אקזיט חיובי

לאקהויז, בדומה גם ליו"ר טבע אלי הורביץ, יש ביקורת על תרבות האקזיטים שהתפתחה בישראל, שלפיה חברות שבקושי פיתחו מוצר נמכרות לחו"ל בלי שבריחת הידע והטכנולוגיה מפריעה למישהו בדרך אל הכסף הגדול. "היזמים מתעשרים וקרנות ההון סיכון שהשקיעו את הכסף מתעשרות, אבל לא נשארת פה תעשייה, כי הקונים מעבירים את החברה לחו"ל", אומר אקהויז.

אקהויז מעדיף את המודל שלפיו חברה מונפקת בבורסה, ואז למשקיעים בה יש אפשרות למכור את מניותיהם ולהחזיר את השקעתם בעוד החברה ממשיכה לפעול כרגיל. הוא קורא לזה סוג של אקזיט חיובי. "זה מודל נהדר, כי אתה מייסד חברה שנשארת בארץ ומספקת פרנסה, והמשקיעים יכולים למכור את המניה ולהרוויח. משקיעים שהשקיעו אתי בכל מיני חברות שייסדתי הרוויחו 1.4 מיליארד דולר על השקעות כוללות של 35 מיליון דולר - פי 40 - והחברות המשיכו להתקיים בארץ. לכן אני יכול להגיד שבתחום האסתטיקה הייתי שותף משמעותי בבניית התעשייה בישראל. יש היום שלוש חברות משמעותיות: סינרון, לומניס ואלמה לייזר, שנוצרו מדברים שעשיתי ומורכבות מאנשים שעבדו איתי".

בכלל, אומר אקהויז, לנוכח המשבר חברות צריכות לחשוב איך לייצר רווחים בעצמן ולא להסתכל כל הזמן החוצה. "בעקבות המשבר כמעט אי אפשר לגייס כסף מקרנות, כי כולן מפחדות, וגם חברות טובות לא ממהרות להוציא כסף מזומן, מה שמגביל את האפשרויות לאקזיט. גם הנפקה בבורסה כמעט לא קיימת היום. לכן אני אומר שמה שצריך לעשות בתקופה כזו הוא להרוויח כסף בדרך המסורתית. אם יש לך מוצר, נסה לייצר ולמכור אותו בצורה רווחית ולחיות מזה. אם עוד כמה שנים השווקים ישתפרו ותוכל להנפיק, אז תנפיק, אם לא, תמשיך לחיות כך וזה דבר מצוין".

יש לך גם עצות ליזם צעיר במצב הנוכחי?

"תמיד, ולא חשוב באיזה מצב, אל תפחד. האויב הכי גדול שלנו הוא הפחד, הוא משתק אותנו וגורם לנו לא לעשות דברים. מעבר לכך, צריך לנסות להבין לאן הדברים מתגלגלים. כשאתה חושב על הרעיון הבא שלך, על המיזם שאתה רוצה להקים, נסה לראות איך הוא יתאים לעולם המשתנה ולזהות את מגמות העתיד.

"בכלל, אני חושב שתקופות גרועות מהסוג הנוכחי יוצרות גם הרבה הזדמנויות, כי יש דברים שהרבה יותר קל להיות מעורב בהם היום. אני אישית כל הזמן מסתכל וחושב שאמנם אלה זמנים לא קלים אבל גם זמנים מאוד מעניינים".