דעה: שוק תחרותי זה באמת חברתי
בכל פעם שהארגונים החברתיים דורשים יותר התערבות של הממשלה הם רק מחריפים את המצב. על אותם כוחות חברתיים להשקיע את אותם הכוחות כדי שהשווקים בארץ יהיו בתחרות משוכללת
יש דרישה החוזרת על עצמה השכם והערב מצד ארגונים חברתיים: שהממשלה תספק את מחסורם ותפתור את בעיותיהם של כל אזרחי ישראל. לא פעם נשמעות המילים "זה בתחום אחריות הממשלה". אם אותם כוחות חברתיים היו משקיעים את אותם אנרגיות ומאמצים כדי שהשווקים בארץ יהיו בתחרות משוכללת, או לפחות
היד הנעלמה של אדם סמית' והשוק
בשוק תחרותי יש יצרנים רבים, כך שאין הגמוניה של יצרן יחיד בשוק. כתוצאה מכך ליצרן הבודד יש פחות כוח, ולכן יכולתו להשפיע על מחירי המוצרים מצטמצמת (הוא אינו יכול להעלותם מעבר למחיר היוצר רווח נורמלי על ההון). בסופו של יום, בשווקים התחרותיים מקבלים שוויון גדול יותר בחלוקת ההכנסות, גם בין בעלי ההון וגם בין העובדים. על חוסר השוויון בחלוקת ההכנסות במשק מלינים החברתיים השכם והערב, אך לרוב כתוצאה מלחצם האי־שוויון רק גדל.
הפתרון החברתי המקובל הוא להגדיל את הקצבאות ולתת מתנות חסד מהממסד לפרט, ואילו הפתרון של השוק התחרותי הוא בבחינת לתת "חכות" והזדמנויות רבות יותר לפרט, כדי שיוכל לשפר את מצבו בכוחות עצמו.
עובד המחלץ את עצמו ממצב מצוקה מכובד יותר בעיני הפרט והסביבה מאשר אדם שנחלץ בעזרת חסדי הממסד. תוצאות חיוביות נוספות של השוק התחרותי הן יצירת מספר רב יותר של מקומות עבודה ועלייה במספר האנשים החיים בזכות בעלות על עסקים קטנים ובינוניים. מובן שלשוק התחרותי יש יתרונות רבים נוספים בריפוי חוליי החברה, אך מאמר זה לא יוכל למנותם בשל קוצר היריעה.
אדם סמית', מאבי אבות הכלכלה המודרנית, הבין כבר במאה ה־18 ששום טובה לא תצמח מאנשים הרוצים לשפר את מצבם של אחרים דרך הכוח שהם צוברים ולחלק את העושר בצורה טובה יותר. צבירת הכוח והעושר לחלוקה מחדש מביאה לתוצאה רעה - גם אם נעשתה בידי גוף הנקרא ממשלה. האם מטרות כל המיניסטרים, הפקידים והמאכערים תואמות אחד לאחד את מטרותיו של הפרט הזקוק לתמיכתם? כנראה התשובה לכך היא "לא" חזק ומהדהד. רק פתרון המבוסס על כך שכל פרט יעשה את המיטב למען עצמו ולאף פרט לא יהיה מספיק כוח כדי להשפיע על השווקים, יוביל את כולנו למצב טוב יותר. מצב זה נקרא בידי אדם סמית' "היד הנעלמה".
איך משיגים שווקים תחרותיים?
כדי להשיג שווקים תחרותיים דרושות רשות מחוקקת ורשות מבצעת חזקות, שתפקידן העיקרי אינו התערבות בשוק כיצרן או כמחלק מחדש של ההכנסות - אלא כמסירות חסמי כניסה בעזרת רגולציה ואכיפה מתאימה. ככל שהממשלה תמשוך את ידיה משווקים רבים יותר ותסתפק ביצירת תנאים לתחרות, כך ייטב לרובנו. היחידים שייפגעו מן המצב הם מספר יחידים הנהנים מהמצב כיום מבחינה כלכלית, החברתיים שיהיה להם סוף סוף פחות אנשים להיות להם לפה, ואנשי הביורוקרטיה והממשל שיאבדו מכוחם.
תפקיד מרכזי זה של הממשלה הועבר לרשות קטנה וחלשה שנקראת רשות ההגבלים העסקיים. מטרתה של הרשות היא שמירת התחרות במשק על ידי פיקוח על הסדרים כובלים, מונופולים ומיזוגים ופעולות נגד קיומם של קרטלים. בעוד תפקיד הרשות למנוע הידרדרות נוספת של המצב לכיוון ריכוזיות משקית וענפית גדולה יותר, תפקידה המוסרי של הממשלה הוא להגביר את התחרותיות המשקית והענפית על ידי הסרת חסמי הכניסה. לדאבון הלב, הממשל בישראל, בגלל הביורוקרטיה הרבה והרצון הרב של יחידים והמנגנון לצבור כוח, לא רק שאינו מסיר חסמי כניסה - אלא אף מגביר ומוסיף אותם. בכל פעם שהארגונים החברתיים דורשים יותר התערבות של הממשלה הם רק מחריפים את המצב.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה וניהול בינלאומי במכללה למינהל ובמכללת ספיר
