$
דעות

ביג'יינג 2008: לא רובוטים אנושיים

הזעזוע הישראלי מטקס פתיחת האולימפיאדה הצליח להעליב סינים שגרים כאן

רחל בית אריה 08:0713.08.08

האולימפיאדה היתה אמורה להיות שעתה הגדולה של סין, וטקס הפתיחה עוצב כדי לשדר פתיחות לעולם, עם גאווה לאומית מוחצנת והצגה של התרבות הסינית העתיקה. הרושם שהתקבל בישראל היה שונה לגמרי. בשידור הטקס בערוץ הראשון תואר המראה של אלפי מתעמלי טאי צ'י באצטדיון כ"מפחיד". הדיווחים בעתונות

כללו ביטויים כמו "מצמרר", "ריקוד המכונה", ו"רובוטים אנושיים". אחד הדיווחים אף טען במפורש שפתיחת האולימפיאדה היא גם פתיחת ההשתלטות הסינית על העולם. "השתחוו בפני אדוניכם החדשים", נכתב, לא פחות.

 

היחס הזה הוציא מדעתה את וואנג יו, פרופ' לעברית ולתולדות עם ישראל באוניברסיטת בייג'ינג. וואנג כתבה לערוץ הראשון במחאה על האזכור למשטר הנאצי למראה הדיוק המופתי של תנועות הרקדנים במופע. לדבריה, המכתב לא זכה להתייחסות כלשהי. היא העבירה עותק גם לשגרירות סין. "התקשורת הישראלית עוינת את סין באופן בוטה", היא אומרת. "אני לא רוצה לאיים שאפרסם בסין את היחס הזה, כי בסין אני תמיד מנסה להסביר דווקא את הצד הישראלי. מי שחי במציאות של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אמור במיוחד לדעת שלכל מטבע יש שני צדדים. הייתי רוצה לשאול את האנשים שכותבים על סינים מסכנים שהכריחו אותם להשתתף בטקס או במשחקים: עם כמה סינים דיברתם בחייכם? מה אתם יודעים על ההיסטוריה של טיבט או של ארגון הפאלון גונג?".

 

קשה להתווכח עם העובדה שמעבר לדיווחים ספציפיים ומגובים בעובדות על הפרות זכויות אדם בסין, הרבה מהסיקור לפני ובמהלך האולימפיאדה מפגין בורות מהולה בדעות קדומות. כשכלי תקשורת אירופים מעזים להשוות את הפעולות הישראליות בשטחים למעשי המשטר הנאצי, מתעוררת כאן זעקה, ובצדק. אבל כשמדובר במלוכסנים, מותר לומר כמעט הכל. מי שהמראה של המוני מופיעים באצטדיון האולימפי מזכיר לו את הסרטים של לני ריפנשטאל בטח לא יטרח ללמוד שהבמאי ג'אנג יימו הציג גדודים של אמנים, שייטים של צי סוחר, ומלומדים קונפוציונים. למה להיכנס לדקויות כשאפשר להיכנס לפאניקה.

 

"אני סינית, לא חברת ממשלה ולא חברת מפלגה, אחת מהעם, וחיכיתי לרגע הזה במשך 15 שנה", אומרת וואנג יו. "רציתי לחגוג אותו, אבל האמירות האלו בתקשורת הצליחו להרוס לי את ההנאה, והשאירו אותי עם תחושת עלבון עמוק".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x